ספקות בבקעה: "אנחנו אנשים של מעשים, לא דיבורים"
תושבי הבקעה, שהפכו חלק ממסע הבחירות של ראש הממשלה מברכים על ההצהרה, ומספרים על אהבתם למקום: "אני פה 44 שנים וכל שנה מתאהב מחדש". אבל לצד זאת, חושפים הזנחה בשלל תשתיות: "לא הגיוני לחיות עם עשר הפסקות חשמל כל יום"
הצהרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו שלשום על כוונתו להחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן מרגשת אולי ברמת המדינית, אך בשטח התושבים שאוהבים את חבל הארץ המיוחד מתמודדים עם מציאות מורכבת. הם אמנם שמחים על ההצהרה ומקווים שהיא תמומש, אבל רוצים יותר השקעה. יצאנו לפגוש אותם ביישובים המרוחקים, ודיברנו על המורכבות בתשתיות התחבורה, במים, בחשמל וברפואה. אנשי הבקעה, תמונת מצב.
"האטתי בכניסה ליישוב, כי התכוונתי לפנות שמאלה. פתאום 'בום'. הבת שלי התחילה לצרוח. אני מביטה לאחור ורואה משאית מול העיניים. בנס ניצלנו", מספרת אלינור מאושר (38), תושבת פצאל, על מצב התחבורה הקשה בחבל הארץ שבקרוב אולי יהפוך רשמית לחלק ממדינת ישראל. המקרה הזה התרחש בכניסה ליישוב יפית שבבקעה. "הצומת הזה מסוכן, אבל לא רק הוא. תשתיות הכבישים בעייתיות, אין סימונים, אין רמזורים או כיכרות. התחבורה כאן היא סכנת נפשות", היא קובעת נחרצות. מאושר מספרת על המקרה שלה, אך מרחיבה את היריעה למקרים נוספים: "משאיות נוסעות כאן במהירויות אדירות, אין גדרות הפרדה, תאורה ושוליים רחבים. זו סכנה".
שני כבישים בולטים יש בבקעת הירדן: כביש 505 המחבר את הבקעה לשומרון, וכביש 90 שעובר לאורך הבקעה. על פי נתוני "אור ירוק", מעל 500 תאונות דרכים אירעו משנת 2003 בכביש 90. בעמותה ניתחו את נתוני ההיפגעות בחלק מצומת בית־שאן ועד לצומת הכניסה ליישוב נעמי, מרחק של כ-80 קילומטרים. 68 בני אדם נהרגו בתאונות דרכים באותו קטע כביש שעובר בבקעת הירדן, וכ-1,600 בני אדם נפגעו, יותר מ-200 מהם קשה. חלק גדול מהתאונות נגרמות בגלל השתלבות של כלי רכב שיוצאים מהיישובים לכביש הראשי, בו נוסעים במהירות גבוהה, בדיוק כמו במקרה של מאושר. התשתיות זועקות לטיפול. "בכל בוקר נכנסים ליפית 40 הורים בגלל המעון שיש פה. וזו סכנת נפשות כל יום, פעמיים", מסבירה מאושר.
לצד תשתיות התחבורה הרעועות, גם בעיות המים בבקעה הירדן לא חדשות. כבר עשרות שנים שמדי קיץ נושכים החקלאים שפתיים ומנסים לשמור על הסחורה. "יש התקדמות עצומה, אבל עדיין זה לא מספיק", אומר גדי בלומנפלד, מוותיקי חקלאי הבקעה. "אני לא בא לקטר אלא לעבוד. בעיית המים מחריפה וזועקת לטיפול מהיר וחד. כבר עכשיו קיימת פגיעה קשה ביבולים", הוא מסביר. בלומנפלד הגיע ליישוב פצאל לפני 44 שנים, וכיום חולש על מאות דונמים של תמר מג'אול. "אני מגדל תמר מסוג מיוחד המכונה בונבון. הוא צריך טיפול עדין של מים בקצב מסוים, אחרת ייהרס. כל קיץ יש מאבק חדש על המים. חבריי החקלאים איבדו סחורה במאות אלפי שקלים".
בעיית המים בבקעה לא נעצרת בחקלאות. בקיץ האחרון נאלצו התושבים להיכנס למשמעת מים ולהיאבק ברשויות כדי שישפרו תשתיות. אחת הסיבות המרכזיות לבעיה היא גניבת מים וחיבורים פיראטיים. המנהל האזרחי מבצע פעולות אכיפה אך עדיין היקף החיבורים האלה גדול. אחרי הצהרת רה”מ אמר בלומנפלד כי הוא מקווה שהמילים יהפכו למעשים. "אנחנו אוהבים את הבקעה ונמצאים פה מתוך שליחות כדי לשמור על גבול הירדן. זו הצהרה מבורכת. מה יקרה בעתיד? קשה לדעת".
לצד התחבורה והמים, גם מהחשמל לא רווים תושבי הבקעה נחת. הוא פשוט לא עובד שם. "זה קורה בין 7 ל-9 פעמים ביום", מספרת חווי אייל, אם לארבעה מהיישוב שדמות מחולה.
"כל פעם בין חצי דקה לשתי דקות. ככה, באמצע היום, נכבה ונדלק. להפסקות החשמל בבקעה שלל סיבות: ציפורים נודדות שנחות על קווי מתח וגורמות לקצר, תנאי מזג אוויר קיצוניים שקווי המתח לא עומדים בהם, ועוד ועוד. אבל למרות הסיטואציה המורכבת, גם חווי - כמו גדי ואלינור - מסבירים שהבקעה עברה שינוי ומתקדמת, אך לא בקצב הנכון.
אבל זה לא הכול. גם רופאים מומחים כמעט שאין שם. "הגעתי עד מעלה אדומים כדי לתאם בדיקת אוזניים, כי לבקעה הרופא מגיע פעם באף פעם. ברור לי שאני לא במרכז, אבל אפשר שהמדינה בכל השנים הללו תדאג לקרב אלינו שירותי בריאות". יחד עם זאת מסבירה כספי כי במהלך השנים הבקעה עברה שינויים מבורכים: "אין מה להשוות את מה שהיה כאן בשנות ה-80 לעכשיו, אבל הקצב איטי". גם על הצהרת נתניהו יש לה מה לומר, והיא לא אופטימית במיוחד: "זה ספין בחירות".
ראש המועצה דוד אלחיאני נאבק ברשויות בשלל אמצעים העומדים לרשותו, וכעת מקווים התושבים שגם הרשויות יתנו כתף ויסייעו לו.
לפנייה לכתב/ת 
