נשים העוסקות בזנות עותרות לבג"ץ: תנו לפרסם את שירותינו
תשע הנשים שמגישות את העתירה מבקשות להפסיק את פעולות האכיפה נגד פרסומיהן, האסורים עפ"י חוק. "מאז שהתחילו להסיר את הפרסומים שלנו מהאתרים הטלפון הפסיק לצלצל", מספרת אחת הנשים. אחרת מספרת: "הבנתי שזה לא כזה גרוע"
נשים העוסקות בזנות פותחות היום (ב') במאבק בדרישה מהמדינה לאפשר להן לפרסם את שירותיהן ולהפסיק את פעולות האכיפה נגד הפרסומים. הבוקר הן צפויות להגיש עתירה לבג"ץ שבמסגרתה הן דורשות מבית המשפט לתת צו שבטל את האיסור על פרסום זנות.
מדובר בתשע שנשים שהתאגדו יחד להגיש עתירה באמצעות עו"ד דורית פרידמן ארבל, שעבדה בבית המשפט העליון יותר מחמש עשרה שנה כעוזרת משפטית של השופטים דליה דורנר וסלים ג'ובראן. פרידמן ארבל טוענת כי כל הנשים שהיא מייצגת הן נשים בגירות, צלולות בדעתן, שאף אדם לא כפה עליהן לעסוק בזנות.
"הבנות שאני מייצגת, ויש עוד הרבה בנות נוספות שלא הצטרפו לעתירה, בחרו מתוך בחירה חופשית לעסוק במקצוע הזה, בזנות. אי אפשר לומר להן 'אתן קרבנות, אתן כנועות, לא יכול להיות שבחרתן'. הן אומרות 'אנחנו בחרנו, אנחנו רוצות לעסוק בזה, אין סיבה שהמחוקק יאסור עלינו לפרסם את השירות שלנו'". העותרות מסרבות להיחשף מכיוון שהן אימהות לילדים, ומבקשות לגונן עליהן.
השינוי המשמעותי התחיל לפני כשנתיים, אז נחקק החוק להסרת אתרים, שכולל הסדרת אתרים בהם מתרחשת פעילות לא חוקית, כמו סחר בסמים, הסתה לטרור ופרסום זנות. מדובר בהליך מנהלי שנועד להקל על המשטרה להסיר אתרים המפרסמים שירותי מין, ובחודשים האחרונים הנשים שעובדות בתחום מרגישות את התוצאות בשטח.
"מאז שהתחילו להסיר את הפרסומים שלנו מהאתרים הטלפון הפסיק לצלצל", מספרת ז'. היא עובדת כבר כמה שנים כעצמאית, מפרנסת את אחיה ואת ילדיה. לדבריה, בעלי האתרים שהוסרו נעלמים עם הכסף שהנשים שילמו להן עבור הפרסום: "אתמול ניסיתי להשיג את הבן אדם שפרסמתי אצלו ב-800 שקלים בחודש, והוא לא עונה לטלפון".
לדבריה, הפרסום באינטרנט מאפשר לה לשלוט בשעות העבודה שלה ועבור מי לעבוד. "כשאני בבית יש לי הודעה אוטומטית שנשלחת למי שמתקשר עם השעות שאני עובדת. יש לי אפליקציות שמראות מי מתקשר, את פרופיל הפייסבוק שלו. כשסוטה מתקשר לכמה בנות והן חוסמות אותו, האפליקציה מראה אצל מי הוא חסום. הסרת הפרסום באינטרנט דוחפת אותנו לעבוד ברחוב שם אנחנו חשופות לאלימות מצד הלקוחות".
"למה לכל אחת שיש לה אינסטגרם והיא כמעט ערומה מותר לפרסם תמונה ולי אסור?" תוהה ז', "בפרסום באינטרנט יש לנו יכולת לסנן לקוחות, עכשיו המדינה דוחקת אותנו לרחוב".
ר' החלה לעבוד בתעשיית המין לפני 19 שנה, הכירה את בן זוגה והפסיקה למשך עשור, וחזרה לתעשייה לאחר שהתגרשה. היא שמחה לנצל את ההזדמנות שהיא עולה לירושלים כדי ללכת לכותל: "תסתכלי עליי, אני נראית לך אחת שמשתמשת בסמים? אני אישה רגילה, שומרת שבת".
המשותף לה ולכל הנשים שרואיינו לכתבה הוא המצב הכלכלי הקשה: "עבדתי במפעל ובעל הבית פשט את הרגל והיו לי חובות. ראיתי מודעה בעיתון והתקשרתי. הבנתי שזה לא כזה גרוע. שילמתי משכנתא, היה לי בית ולא היה חסר לילדה שלי כלום. אני עובדת לבד, אני מפרסמת את עצמי, לוקחת חדר במלון, לפעמים בתל אביב לפעמים בראשון, בת ים איפה שנח לי. יש לי עוד עבודה וזו השלמת הכנסה. אני רק רוצה שייתנו לי לעבוד".
רותם טוני, דוברת מטה מאבק העותרות, אמרה כי "במדינת ישראל זנות הינה עיסוק חוקי. העותרות הן עצמאיות, בלתי תלויות אשר בחרו לעסוק במתן שירותי מין בתשלום. איסור פרסום עיסוקן פגע בפרנסתן והן עותרות על מנת לאפשר להן לפרסם את עיסוקן כפי שלכל עיסוק חוקי בישראל מותר הפרסום. העותרות לא צריכות שיגנו עליהן, הן עצמאיות, הן במחשבתן והן בהחלטותיהן".
"העותרות מייצגות סקטור שלם של נשים וגברים אשר אומרות למדינה היום 'עד כאן. תודה אבל לא תודה' אנחנו יודעות להגן על עצמנו אל תהיו אבא שלי ולא אמא שלי אני בגירה ורק אני יודעת מה טוב בשבילי. אני אחראית על חיי ועל גופי. אין צורך לחשוב שאני חלשה או מסכנה או זקוקה למגן כלשהו. העותרות אינן זקוקות למגן אלא לשוויון בזכות הפרסום. הן מסתדרות לבד. ואומרות היום, אל תחליטו בשבילי".
לפנייה לכתב/ת 
