שתף קטע נבחר

הילדים שלומדים בבית החולים: "המורות עוזרות לא לחשוב על הבדיקות"

לשגיא בן ה-8, שחולה בסרטן ומאושפז בבית החולים שניידר לילדים, האחד בספטמבר היה שונה משל אחרים: "המורה כאן מלמדת ומשחקת איתי". אימו: "מקווים שיוכל לחזור בקרוב". מנהלת המרכז החינוכי בביה"ח: "מרכיבים לכל ילד תוכנית אישית"

  

 

שנת הלימודים החדשה כבר יצאה לדרך ולצד ההתרגשות, ישנם ילדים שנאלצו לפתוח אותה מתוך מיטתם בבית החולים. לצורך כך מופעלים בבתי החולים לילדים ברחבי הארץ "בתי ספר" ומערכים חינוכיים שמלווה את הילדים החולים הללו, שחווים אתגר כפול: ניסיון לשמור על שגרה ולצבור ידע, תוך כדי המלחמה במחלה.

 

שגיא בן השמונה עלה לכיתה ב' ונמצא במחלקה האונקולוגית של בית החולים שניידר לילדים. הוא סיפר ל-ynet: "יש לי סרטן, אבל אני מרגיש בסדר. אני נמצא בבית החולים עם אמא שלי ומקבל טיפולים. המורה כאן מלמדת אותי ומשחקת איתי, יש לי תיק עם ספרים, קלמר ומחברות". אולגה, אמו של שגיא סיפרה: "רגע לפני תחילת שנת הלימודים בשנה שעברה גילו לשגיא את הסרטן, התגלה לו גוש באזור הכליה והוא עבר ניתוח להוציאו. מאז הוא עובר טיפולים ארוכים במחלקה האונקולוגית'".

שגיא, עולה לכיתה ב׳, מאושפז במערך ההמטולוגי- אונקולוגי במרכז שניידר ()
"הוא חכם ויצליח להשלים את הפערים". שגיא בן ה-8

לדברי אולגה, יום פתיחת שנת הלימודים עבורה הוא בעל משמעות שונה משל משפחות אחרות: "עבורנו האחד בספטמבר הוא ציון שנה מאז תחילת הטיפולים, ואנחנו מקווים שזה יהיה הסוף והוא יוכל לחזור לבית הספר, לשיעורים ולחברים שלו. בבית החולים יש מורה פרטית שלימדה אותו בהתאם למה שהמצב הרפואי שלו מאפשר. בחודש הבא יהיה הטיפול האחרון ובהתאם להחלטת הרופאים אנו מקווים שהוא ישוחרר. הוא ילד חכם, אני מאמינה שברגע שיחזור לבית ספר הוא יצליח להדביק את כל הפערים".

 

תלמיד נוסף שהתחיל את השנה בבית חולים הוא שלום דב בער יונה בן ה-14, מושתל לב מערד, שהיה אמור לפתוח את כיתה ח'. שלום סיפר: "כבר חצי שנה אני בבית החולים ומחכה להשתחרר. המורות כאן מרגיעות אותי ועוזרות לי להעביר את הזמן, במקום לחשוב על תוצאות הבדיקות להן אני ממתין".

 

נטע (שם בדוי) עלתה לכיתה ו', ואחרי שהושתלה בגופה כליה פתחה את שנת הלימודים בבית החולים שניידר: "חברים שלי הלכו ללמוד ואני פה. זה מקל עליי שיש כאן מורים, כי זה עוזר להעביר את הזמן. אני לא באה לבית חולים רק בשביל לשבת במיטה, יש לי כיתה, יש אפשרות לבחור בין דברים".

 

אבא של נטע, שתרם לבתו את הכליה, סיפר: "בזמן שהיא הייתה בבית החולים, שכבתי בבית החולים 'בילינסון' הסמוך בהחלמה מהניתוח. שמעתי ממנה על זה שבזמן שהיא הייתה באשפוז, היא עברה פעילויות ולימודים, זה כמובן מבורך בעיניי. באחד לספטמבר היה לה חום גבוה והגענו למיון, היא התבאסה מאוד על שלא הגיעה ליום הלימודים בבית הספר, ואמרה כל הזמן לרופאים שהיא רוצה לחזור לשם. יש ילדים שאחרי חודשיים בבית מתקשים לחזור ללימודים ולשגרה אבל עבורה זו משאלת לב לחזור לחיים הנורמליים".

 

משכית שוחט, מנהלת המרכז החינוכי במרכז שניידר לרפואת ילדים אמרה: "בבית ספר לילדים בבית החולים, האחד בספטמבר נראה קצת שונה מזה שבבית ספר בקהילה. הדומה הוא שמגיעים עם המון התרגשות בדיוק כמו בבית ספר, המורות לא תמיד יודעות מי יהיו התלמידים שלהן, אבל החלק הקשה הוא שהילדים לא נמצאים יחד עם החברים שלהם במקום הטבעי בו הם צריכים להיות, אלא מגיעים לכאן. יש כאן צוות שמקבל אותם באהבה וסבלנות, ועושה להם קבלת פנים כדי שיוכלו להמשיך את החיים כמעט כאילו הם בבית ובבית הספר שהם מכירים. אנחנו מרכיבים לכל ילד תכנית עבודה המתאימה עבורו".

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"יש לי תיק עם קלמר ומחברות". שגיא בן ה-8
מומלצים