331 שנה, לך תזכור

החלטת ביהמ"ש העליון בבריטניה נגד השעיית הפרלמנט במסגרת סערת הברקזיט, נשנעה על כללים מ-1688, שהיוו את יסוד הדמוקרטיה המלוכנית

ד"ר דפנה אורן-מגידורפורסם: 26.09.19 , 12:07

בוריס ג'ונסון בריטניה חווה פר ב דנפורד (צילום: AFP)

ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון(צילום: AFP)

ב-28 באוגוסט ביקש ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון מהמלכה להשעות את הפרלמנט למשך חמישה שבועות, כך שהוא יחזור לפעילות שבועיים בלבד לפני שבריטניה צפויה לצאת מן האיחוד האירופי. השעיה אינה פגרה רגילה, שכן במהלכה לא מתקיימת כל פעילות פרלמנטרית, וכמעט כל חקיקה שטרם הושלמה מבוטלת ויש להתחילה מחדש במושב הבא. השעיה של כמה ימים בין המושבים מקובלת, אך לא השעיה ממושכת, והמהלך לא התקבל בשוויון נפש: תביעות נגד הוגשו מיד לבתי משפט באנגליה ובסקוטלנד, עם תוצאות סותרות. אך ביום שלישי קבעו 11 שופטי בית המשפט העליון פה אחד שהשעיית הפרלמנט הייתה בלתי חוקית, ולכן אינה תקפה – כאילו לא קרתה מעולם.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בפסיקתו הסתמך בית המשפט על תקדימים מהמאה ה-17, שבמהלכה עברה בריטניה סדרת משברים ביחסים בין השליט לפרלמנט. הוא נדרש, למשל, להחליט אם יש לו את הסמכות לדון בחוקיות הבקשות של ג'ונסון מהמלכה, ולשם כך הסתמכו השופטים על פסיקה מ-1611, אז קבע בית המשפט כי למלך ג'יימס הראשון אין זכות להטיל מסים ללא רשות הפרלמנט, מאחר ש"למלך לא קיימת זכות כלשהי מלבד זו שחוקי המדינה מעניקים לו". כלומר, כבר אז נקבע שלבית המשפט יש הזכות לקבוע בנוגע לחוקיות מעשיו של השליט – אז המלך, היום הממשלה.

במהלך המאה ה-17 עברה אנגליה מלחמת אזרחים והמלך צ'ארלס הראשון הוצא להורג, במידה רבה בגלל מאבקים על יחסי הכוח בין המלך ששאף לכוח אבסולוטי לבין הפרלמנט. גם לאחר שהושבה המלוכה על כנה ב-1660, המשברים בין המלך לפרלמנט לא תמו. כאשר המלך ג'יימס השני ניסה לעקוף את בית המחוקקים ולמלוך ישירות באמצעות צווים, פנו רבים מאצילי בריטניה למלך ההולנדי וויליאם מאורנג' וקראו לו לכבוש את האיים הבריטיים. ג'יימס הודח ב-1688, וויליאם ואשתו מרי עלו על כס המלוכה.

אך כדי לזכות בכתר נאלץ הזוג המלכותי להסכים לתנאים מהפכניים: בכתב הזכויות של 1689 הגדיר הפרלמנט את כוחו של המלך ואת מגבלותיו. הם קבעו כי לא ניתן לבטל או להשעות את חוקי הפרלמנט ללא הסכמתו, שעל הפרלמנט להתכנס לעיתים קרובות, ושאף בית משפט או גוף חיצוני לא יכול לקבוע בנוגע להליכיו הפנימיים של הפרלמנט.

סעיף אחרון זה היה בעל חשיבות מרכזית בדיון השבוע בבית המשפט העליון. ממשלתו של ג'ונסון טענה כי בית המשפט לא יכול לבטל את ההשעיה, מאחר שההשעיה היא "פעילות של הפרלמנט". בית המשפט דחה טענה זו וקבע שמאחר שההשעיה לא נידונה בפרלמנט, הרי שהיא אינה תהליך פרלמנטרי. יתרה מזאת, קבעו השופטים, מטרת ההשעיה הייתה למנוע מהפרלמנט לבצע את עבודתו ולקבל החלטות בנוגע לאופי יציאתה של בריטניה מהאיחוד, ולכן היא אינה חוקית.

הכללים שנקבעו ב-1688 היוו את יסוד הדמוקרטיה המלוכנית בבריטניה – מערכת שלטונית שבה השליט לא יכול לפעול ללא היתר של בית הנבחרים. כללים אלו אף היוו את הבסיס לדמוקרטיות הייצוגיות שיבואו אחר כך. בית המשפט פנה בפסיקתו ישירות אל היסודות הללו, והחזיר בכך את האיזון בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, שנקבע כעיקרון יסוד של הדמוקרטיה כבר במאה ה-17, עם שתי מהפכות ומלחמת אזרחים אחת.