יותר מ-30 הרוגים בעיראק: "למה הם יורים בנו?"
המונים הפרו את העוצר על בגדד ועל הערים השיעיות בדרום – ונתקלו באש השוטרים: "אנחנו עיראקים כמוהם, הם צריכים להגן עלינו". כבר יותר מ-600 פצועים, המפגינים מבטיחים שלא לסגת: "נמשיך עד שהממשלה תיפול". בבירה יש שמפנים אצבע מאשימה לטהרן: "תראו! אלה כדורים איראניים!"
בעיראק עלה אמש (יום ה') ל-33 מספר ההרוגים בעימותים בין המפגינים המוחים נגד הממשלה לבין כוחות הביטחון. רוב ההפגנות היו בלתי-אלימות, אבל בבגדד פתחו השוטרים באש על אלפי מפגינים שהפרו את העוצר שהוכרז אתמול בבוקר בעיר, ובערים שיעיות בדרום הם ניהלו חילופי אש עם מפגינים שיצאו חמושים לרחובות.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
בעיר דיוואנייה, כ-160 קילומטרים מדרום לבגדד, נהרגו שני שוטרים ושני מפגינים, ובעיר חילה הסמוכה נהרג מפגין ממכות אלה. עוד שלושה בני אדם נהרגו בבירה בגדד, שם מפגינים העלו באש כלי רכב צבאיים.
המהומות האלימות, שבהן נפצעו יותר מ-600 בני אדם עד כה, החלו ביום שלישי השבוע. הרקע להפגנות הוא האבטלה הגבוהה והשירותים העלובים שמספקים השלטונות לאזרח. עד מהרה התחלפו קולות המחאה של המפגינים נגד התנהלות הממשלה בקולות להחליפה, והטלטלה הביטחונית שעוברת כעת על עיראק היא מהחמורות שידעה המדינה זה שנים.
"הקליעים לא מפחידים אותנו, הם לא מפחידים את העיראקים", אמר אחד המפגינים בבגדד. "כל זה ייפול בחזרה על הראש שלהם". "נמשיך עד שהממשלה תיפול", הבטיח עלי בן ה-22, בוגר אוניברסיטה מובטל. "כל מה שיש לי זה 250 לירה בכיס, לפקידי הממשל יש מיליונים".
ככל הנראה שום מפלגה פוליטית אינה עומדת במובהק מאחורי ההפגנות, ומסתמן כי אלה הפגנות ספונטנית – שגם את כוחות הביטחון תפסו לא מוכנים. מג'יד סאהר בן ה-34, שיצא להפגין בבגדד, אמר: "המחאה הזו לא דומה לשום דבר שהיה בעבר. זו מחאה חברתית ולא פוליטית, שאינה קשורה בשום מפלגה או עדה".
75% מעיראק בלי אינטרנט
לפחות 4,000 מפגינים התאספו אתמול בכיכר טיאראן בבירה בבגדד למרות העוצר שהוכרז בעיר ב-5 בבוקר וניסו לצעוד לעבר כיכר תחריר, אבל כוחות הביטחון פתחו באש לעברם ופיזרו כמויות גדולות של גז מדמיע. ברובע זעפרנייה של בגדד השתמשו שוטרים בירי חי, ושם נורו למוות שלושה מפגינים. הפגנות פרצו גם ברובע שולה.
"למה השוטרים יורים בעיראקים כמוהם?", שאל המפגין אבו ג'עפר, "הם סובלים כמוני – הם צריכים לעזור לנו ולהגן עלינו". בבגדד נראו במהלך היום תורים ארוכים לסופרמרקטים ולמכולות, שם ביקשו תושבים להצטייד במצרכים למקרה של עליית מחירים פתאומית או הגבלות נוספות שיטילו כוחות הביטחון.
המהומות שהחלו בבגדד התפשטו כאמור לאזורים השיעיים בדרום עיראק, ועוצר הוכרז בכמה ערים שם, בהן נסירייה, חילה והעיר נג'ף הקדושה לשיעים. בלילה שבין רביעי לחמישי נהרגו שבעה בני אדם באזור נסירייה, ועוד אחד נהרג שם אתמול. עשרות נפצעו. לדברי המשטרה, מפגינים שם פתחו באש לעבר שוטרים, והם השיבו בירי. באותו לילה נהרגו גם ארבעה בני אדם בעיר עמארה, אף היא בדרום עיראק.
השלטונות לא הסתפקו בעוצר בבגדד ובערים בדרום, אלא ניסו למנוע את המהומות גם בעזרת ניתוק האינטרנט: ב-75% משטח עיראק היה בלתי אפשרי להתחבר לרשת, וגם הגישה לאפליקציות כגון ווטסאפ נחסמה כדי להקשות על המפגינים להתארגן.
מעצמת נפט, והעם עני
שנתיים אחרי שהצליחה להתגבר על ארגון דאעש, שבשיאו כבש שליש משטחה, עיראק עדיין מנסה להתאושש. בעשורים האחרונים התמודדה המדינה עם סנקציות של האו"ם, מלחמת אזרחים, שתי פלישות אמריקניות ומלחמה עם איראן, ובצל האירועים האלה מצב התשתיות בה ירוד ביותר.
כעת, כשהמדינה אינה נמצאת במלחמה ולכאורה יש לה התנאים לקום על הרגליים, עיראקים רבים טוענים שממשלתם כושלת במשימת השיקום. לפי קרן המטבע הבינלאומית, עיראק מדורגת רביעית בעולם בגודל עתודות הנפט שלה, ולמרות זאת – מבין 40 מיליון תושביה, הרוב חיים בעוני, וללא רמה הולמת של שירותי רפואה וחינוך או של אספקת חשמל ומים.
נראה שלמפגינים אין הנהגה ברורה. את עיקר הזעם הם מכוונים לממשלה ולאליטה הפוליטית, שלדבריהם היא מושחתת ואינה עושה דבר כדי לשפר את חייהם. "שודדים את העם, אנשים מתחננים ברחוב", אמר מפגין אחד בבגדד, שכיסה את פניו בצעיף. "אין עבודה, אתה בא להפגין – והם יורים עליך אש חיה".
מפגין אחר, אחמד עבד א-סטר, בשנות ה-20 המוקדמות לחייו, הסביר: "באתי לכאן כדי לקחת בחזרה את זכויותיי. אני לא יכול לקבל משרה ממשלתית ואני לא יכול למצוא שום עבודה אחרת. זו ממשלה מושחתת". המפגין אבו קאסם צעק: "למרות העוצר, אנחנו לא נסוגים".
הקריקטוריסט ואשתו נרצחו
אף שהזעם מופנה בעיקרו לממשלה, יש גם אינדיקציות לכך שהמתיחות האזורית נותנת את אותותיה במהומות: חלק מהמפגינים בבגדד האשימו באלימות את המיליציות האיראניות הפועלות במסגרת כוחות הביטחון העיראקיים.
מפגין אחד בבגדד הציג לעיתונאים תרמיל של קליע וצעק: "תראו! אלה כדורים איראניים!". מנגד, כלי תקשורת הקשורים למיליציות הללו הפנו אצבע מאשימה לארה"ב ולסעודיה. בעיראק, מדינה עם היסטוריה איומה של אלימות עדתית, טענות כאלו מצביעות על פוטנציאל להסלמה מסוכנת.
בתוך כך, עדיין לא ברור מי רצח בלילה שבין רביעי לחמישי את הקריקטוריסט חוסיין עאדל מדאני ואת רעייתו שרה, בביתם בעיר בצרה שבדרום המדינה. השניים היו פעילים פוליטיים-חברתיים, וביום רביעי בלילה הם השתתפו בהפגנות בעיר והגישו עזרה ראשונה למפגינים שנפצעו. הם לקחו חלק גם בהפגנות נגד השלטונות שנרשמו בבצרה בשנה שעברה, ודווח כי ספגו איומים מצד "כנופיות חמושות".
אתמול לפנות בוקר פרצו רעולי פנים לביתם ורצחו את השניים. בתם בת השנתיים, זהרה, הייתה בבית ולא נפגעה. שום גורם לא נטל אחריות לרצח.
לפנייה לכתב/ת 
