אני מורה, ולא אתנצל על ימי החופשה שלי

מדי קיץ בואכה תקופת החגים מתעורר הדיון על ריבוי ימי החופשה לכאורה של המורים בהשוואה להורים הקורסים. אלא שהבעיה שונה בתכלית

ענבל הדספורסם: 19.10.19 , 18:31

ענבל הדס

על רקע ההצעות להזיז את החופש הגדול - ולמעשה לצמצם את מספר ימי החופשה של התלמידים - חשוב לדעת שבישראל יש יותר ימי לימודים ופחות ימי חופשה מאשר במרבית המדינות המפותחות. כך עולה מסקירה משווה שנערכה על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת. יתר על כן, תלמידי בתי הספר היסודיים לומדים יותר שעות בשבוע, ובסך הכל גבוה מספר השעות השנתיות של תלמידי ישראל בכ-22% מהממוצע במדינות ה-OECD. איך זה יכול להיות? הסיבה העיקרית היא שבניגוד לעולם הנוצרי, במערכת החינוך אצלנו לומדים שישה ימים בשבוע ולא חמישה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

כך למשל, ב-2015 היו בבתי הספר היסודיים בישראל 142 ימי חופשה (כולל שבתות), כאשר הממוצע באיחוד האירופי עמד על 183 יום. כלומר כשישה שבועות יותר מאשר בישראל. אז למה נדמה שהילדים בישראל בחופשה מתמשכת וההורים לא?

המינוח המדויק נקרא "עומס חופש": הפער בין מספר ימי החופש של הילדים (ללא שבתות וחגים) לבין מספר ימי החופשה השנתית לעובדים (ההורים), על פי חוק או על פי הסכמי העבודה. לפי מדד זה, להורים בישראל יש אפשרות לבלות עם הילדים בחופשה פחות מאשר כמעט בכל מדינה אחרת. בדנמרק, למשל, נהנים ההורים מעומס חופש של 30 יום בלבד ובצרפת מ-48 ימים. בישראל, לעומת זאת, עומד הפער על 64 ימים – השני בגובהו מבין 23 מדינות מפותחות שנסקרו.

למה עומס החופש בישראל גבוה כל כך? כי לעובד הממוצע יש פחות ימי חופשה. בפינלנד, למשל, מדינה בעלת מערכת חינוך מרשימה שכולם נושאים אליה עיניים, זוכים ההורים ל-24 ימי חופשה שנתיים. באופן כללי, במדינות ה-OECD זוכים ההורים לחופשה שנתית בת כ-6-4 שבועות, תלוי במדינה. האוסטרלים והניו-זילנדים מסתפקים ב-20 ו-22 ימים בהתאמה.

ואצלנו? בישראל זכאי עובד מתחיל ל-12 ימי חופשה שנתיים, ל-18 ימים לאחר שש שנות עבודה, ומשנת העבודה השמינית ואילך ליום נוסף על כל שנת ותק (עד לתקרה של 28 יום). בארגונים מסוימים קיימים אמנם הסכמי עבודה מיטיבים, אך לא כולם זוכים לעבוד בארגון שכזה. בשורה התחתונה, מספר ימי החופשה השנתיים של העובד הישראלי עומד בממוצע על 15-14.

(צילום: shutterstock)

לסיכום, ילדי ישראל מבלים בבית הספר יותר ימים ושעות מכמעט כל מדינה מפותחת אחרת, בעוד שהוריהם עובדים יותר ימים וזוכים לפחות זמן חופשי עם ילדיהם. שר החינוך לשעבר שי פירון יזם את בתי הספר של החופש הגדול והחגים – כלומר, דברים זזים פה - ובכל זאת, בכל שנה מחדש סביב החופש הגדול ובואכה חגי ישראל, סופגים עמיתיי ואני את חצי הזעם על ימי החופשה המרובים שלנו לכאורה.

אני לא מתנצלת או מרגישה צורך להגן על הסכם העבודה שעליו אני חתומה - הסכם המעניק יותר ימי חופשה לצד שכר נמוך ותנאי עבודה מאתגרים. למרות מספר ימי החופשה האטרקטיביים, היום יותר מתמיד נמצא מקצוע ההוראה בשפל חסר תקדים. דו"ח מבקר המדינה מגלה כי קיים מחסור של 3,065 מורים. פרחי ההוראה שמגיעים למקצוע לא שורדים כתוצאה משחיקה גבוהה ותנאי שכר מבישים, וכ-50% מהם פורשים בחמש השנים הראשונות. מתברר שאין ביקוש למקצוע למרות מספר ימי החופשה.

קצתי בדיונים הציבוריים על תנאי העבודה שלי ועל חופשות הילדים כעל עול שיש לבטלו. עייפתי מפוסטים שדואגים ללבות את המחלוקת בין הורים לבין אנשי חינוך. עלינו להשיב את הברית החינוכית בינינו, את ההערכה ההדדית ואת השיח המשותף, הנובעים מההבנה שלכולנו, מחנכים והורים, מטרה משותפת. המאבק היחיד שאנו כחברה צריכים להוביל הוא כזה שיאפשר יותר זמן איכות עם הילדים ופחות שעות במשרד; מאבק שיוצא נגד העבדות המודרנית, קידוש הפריון והתפוקה.

אז בנימה אישית, הנה פנייה לגיא מרוז שהציג כאן ובפייסבוק את ההצעה להעביר את החופש הגדול לספטמבר-אוקטובר: אולי תבואו, אתה וכל ה-160 אלף איש שמסתובבים בדף שלך, ונעשה איזה מאבק חברתי שווה? בוא נפעל להגדלת ימי החופשה של העובדים בישראל, ובמקביל נפעל למעבר לשבוע לימודים בן חמישה ימים, שייצר ביום שישי זמן משפחה.