דמוגרפיה ואשליות: הבחירות הן על השאלה אם ישראל תתקיים בעוד 2 דורות
כמחצית מהילדים בישראל מקבלים חינוך של עולם שלישי, והדמוגרפיה והנתונים שלפניכם מצביעים על כך שיש הכרח בשינוי דרמטי. אחרת, ישראל תתקשה לקיים משק של עולם ראשון, שהוא תנאי הכרחי לקיומו של צבא של עולם ראשון – שבלעדיו אי אפשר להתקיים באזור המסוכן בעולם. מה ניתן לעשות, ובמה צריכה להתמקד הממשלה הבאה. מדריך למצביע
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ככל הנראה, זה גם מה שעומד מאחורי השיעור הגבוה של בעלי זכות הצבעה לא-חרדים המחליטים להישאר בבית – או לצאת לחופשה – ביום הבחירות. מבזק חדשות לאותם בוחרים: בשנים הקרבות נקבע לא רק את אופיה העתידי של ישראל, אלא גם אם המדינה תתקיים או תחדל מלהתקיים עבור נכדינו.
החיים אינם משחק מחשב. אין אפשרות ללחוץ על undo או reset עתידיים אם יתברר ששגינו היום. כשהמאיימים על עצם קיומנו מצטיידים ביכולות שוברות שוויון, ביטחון לאומי ימשיך לחייב שלישראל יהיה צבא של עולם ראשון, וזה לא יוכל להתקיים ללא משק של עולם ראשון. היכולת לקיים משק עולם ראשון בעתיד נקבעת היום בבתי הספר של ישראל.
אלא שהתמונה שם היא סופנית מבחינת השלכותיה, אם לא נתעשת כל עוד ניתן לעשות זאת. הישגי דוברי הערבית (שהם רבע מהילדים) בתחומי היסוד (מתמטיקה, מדע וקריאה) נמצאים מתחת למדינות עולם שלישי – ואף מתחת למרבית המדינות המוסלמיות – כשרוב החרדים (חמישית מכלל הילדים) אפילו לא לומדים את החומר. שתי קבוצות אלה לבדן כבר מהוות כמחצית מהילדים בארץ, ואליהן מתווספים הילדים הרבים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל.
כשכמחצית מילדי ישראל מקבלים השכלה של עולם שלישי – והם שייכים לחלקים הגדלים במהירות הרבה ביותר – זו לא תהיה אוכלוסייה שתוכל לתפעל משק עולם ראשון כשתגדל, עם כל המשתמע מכך על יכולתה העתידית של ישראל להגן על עצמה.
המושג "שותפים טבעיים" חייב להשתנות
כשעל הפרק עומד לא פחות מקיומה הפיזי של המדינה בעוד שני דורות, הגיעה העת להגדרה חדשה של המושג "שותפים טבעיים" בזירה הפוליטית. למשל, האם במדינה חפצת חיים יש מקום לממשלה הכוללת פוליטיקאים שלא מוכנים לספק לילדים חרדים זכות יסוד ללימודי ליבה, שיאפשרו להם, לכשיגדלו, יכולת לקיים לא רק את עצמם אלא גם את המדינה?
כבר היום קשה לדמיין הקמת ממשלה שתחייב לימודי ליבה – שהם חובה בכל מדינה מערבית מלבד ישראל. אך מה שקשה להעביר בכנסת היום יהפוך לבלתי אפשרי ככל שיתפתחו השינויים בדמוגרפיה הישראלית.
פריון הילודה החרדי אינו רק בסטרטוספירה: 7.1 ילדים בממוצע במשפחה חרדי לעומת 4.0 בקרב הדתיים, 3.4 אצל המוסלמים ו-2.2 בקרב החילונים. הוא שוב נמצא במגמת עלייה בשנים האחרונות, עם הגדלת כוחם הפוליטי של החרדים והגברת התמיכות המאפשרות זאת (כך נבלם גם השיפור בתעסוקת הגברים החרדים בשנים האחרונות).
המטרה לא יכולה להיות הפיכת החרדים לחילונים, ולו רק בגלל שאין זו מטרה מתקבלת על הדעת בחברה הרואה עצמה כפלורליסטית. ובכל מקרה, זה גם לא יועיל לשינוי כיוונה של המדינה. הדגש צריך להיות במקום אחר, שגם יותר צודק, גם תואם נורמות חברתיות של העולם המפותח, וגם מהווה את חבל ההצלה היחיד לחברה חפצה חיים: חינוך.
בין אם זה ישפיע על שיעורי הילודה ובין אם לאו, לפחות לדורות הבאים תהיה היכולת לתחזק משק עולם ראשון ונורמות דמוקרטיות של מדינה מודרנית.
אין קיצורי דרך בחינוך
יש מי שחושבים שהאסימון כבר נפל אצל החרדים. מבול הנתונים שבהם אנו מוצפים מקשה להבדיל בין טפל ועיקר. העובדה שיותר חרדים פונים למסלול אקדמי נותן לרבים תחושה שחלה תפנית בתפיסת החרדים ואולי בכל זאת אפשר לדלג על לימודים בסיסיים ברמה גבוהה לילדים. אז זהו, שלא.
אין קיצורי דרך בחיים. החינוך שמקבלים חרדים הוא ברמה כל כך ירודה, עד ששלושה רבעים מהגברים ומחצית מהנשים לא מצליחים לסיים את המסלול האקדמי (הירוד מאוד ממילא במרבית המקרים) שהחלו.
ישראל היא אומת הסטארט-אפ, אבל...
אם יש למישהו ספק לגבי כיוונה הכללי של ישראל – התוואי הרב-עשורי, לא התנודות השנתיות המטעות והמטשטשות – התבוננות במגמת פריון העבודה אומרת הכול (פריון העבודה מחלק את התמ"ג של כולנו במספר שעות העבודה הכולל שלקח לנו לייצר אותו). לא רק שפריון העבודה בישראל הוא מהנמוכים בעולם המפותח, אלא שהפער בין המדינות המובילות בקבוצת ה-7G- (ארה"ב, אנגליה, גרמניה, צרפת, איטליה, יפן וקנדה) לבין ישראל גדל יותר מפי שלושה ב-40 השנים האחרונות.
רק חלק קטן של האוכלוסייה שייך למדינת הסטארט-אפ של ההייטק, האוניברסיטאות, הרפואה וכו'. רוב אוכלוסיית ישראל לא מקבל את הכלים או התנאים לעבוד במשק מודרני ומהווה משקולות הגוררת מדינה שלמה כלפי מטה מאז שנות ה-70.
רוצים קדמה, רק בלי הנטל
הכתובת על הקיר, וביום הבחירות יש לנו אחת האפשרויות האחרונות לעשות משהו בנדון. מורכבות הבעיות כאן משתרעת הרבה מעבר לסוגיית החרדים. בעיות נרחבות של עוני ואי-שוויון קיימות גם באוכלוסייה היהודית הלא-חרדית, שלא לדבר על הערבית. לא הכול מתחיל ונגמר בחינוך. להזנחת התשתיות האחרות תפקיד חשוב מאוד בתהליך כתוצאה מהפניית תקציבים אזרחיים (שהיו גבוהים או דומים לממוצע ה-OECD במשך אותם עשורים) לכיוונים סקטוריאליים ואינטרסנטיים.
בסופו של יום, לימודי ליבה בקרב חרדים אינם תנאי מספיק להחזרת ישראל למסלול בר-קיימא. אך הם תנאי הכרחי. אם אוכלוסייה כה גדולה ממשיכה לשבת על השיבר שמעודד את המשך גידולה המהיר לצד מניעת מתן כלים חיוניים לשילובם המלא במשק גלובלי ובחברה מודרנית, ישראל תחדל להתקיים.
האם זה צודק והאם זה בכלל אפשרי לחייב בלימודי ליבה את מי שאינם מעוניינים בכך? בשני המקרים, התשובה חיובית. יש החושבים שזכותם של חרדים להימנע מחיים מודרניים אם בכך הם חפצים. החושבים כך טועים בכמה רמות. ראשית, התבטאויותיהם והתנהגותם בפועל של חרדים אינם זהים, מה שמטשטש את העובדה שהם מאוד רוצים את תוצרי החיים המודרניים. הרי חרדים לא מתנגדים לקבלת טיפול על ידי רופא כשהם חולים, או לחיות במבנה שתוכנן על ידי אדריכל, או לתשתית שתוכננה על ידי מהנדס המביאה מים וחשמל לבתיהם. כל אלה הם רק חלק מהמקצועות המחייבים לימודים בסיסיים ומתקדמים ברמות גבוהות.
לאור השינויים הדמוגרפיים המהירים שעוברת ישראל, זו כבר לא רק שאלה של מותרות – מה רוצים החרדים – אלא שאלה של מה חייבת לעשות מדינה חפצת חיים הזקוקה לרופאים, לאדריכלים, למהנדסים, לפיזיקאים ולכל שאר המקצועות כדי להישאר בעולם הראשון – ובמקרה של ישראל, להישאר בעולם. נקודה.
לגבי השאלה אם זה אפשרי לחייב לימודי ליבה, התשובה עדיין חיובית, אך לא בקלות ולא לנצח. אם תתקבל החלטה פוליטית, ניתן יהיה להשתמש במניעה מוחלטת של תקציבים למוסדות שאינם מלמדים לימודי ליבה מלאים ולמוסדות שבהם הרוב לא קיבל לימודי ליבה מלאים כילדים. מהומת האלוהים שתיווצר תהיה קטנה באופן משמעותי ממה שיקרה בעוד דור, כאשר הריבוי הטבעי יתפוס תאוצה.
המפתח נמצא בשדה הפוליטי – והתמונה אינה כפי שהיא בדרך כלל מוצגת בציבור. למשל, בעוד ש-49% מהערבים הצביעו, הקולות שקיבלו המפלגות הערביות היוו רק 32% מכלל הערבים בגיל 18 ומעלה. זאת אומרת שכשליש מהערבים שהצביעו עשו זאת עבור מפלגות לא-ערביות.
בקרב החרדים, התמונה שונה בתכלית. מספר הקולות שקיבלו המפלגות החרדיות זהה למספרם הכולל של החרדים בגילים 18 ומעלה. המשמעות היא שיש למפלגות החרדיות מכפיל כח נוסף – מעבר לשיעור ההצבעה הגבוה שלהם – המגיע מאוכלוסיות שאינן חרדיות.
השורה התחתונה היא שכבר היום, אין לאף אחד מהגושים היכולת להרכיב ממשלה לבדו. ככל שיחולו השינויים הדמוגרפיים, כך תשתנה תמונת הגושים וכך תלך ותקטן היכולת להעביר בכנסת חוקים שיצילו את עתידה של ישראל.
ממשלה של "שותפים טבעיים" באמת לשינוי סדר העדיפויות
בהנחה שטרם עברנו את נקודת האל-חזור הדמוגרפית-דמוקרטית – הנחה שנחלשת והולכת משנה לשנה – המסקנה צריכה להיות ברורה. יש עדיין רוב גדול של ישראלים לא-קיצוניים, שקיומה העתידי של המדינה נמצא אצלם מעל לכל שיקול אחר. אלה צריכים להיות ה"שותפים הטבעיים" של החברה הישראלית. אך הם חייבים לצאת לקלפיות, להצביע ולדרוש מנציגיהם להתחיל לשים את כיוונה הממלכתי של הספינה – שהיום דומה לזה של הטיטאניק – מעל לכל שיקול סקטוריאלי או אישי צר.
צריכה לקום ממשלת אחדות במובן המלא של המילה. זו חייבת להיות ממשלה שתבצע תיקונים משמעותיים בעדיפויות הלאומיות של ישראל ותחזיר את המדינה לתוואי בר-קיימא כל עוד ניתן לעשות זאת. מהפיכת בתי הספר לטובים בעולם – כולל אלה החרדיים – להפיכת מערכת הבריאות למגדלור בינלאומי והבאת תשתית התחבורה אל המאה ה-21, הכול בידינו.
כדי לשמר את התפנית ולהבטיח הישארות המדינה על התוואים החדשים גם בעשורים הבאים, יש לנצל את הממשלה הבאה נטולת הקיצוניים ל-(א) קביעת חוקה ו-(ב) לשינוי שיטת הממשל לדמוקרטיה בעלת יכולת ניווט עם איזונים ובלמים עמידים בלחצים לא-דמוקרטיים מהסוג שהחלו להרים ראש בשנים האחרונות.
כל זה כמובן מביא אותנו לפיל שבחדר, בנימין נתניהו. כבר לא צריכים לנחש איזה נזק הוא מוכן לגרום לאושיות השלטון – שלא לדבר על עתיד המפעל הציוני – רק כדי להיטיב עם עצמו. או שתינתן לו האפשרות של "תמות נפשי עם פלישתים", או שמדינת ישראל תקבל החלטה להוציא אותו מהמערכת הפוליטית כמה שיותר מהר כדי שנוכל להתחיל לטפל בבעיות השורש של המדינה.
לראש הממשלה יצחק רבין (בקדנציה הראשונה) ולנשיא עזר ויצמן ניתנה האפשרות לוותר על ההליך הפלילי אם יתפטרו, כך שלא מדובר במהלכים זרים למדינת ישראל. ארה"ב, שנדרשה לסיים את הדימום המתמשך בווייטנאם, העדיפה לתת חנינה לנשיא ריצ'רד ניקסון אחרי שהתפטר רק כדי להשתחרר מהסאגה ולהוציא את המדינה מהבוץ.
יש לנו מדינה להציל. ל"שותפים הטבעיים" באמת, צאו לקלפיות בהמוניכם, כי אין לנו ארץ אחרת. ואחר כך, לחצו על נציגיכם לשנס מותניים ולבנות את היסודות שיבטיחו את עתידה של ישראל. שיהיו גיבורים לא רק בשדה הקרב (למי שזה רלוונטי) אלא גיבורים פוליטיים שיכנסו לספרי ההיסטוריה כמי שהצילו את הבית השלישי.
- פרופ' דן בן-דוד הוא כלכלן בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב ועומד בראש מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
