כשהגיגים של שופטת עליון הופכים לחוק
דורית ביניש, שמונתה לעליון בתקופת ממשלת מעבר, הפכה במפתיע לנושאת דגל האיסור על מינוי שופטים בתקופה כזאת. איך זה קרה? נו, שלטון החוק
לכאורה הכנסת היא הרשות המחוקקת. כך עולה מחוקי היסוד וכך מלמדים בשיעורי אזרחות. אבל המציאות שונה: בפועל הפכו בית המשפט העליון והיועמ"ש למחוקקי על, שבכוחם לחוקק חוקים הגוברים על חוקי הכנסת. פרשת המינויים בממשלת מעבר ממחישה את התופעה. בפרשה זו משתלב גם סיפורה של דורית ביניש, שמונתה לעליון בתקופת ממשלת מעבר, אך הפכה לנושאת דגל האיסור על מינוי שופטים בתקופה כזאת, עובדה שמלמדת לא מעט על המניפולציות הנעשות בחוק בידי אלה הקובעים את תוכנו.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
חוק יסוד: הממשלה קובע את עקרון הרציפות השלטונית, ולפיו "עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה... תמשיך הממשלה היוצאת במילוי תפקידיה עד שתיכון הממשלה החדשה". מכאן שלממשלה זו (המכונה "ממשלת מעבר") יש את מלוא הסמכויות בתחום המינויים, כמו גם בכל תחום אחר, לרבות יציאה למלחמה.
שאלת מינויה של ביניש עלתה ב-1994, אבל נשיא העליון דאז מאיר שמגר התנגד, ובמקומה מונתה שופטת אחרת. בספטמבר 1995 פרש שמגר מתפקידו ובמקומו מונה אהרן ברק. כחודשיים לאחר מכן, ב-5 בנובמבר 1995, נרצח יצחק רבין. מותו של ראש ממשלה גורר את התפטרות הממשלה, שהפכה לממשלת מעבר. בתום השבעה, בדיוק שבוע לאחר הרצח, ב-12 בנובמבר, כאשר המדינה עדיין המומה מהרצח וכולה בוקה ומבולקה, מתכנסת הוועדה לבחירת שופטים ובוחרת שני שופטים לעליון, ובהם דורית ביניש, כאשר היה ברור שלפי שיטת הסניוריטי הדבר מבטיח את מינויה, בבוא היום, לנשיאת העליון.
מה היה החיפזון באותם ימים נוראים, שבהם עדיין לא היה ברור אם הולכים לבחירות חדשות, או שמא תקום ממשלה במתכונת הממשלה הקודמת? אפשר להעלות השערות שונות. לענייננו די לציין שמבחינה משפטית הדבר היה אפשרי. מבחינה ציבורית אפשר לשאול אם היה זה המועד הנאות למינוי.
בינואר 1999 הוציא היועמ"ש דאז אליקים רובינשטיין הנחיות בעניין מינויים בתקופת בחירות. הנחיות היועץ סיגלו לעצמן אופי חקיקתי, כשהן מורות לממשלה ולגופים נוספים כיצד לנהוג בעתיד בשורה של מצבים. עקרון היסוד של שלטון החוק הוא שלרשות מנהלית אין שום סמכויות מלבד אלה שהוקנו לה בחוק, ואין שום דבר חקיקה המסמיך את היועץ המשפטי לחוקק. למרות זאת הוא מחוקק על ימין ועל שמאל.
ב-2005 ביקשה שרת המשפטים ציפי לבני למנות לעליון את רות גביזון. הנשיא אהרן ברק התנגד בתוקף והמשבר גלש לתקשורת. ישיבת הוועדה לבחירת שופטים נקבעה לינואר 2006, כאשר כל צד מנסה להשיג רוב בוועדה. בשלב זה של המאבק הופיע העליון בלבוש חדש, כשהוא עוטה גלימות של שופטי בג"ץ הפוסקים הלכות.
אבל פסק הדין הפך לחקיקה ללא גבולות. פרוקצ'יה דנה בהרחבה במינויים בתקופת בחירות ועל ידי ממשלת מעבר, אבל כל העקרונות והשיקולים שהיא מפרטת היו בגדר אמרות אגב (אוביטר) שאינן מחייבות. אולם במדינת הבג"ץ הופך כל הגיג של שופט לדבר חקיקה. מעבר לכך עולה חשש שפסק הדין נכתב תוך ניגוד עניינים שהעליון נמצא בו, בשעה שמחלוקת גביזון עומדת לנגד עיני השופטים. אגב, עובדת מינויה של ביניש לעליון בתקופת ממשלת מעבר לא נזכרה בפסק הדין.
השלב הבא היה בתקופת כהונתי כשר משפטים. ישיבה לבחירת שופטים הייתה קבועה בספטמבר 2008. יום לפני הישיבה הודיע ראש הממשלה אהוד אולמרט על התפטרותו. שופטי העליון ובראשם הנשיאה ביניש הופיעו לישיבה והודיעו שאין לקיימה מכיוון שמדובר בממשלת מעבר (אז עוד לא היה ברור אם אנו עומדים לפני בחירות, שכן ההנחה הייתה שציפי לבני תוכל להקים ממשלה במתכונת ממשלת אולמרט. מבחינה זו המצב היה זהה למצב בשעת מינויה של ביניש לעליון).
קראתי ליועץ המשפטי, מני מזוז, שחיווה דעתו שניתן לקיים את הישיבה. ביניש והשופטים האחרים התעלמו מכך, בניגוד לפסיקה של העליון, שלפיה חוות דעת היועץ מחייבת גופים דוגמת הוועדה לבחירת שופטים. בקיצור, "שלטון החוק".
הנקודה המעניינת הנוספת הייתה הקיצוניות בעמדתה של ביניש, שהתנגדה אפילו לבחירת שופטי שלום. מתחתי על כך ביקורת חריפה, וסיפרתי בפומבי שהיא מונתה בתקופת ממשלת מעבר. קריאות לביניש בכנסת, משני צדי הבית, קואליציה ואופוזיציה, לשנות את עמדתה, נותרו ללא מענה. ההסבר לעמדתה היה נעוץ בפסיקה של השופטת פרוקצ'יה, שהגיגיה הפכו לחוק.
לאחרונה צץ רעיון יצירתי חדש: יש כמה סוגים של ממשלת מעבר. יש כזו שבתקופתה מותר למנות את ביניש לעליון ויש כזו שבתקופתה אסור למנות אפילו שופטי שלום. מעודד שהמשפט איננו קופא על שמריו.
- פרופ' דניאל פרידמן הוא שר המשפטים לשעבר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
