הרפורמה בבריאות הנפש לא קרסה. להיפך

מספר המטופלים גדל משמעותית, אוכלוסיות מחתך סוציו-אקונומי נמוך מקבלות טיפול ללא תשלום וההשפעה על ילדים ובני נוער דרמטית. טור תגובה

ד"ר אורי ווברפורסם: 03.09.19 , 11:23

(צילום: shutterstock)

בתגובה ל"כך קרסה הרפורמה בבריאות הנפש" מ-28 באוגוסט

במהלך 2016 השתלבה עמותת "חוף הגליל" - תחנה לטיפול רגשי הממוקמת בגליל המערבי - ברפורמה בבריאות נפש ויישמה את כלליה, וכעת, ארבע שנים לאחר מכן, ובניגוד לטור שפורסם כאן וקבע שהרפורמה קרסה, הנה הפקת לקחים קצרה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

על פי הרפורמה, כל תושב שירצה בכך זכאי לקבל שירותי בריאות הנפש ללא תשלום, על פי הפניה של קופת החולים. על פי נתוני משרד הבריאות, בשנה הראשונה (2016) טופלו במערכת הציבורית 282,813 איש (בתקופה המקבילה ב-2015 טופלו רק כ-250 אלף איש, עלייה של 30 אלף). בשנה השנייה לרפורמה שוב נרשם גידול – הפעם של כ-40 אלף איש - ומספר המטופלים עלה לכ-320 אלף. המשמעות היא שהרפורמה בבריאות הנפש פתחה את השירות הפסיכולוגי לאוכלוסייה חדשה, מתרחבת והולכת.

לפניה, עיקר פעילותה של תחנת "חוף הגליל" התמקד במתן טיפולים פרטיים במחירים המקובלים בשוק. אם בתחילת 2016, לפני כניסת התחנה לרפורמה, נרשמו בממוצע כ-1,160 שעות טיפוליות בחודש, שנה לאחר מכן עלה המספר ל-1,758 ואחרי שנתיים ל-2,502.

ב-2019 עברה התחנה את המספר 3,000 שעות חודשיות. במקביל, אם לפני הרפורמה העסיקה התחנה 43 מטפלים, ביניהם רק שני ערבים, כיום היא מעסיקה 70 מטפלים, מהם תשעה ערבים.

לפני הרפורמה, האוכלוסייה החדשה של המטופלים לא הכירה את האופציה להיעזר בטיפול, ואם הכירה, לא הייתה לה אפשרות כלכלית לכך. כיום מגיעה לתחנה אוכלוסייה שסובלת הרבה שנים - ילדים שלא מסתגלים בגן, בני נוער עם קשיים ביחסיהם עם ההורים – רובם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ולפני הרפורמה לא הייתה להם אפשרות לשלם.

עבור רבים מהם הטיפול הוא חוויה חדשה. הם חשים שהם לא לבד ויש מי שמקשיב להם, מתעניין בהם, אכפת מהם. רוב הילדים מגיעים לטיפול דרך המסגרת החינוכית. לפני הרפורמה היועצים בבתי ספר היו נפגשים עם הילד המתקשה באופן נקודתי, נותנים ייעוץ קצר להורים ולמורים ומקווים לטוב. כעת הם יכולים להפנות את הילדים לטיפול מעמיק וממושך דרך קופות החולים ולצפות לשיפור משמעותי.

בנוסף, למגזר הערבי באזור הצפון יש קושי לפנות לטיפולים נפשיים. האפשרות לגשת לתחנת "חוף הגליל", ללא תשלום, עודדה אותם להתנסות וחייבה את התחנה לגייס מטפלים דוברי ערבית. הרפורמה כבר מחוללת שינוי משמעותי בקרב אוכלוסיות מסוימות, לפחות בפריפריה.

אנו מתחילים לחוש ב"בנליזציה" וב"דמוקרטיזציה" של הטיפול הנפשי. לאט לאט משתרשת ההבנה שהוא לא עוד טיפול חריג שיש להסתיר ולהתבייש בו, אלא טיפול רפואי ככל האחרים הניתנים במרפאות קופות החולים; לא עוד פריבילגיה לעשירים בלבד אלא טיפול פתוח ונגיש לכל. אנשים רבים מגלים עולם שלם שהיה זר להם, עולם של חיי הנפש ודרכי ההתמודדות עם התחלואות הלא-פיזיולוגיות.