עדות אב הנאשם ברצח בתו: "נתתי סטירה וזרקתי נעל, לא רצחתי"
סאמי קרא, שהואשם ברצח בתו הנרייט על רקע כוונתה להתאסלם, הכחיש את המיוחס לו וגולל את גרסתו לימים שקדמו לרצח: "זה לא היה מכוונה לפגוע, אלא מהפחד שלי. עם כל מה שאנחנו עושים בשבילך, לאן את הולכת?"
סאמי קרא (59) מרמלה, נאשם ברצח בתו לפני כשנתיים על רקע מערכת היחסים שלה עם צעיר מוסלמי. הוא מכחיש את המיוחס לו ובשבוע שעבר עלה להעיד כדי לספר את גרסתו לאירועים. בחקירתו במשטרה שמר בעיקר על שתיקה, ובפרקליטות סבורים שיש די ראיות נסיבתיות על מנת להרשיע אותו ברצח.
ב-12 ביוני 2017, בשעות הערב, בילתה הנרייט קרא, בת 17 מרמלה, במסיבת הסיום של בית ספרה. לפנות בוקר שבה לביתה. קרא, בת למשפחה נוצרית, שוחחה באותו יום עם קרובת משפחה וסיפרה לה כי בסוף השבוע עתיד בן זוגה המוסלמי לצאת מבית הכלא וכי בכוונתה להתאסלם. עם סיום השיחה התקשרה קרובת המשפחה לאביה של קרא וסיפרה לו על כוונותיה. זמן קצר לאחר מכן נרצחה הנרייט באכזריות בביתה. לאחר חודש הגישה פרקליטות מחוז מרכז כתב אישום נגד אביה בגין רצח.
"עקבתי אחריה כדי להתעניין במה שקורה לה"
לפי האישום, שהגישה התובעת קרן וקסלר, כשנה לפני הרצח החלה הנרייט לנהל מערכת יחסים עם צעיר מוסלמי - למורת רוחם של הנאשם ומשפחתו. קרא עזבה את הבית בשל מערכת היחסים הקשה עם הוריה, שהתנגדו לקשר, וכיוון שחשה סכנה לחייה. היא שהתה במקומות מסתור שונים, בין השאר אצל אימו של הצעיר. כמה ימים לפני מותה שבה לבית הוריה.
קרא הסביר שחצי שנה לפני האירוע היה עוקב אחריה כדי "להתעניין במה שקורה לה, לא לרדוף אחריה". הוא סיפר: "לא ידעתי שיש לה קשר עם בן זוגה. אבל ראיתי בוולנטיין דיי שהילדה נסעה. הגעתי אליה, קיבלתי מידע מחברים ובאתי עם רכב אחר שלא שלי, עמדתי בצד ראיתי אותה נכנסת לרכב, ישבה שם 10 דקות ואני צופה והיא יצאה עם דובון בצבע ורוד. אז כבר התחלתי לדבר איתה 'תשמעי את יוצאת עם בחור מוסלמי האנשים האלו, המשפחה שלו, הם עבריינים'".
"מבחינה דתית אנחנו לא אוהבים את ההתערבבויות של הדתות אחד עם השני, למרות שיש לנו גם במשפחה", אמר קרא. "המשטרה טענה כאילו התנגדתי לקשר כי הוא מוסלמי, זה בכלל לא נכון אין לזה שום קשר. רציתי רק לדאוג לעתיד שלה, הייתי בעבריינות לא רציתי את זה בשביל הבת שלי".
קרא סיפר על יחסיו עם רעייתו: "התחתנו בטקס צנוע בכנסייה. ב-99' הנרייט נולדה. אני זוכר את היום הזה ולא אשכח אותו בחיים. הילדה הזו הייתה משהו קדוש בשבילי. בשלב מסוים התחילו בעיות עם האישה. לא היה לי לאן ללכת, ירדתי מהבית, התחלתי לגור במחסן. זה נמשך 5-6 שנים".
על הקשר עם הנרייט: "הילדה הייתה מאושרת. אין דבר שרצתה ולא הבאתי לה. רצינו שהילדה תגדל בבתי ספר של נוצרים, כמו כל המשפחה. הייתי מעורב מאד. וידאתי מתי היא יצאה ונכנסה לבית הספר. ידעתי כל הזמן לאן היא הולכת".
לפי האישום, כמה ימים לפני הרצח איתרו אותה בני משפחתה בבית אימה של חברתה ברמלה. אחד מהם הגיע ושבר את הטלפון הנייד שלה. בהמשך, לפנות בוקר, הגיע אביה למקום, התפרע, הכה את הנרייט בסטירות ואיים עליה באומרו: "כמה שישבתי בכלא, אני אשב כל החיים שלי בכלא, לא אכפת לי".
על כך אמר קרא: "הגעתי כדי לראות אם הילדה שם. עליתי למשפחה, הבאתי לה סטירה ואח שלי שבר לה את הטלפון. זה לא היה מכוונה לפגוע אלא מהפחד שלי, עם כל מה שאנחנו עושים בשבילך לאן את הולכת?".
היממה האחרונה לפני הרצח
קרא אמר כי "כל הזמן היא דיברה על המסיבה. ביום ראשון היא ביקשה כסף למסיבה ונתתי לה. היא סידרה את השיער ואמא שלה קנתה לה שמלה מאד יפה. בין שני לשלישי הגעתי אחרי עבודת לילה, אליהם חיכתה ואמרה שהילדה לא הגיעה מהמסיבה. אמרתי 'נו בסדר הילדה כבר שבועיים לא בבית על מה המהומה?' ונכנסתי לישון".
בידי הפרקליטות שורת ראיות נסיבתיות, שהפרקליטים ינסו להרשיע אותו ברצח על בסיסן. עם זאת אין ראיית זהב שתעניק הרשעה ודאית, והוא כאמור מכחיש את המיוחס לו. בין היתר בפרקליטות מחזיקים דוחות של עובדת סוציאלית לה דווחה המנוחה על אלימות הורית, הודעות טקסט של המנוחה, ראיות כי המשפחה התנגדה לקשר, ובעיקר טענה לנוכחותו הבלעדית של הנאשם במתחם המגורים בו אירע הרצח בזמן הרצח, הוא נצפה בצילומי אבטחה פותח את המחסן ומוציא שקית.
קרא התייחס לצילומי האבטחה ולאירועי הלילה שבו הנרייט נדקרה למוות בביתה: "ירדתי במדרגות והתקשרתי לאחי, ירדתי למחסן, רציתי לנסוע אליו עם האופנוע, אבל הרגשתי שאני לא כל כך חזק. החזרתי אותו הייתה לי שקית זבל, יצאתי איתה. זרקתי אותה לזבל. יצאתי לכיוון אחי. הוא בא ונסענו".
עוד ראיה תומכת מבחינת הפרקליטות קשורה לכך שקרא לא מיהר לשוב לרמלה מבית אחיו בבת ים לאחר שנודע לו על מות בתו. לדברי קרא: "בדרך התקשרה אליי אליהם. מבוהלת, צועקת, לא הבנתי מה בדיוק היא רוצה, היא אמרה שהילדה 'ראחת' כלומר הלכה, 'הילדה עם דם' לא יודע אם אמרה דם, לא זוכר, שאמרה הילדה הלכה, לא הצלחתי להבין בדיוק מה הכוונה, אני מכיר את אשתי, לא חשבתי שהמצב כל כך גרוע, אני למוד נסיון שהיא מעצימה דברים עושה דרמות".
"הגעתי לבית אמרו לי שוטרים 'מי אתה?' עניתי 'אבא שלה' לקחו אותי למסעדה ממול. פה אני מקבל הלם אני רואה שיש משהו רציני שמו אותי לבד. הורידו לי את הבגדים השפריצו עלי ספריי נחנקתי לא הרגשתי טוב לקחו אותי לבית חולים".
"שם בא צוות חקירה אמרו לי 'תפתח אם לא נעצור את כל המשפחה' חשבתי מאיפה באה לי המכה הזאת? מאיפה הבת נרצחה בבית שלי? לא הרגשתי טוב לא יכלתי לענות".
הוא נשאל מדוע שמר בחקירה על זכות השתיקה וענה: "לא הרגשתי שהמשטרה באה לחקור את האמת. כמו באפריקה אריה מתנפל על הטרף שלו. שוטרים כינו אותי "זבל", "רוצח". המשטרה לא פתחו ערוץ להידברות איתם רק תחבולות על ימין ועל שמאל".
בחקירה הנגדית אמרה לו הפרקליטה: "אני אומרת לך שלא רק רצית להחזיר את הנרייט זה מאד בייש אותך!". קרא השיב: "זה לא רק אותי בייש. אצל כל אחד בעדה אם הבת שלו הולכת עם מישהו אחר והמשפחה לא רוצה זה לא מקובל. זה לא יכול לעמוד מול העדה הנוצרית, היהודית או המוסלמית. ישר יגידו לך שהבת שלך הולכת עם ערבי. ככה זה במדינה, המוסלמים זה הכי גרוע".
הפרקליטה: "זה שגרתי שילדה חושבת שההורים שלה הולכים להרוג אותה? שהיא מתחבאת לא רק עוזבת את הבית?". קרא השיב: "אף אחד לא הרים עליה יד. הייתה כאן מורה שאמרה שהילדה חיה במציאות אחרת ממה שקיימת. החיים שלה היו כל כך יפים בבית. נתתי סטירה וזרקתי נעל. כעסתי. מכאן לעשות את המעשה הנפשע שאתם טוענים שעשיתי זה מרחק גלקסיה אחרת".
את קרא מייצגים עורכי הדין שוקי אבו טביק, גיורא זילברשטיין וחי אוזן.
לפנייה לכתב/ת 
