פתק לבן, אחוז החסימה ושיטת הבחירות: כל מה שצריך לדעת על הבחירות
למה שיעור ההצבעה חשוב בבחירות? מה זה אחוז החסימה? למה מי שמצביע לליכוד יכול להעביר מנדט לימינה? ועד כמה מתייחסים למחאת "הפתק הלבן"? כל המושגים שצריך להכיר בדרך לקלפי
כמעט חמישה חודשים עברו מאז הבחירות לכנסת ה-21 ומושגים שנכנסו אז לראשונה לחיינו ממשיכים ללוות גם את מערכת הבחירות הנוכחית. אחוז החסימה, הסכמי עודפים ושיעור ההצבעה, נשארו משמעותיים גם בבחירות לכנסת ה-22. רגע לפני שהקלפיות נפתחות, קצת הסבר על איך עובדת השיטה.
כל מה שצריך לדעת על בחירות 2019 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet
הבחירות במדינת ישראל הן בחירות ארציות ולא אזוריות. לפי חוק יסוד: הכנסת, המצביעים בוחרים באחת מבין כמה רשימות שמתמודדות על מקום בכנסת וחלוקת המושבים נקבעת לפי ההישגים של כל רשימה בקרב הבוחרים בכל רחבי הארץ, ובהתאם לאחוז החסימה.
רק עוד שתי דמוקרטיות ותיקות בעולם משתמשות בשיטת בחירות ארצית: הולנד וסלובקיה. ברוב המדינות בעולם המדינה מחולקת למחוזות בחירה, ובכל אחד מהמחוזות הללו נבחרים בנפרד נציגים לרשות המחוקקת הלאומית. בחלק מהמקרים מספר מחוזות הבחירה הוא כמספר המושבים בבית המחוקקים וכל מחוז שולח נציג אחד. עם זאת, במקרים רבים המחוזות גדולים יותר ושולחים כמה נציגים, תלוי במספר התושבים שמתגוררים במחוז.
הסיבה לכך שבישראל שיטת הבחירות היא שכמו הרבה דברים במדינה - הסידור הזמני הפך לקבוע. לפי החוקרים, בזמן מלחמת העצמאות היה קשה לשייך כל לוחם לאזור בחירה מסוים ולכן החליטו על שיטת בחירה ארצית. עם זאת, יש הטוענים שהסיבה לכך היא חשש מיצירת מחוזות עם רוב ערבי.
אחרי שלוש מערכות בחירות שבהן אחוז ההצבעה עלה, מערכת הבחירות הקודמת הציגה שיעור השתתפות נמוך בקרב בעלי זכות ההצבעה. רק 4,340,253 אזרחים מימשו את זכותם, כלומר 68.5% מבעלי זכות ההצבעה.
לפי ההערכות, בעוד יומיים אחוז ההצבעה הכללי צפוי לרדת בכאחוז אחד - ל-67.5%, כמעט חמישה אחוזים פחות מבחירות 2015. אחוז ההצבעה צפוי לרדת לא רק בגלל אלו שיחליטו ליהנות מיום השבתון ולא להגיע לקלפי, אלא גם בגלל האזרחים שבכלל לא טורחים להיות בארץ ביום הבחירות.
ברשות האוכלוסין וההגירה מעריכים כי 1,242,746 ישראלים לא יהיו בארץ ביום הבחירות. המספר כולל גם קטינים שאינם בעלי זכות הצבעה וישראלים שנמצאים באופן קבוע בחו"ל.
העובדה שישראל הולכת שוב לבחירות בתוך פרק זמן כה קצר צפויה לשחק תפקיד מרכזי. עד כה, פרק הזמן הקצר ביותר בין מערכות בחירות היה שנה ותשעה חודשים. הפעם אלו רק חמישה חודשים, עובדה שעלולה לעורר אנטגוניזם או אדישות בציבור. בשנה האחרונה הצביעו הישראלים גם בבחירות המקומיות, בחלק מהמקומות בשני סיבובים, ובעקבות כך "עייפות הבוחר" היא כמעט עובדה ולא הערכה.
היסטורית, שיעורי הצבעה נמוכים מועילים לגוש שמוביל בסקרים, אך הפעם המצב מורכב יותר מכיוון שאין מפלגה שמובילה בבירור ושיש לה אינטרב להרדים את המערכת. שיעור הצבעה נמוך מועיל למפלגות שלבוחריהן יש אחוז הצבעה גבוה ויציב, ולפי חלק מהחוקרים, במקרה שלנו מדובר במפלגות החרדיות בעיקר.
בבחירות האחרונות, כמו במערכות בחירות נוספות, שיעורי ההצבעה ביישובים החרדיים היו גבוהים יחסית. בארבע ערים בלבד שיעור ההצבעה בבחירות אפריל 2019 היו יותר מ-80%, מתוכן שלוש חרדיות.
האיחודים והפרישות במערכת הפוליטית הותירו ישראלים רבים ללא המפלגה האהובה שלה הצביעו בשנים האחרונות. ההיסטוריה הישראלית מלווה במחאות ובהפגנות, אך אם אתם רוצים להביע מחאה - הצבעה בפתק לבן לא תסייע ולא תשדר מסר של מחאה.
בישראל, בניגוד למקומות אחרים בעולם, הפתקים הלבנים לא משפיעים בשום צורה על תוצאות הבחירות. הם נחשבים כקול פסול ולא יותר. בעוד שאלו שמצביעים פתק לבן חשים גאווה וצדק, עבור עובדי הקלפי הם לא יותר מנטל בזמן ספירת הקולות, מכיוון שהפתקים הלבנים לא נספרים בחישובי אחוז החסימה וחלוקת המנדטים.
תפקידם העיקרי, והיחיד, של הפתקים הלבנים הוא לסייע למי שרוצה להצביע למפלגה מסוימת, אך פתקי ההצבעה שלה נגמרו באותה הקלפי. אותו אדם יכול לכתוב על הפתק הלבן את שם המפלגה כפי שהוא מופיע ברשומות, ולשלשל אותו לקלפי כאילו היה פתק מקורי.
כמו בעבר, גם בבחירות הקרובות אלפי אזרחים צפויים להגיע לקלפי ולהעניק את קולם למפלגות שייתכן מאוד שלא ייכנסו לכנסת ה-21. הסיבה לכך שאותם קולות יאבדו היא שהמפלגות שזכו בהם לא עברו את אחוז החסימה.
אחוז החסימה הוא למעשה שיעור הקולות הנמוך ביותר שיספיק למפלגה כדי לקבל ייצוג בכנסת. החישוב נעשה בצורה פשוטה של מספר האנשים שזכאים לבחור אל מול מספר הכיסאות בכנסת. בפועל כל כיסא שווה 0.8% מהקולות, אבל בפוליטיקה הישראלית החליטו להעלות את אחוז החסימה ל-3.25% מכלל הקולות הכשרים.
אחוז החסימה מסייע בעיקר למפלגת השלטון, בדרך כלל זו שזכתה במרבית הקולות, למשול במדינה. המחשבה שעומדת מאחורי המהלך היא שככל שאחוז החסימה יהיה נמוך יותר, יהיו יותר מפלגות סקטוריאליות שירצו תמורה כדי להיכנס לקואליציה. ברגע שיהיו פחות מפלגות, כך תהיה יציבות שלטונית גבוהה יותר ויהיה נוח יותר למשול.
גם אם הצבעת בסופו של דבר למפלגה האהובה עליך, יכול להיות שהקול שלך יעבור דווקא למפלגה אחרת. איך? הסכם עודפים.
לאחר שכל הקולות הכשרים נספרים, מחלקים אותם ב-120 וככה קובעים כמה קולות שווים מנדט, כלומר מושב בכנסת. אבל כמו בחיים עצמם, המספרים לא תמיד מסתדרים ולכל מפלגה יש עוד כמה קולות שלא מספיקים כדי לייצר מנדט שלם. במקרה כזה, נכנסים לתוקף הסכמי העודפים.
הסכמי העודפים נחתמים עוד לפני הבחירות בין מפלגות עם השקפת עולם דומה וקובעים שהקולות העודפים של מפלגה אחת יעברו למפלגה האחרת, כדי שירכיבו מנדט נוסף ולא יילכו לאיבוד.
ההסכמים תקפים רק בתנאי ששתי המפלגות עוברות את אחוז החסימה. אם אחת מהמפלגות לא קיבלה 3.25% מהקולות, אף פתק לא ינדוד לכיוונה או לכיוון המפלגה השנייה והוא פשוט יילך לפח.
בבחירות הקודמות הפציע לאוויר העולם המושג "בלוק טכני". הבית היהודי והאיחוד הלאומי הודיעו שהם רצים ב"בלוק טכני" יחד עם עוצמה יהודית תחת השם "איחוד מפלגות הימין".
"בלוק טכני" הוא רשימה משותפת לכמה מפלגות, אך שונה במהותו מהרשימות האחרות. בדרך כלל, מפלגות שרצות ברשימה אחת מתפקדות כמעין מפלגה אחת - הן מקיימות מסע בחירות אחיד וגם לאחר הבחירות הן ממשיכות לתפקד כסיעה אחת בכנסת. לעומת זאת, "בלוק טכני" מוגדר מראש כאיחוד זמני ומוגבל.
אז אם מחליטים להתפלג לאחר הבחירות - למה מלכתחילה להתאחד? המפלגות שהקימו את הבלוק הטכני חששו שאם ירוצו בנפרד הן עשויות שלא לעבור את אחוז החסימה ולהישאר בחוץ. ולכן, למרות ההבדלים ואי ההסכמות הן החליטו לרוץ יחד כדי לעבור את המשוכה של אחוז החסימה ולא מתוך כוונה לשיתוף פעולה ארוך טווח לאחר הבחירות.
לפנייה לכתב/ת 
