לעיר הבירה הגבוהה בעולם נגמרים המים
בצורת קשה, המסת קרחונים וכשלים של הרשויות בבוליביה: לה פאס, שנמצאת בגובה 3,600 מטר מעל פני הים, סובלת ממשבר מים בצל ההתחממות הגלובלית. התושבים מסרבים להיכנע
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
לה פאס נמצאת יותר מ-3,600 מטרים מעל פני הים. במטרופולין הבירה המנהלית של בוליביה חיים 2.7 מיליון בני אדם. את ההתחממות הגלובלית הם כבר חוו על בשרם: בצורת קשה בסוף 2016 שנמשכה כמה חודשים, והייתה הקשה ביותר ב-25 השנים האחרונות, גרמה להטלת מגבלות על צריכת מים ולהפגנות בכמה ערים. סימן אזהרה מדאיג לעתיד הוא מצב הפסגות המושלגות בהרי האנדים, שעליהן הסתמכה בוליביה במילוי משאבי המים של לה פאס. הן נעלמות בקצב שמדאיג את המדענים.
במחוז ואלה דה לאס פלורס במזרח לה פאס התושבים מתחילים להסתגל להיעלמות משאבי המים: חואנה וחברתה מריה רוחצות למחייתן בגדים בבית רחצה שבו יש מי מעיינות. בתי רחצה ציבוריים הופכים פופולאריים יותר ויותר בלה פאס: המים בחינם, והתושבים משנים הרגלים. הם מגיעים לבתי הרחצה לעשות כביסה ולחסוך בהוצאות ובצריכת המים.
חואנה, שמכבסת בגדים תמורת 20 בוליביאנו (3 דולר), מספרת שמאז שהמים הפכו למצרך "נדיר" הרבה יותר אנשים מגיעים לבתי הרחצה. בנוסף, בחלק מהשכונות בלה פאס התושבים אוגרים את מי הגשמים, ונערכים לחודשי הקיץ הצחיחים.
לפי הנתונים המועדכנים של חברת המים הלאומית EPSAS, כדי להבטיח שלבולביה לא ייגמרו המים השקיעה הממשלה השקיעה 64 מיליון דולר בבניית ארבעה מאגרי מים ומערכות אספקה מהלגונות של הרי האנדים.
המערכות החדשות יקלו במעט את התלות בסכרים אינקאצ'אקה, אחונקוטה והאמפאטורי, שעד עכשיו סיפקו מי שתייה לשליש מתושבי לה פאס. הבצורת ייבשה את הסכרים כמעט לגמרי. הם נראו כמו מכרות פתוחים, ולוקח להם חודשים להתמלא מחדש.
פטריסיה אוקוויטה, מומחית לתכנון אורבאני מלה פאס, אומרת שלמרות הקשיים הבצורת לא הובילה לעלייה במודעות הקולקטיבית. לצערה, ברגע שהגבלות המים הוסרו "המודעות לצורך לשמור על המים התמסמסה. אין מדיניות ציבורית שמעוררת את המודעות לצריכת מים, למרות הדיווחים שמראים שלה פאס עלולה להישאר בלי מים בגלל הירידה בכמות המים בהרים".
בשנה שעברה הזהירו באונסק"ו שההתחממות הגלובלית בבוליביה עלולה לגרום לאובדן עצום של הקרחונים בהרי האנדים: אובדן של 95% משכבות הקרח עד 2050 ו-99% עד 2099. במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Nature נכתב שלפי תמונות הלוויין קצב ההיעלמות של הקרחונים בהרי האנדים הוא בין המהירים ביותר. בין 2000 ל-2018 הקרחונים באנדים איבדו בממוצע 23 מיליארד טונות של קרח מדי שנה. "כשהקרחונים נעלמים הם כבר לא מסוגלים לספק מים במהלך העונה הצחיחה", אומר סבסטיאן הארדי, שחוקר את הקרחונים המקומיים מטעם המכון הצרפתי למחקר ופיתוח.
קרחון צ'קלטאיה – שבעבר היה אחד מאתרי הסקי הגבוהים בעולם – כבר נעלם. המדענים אומרים שהקרחון התחיל להינמס באמצע שנות ה-80'. סכר אינקצ'אקה, שנמצא קילומטרים ספורים מלה פאז, שומר כיום על מחצית מגודלו – בזכות השלג שירדו בחורף. אך הפסגות המושלגות בהרים הסמוכים כבר נעלמו מזמן.
לפנייה לכתב/ת 
