בברלין הצטרפתי למלחמה במשבר האקלים
ג'ודי ניר-מוזס ביקרה את בנה הלומד לדוקטורט העוסק בשינויי אקלים. התוצאה: מהפכה אישית. באוכל, בשתייה, בקניות, בטיסות ובאשפה
(צילום: shutterstock)
ילד מס' 2 שלי גר בברלין לצורך דוקטורט בנושא גיאוגרפיה פיסית שקשור גם לשינויי האקלים. געגועי העזים אליו הביאו אותי לבלות אצלו השבוע כמה ימים בברלין המקסימה. ואיכשהו, ואף שלא נתתי לו לנשום כמעט מרב שנצמדתי אליו (מתנצלת א.), ולמרות הסיורים בעיר המרתקת הזאת – למרות כל אלה נחשפתי לעומק לנושא הקיימות שעד עכשיו די הדחקתי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
נחתי אל תוך שבוע של הפגנות וחסימות כבישים בהיקף ענקי. בכל פינה בברלין נתקלנו במפגיני תנועת "המרד בהכחדה" (Extinction Rebelion) שמוחים כנגד הטיפול משבר האקלים וההכחדה המתקרבת של המין האנושי. לבושתי אומר שאף פעם לא ממש התעמקתי בנושא הזה. כמו כולנו התמקדתי בצרות הישראליות, בבעיות המדינה ובבעיותיי הפרטיות. אבל לא עוד. הבן שלי לא נתן לי להתעלם, ובסוף זה חדר לתודעתי הסרבנית.
תכלס, ההתנהלות הסביבתית הבלתי אחראית שלנו הולכת לצמצם לילדים שלנו את העתיד. אולי חס וחלילה לשלול אותו מהם. שם בברלין כולם מודעים לכך. עובדה: כמה שהעיר הייתה פקוקה בטירוף בגלל ההפגנות הסוערות, ולמרות שכל צומת מרכזי בברלין היה חסום, אף מכונית לא צפרה. כולם הזדהו עם המחאה.
40 שנה המדענים בכל העולם אומרים שני דברים (ואני מתנצלת מראש על הנוסח הפשטני שלי):
א. בגלל שאנחנו מפיקים יותר מדי גזי חממה - אנחנו משבשים בשיטתיות את האיזון העדין שבין חום וקור בכדור הארץ, ולכן הכול מתחמם והולך. כלומר, במו-ידינו אנחנו משנים את האקלים. זו לא סתם סיסמה. אם לא נעצור את התהליך, עד סוף המאה הטמפרטורה הממוצעת תעלה ב-5 מעלות, וזה יגרום לבצורות נוראיות בכל העולם, להצפות של רוב ערי החוף בעולם. (כן, גם שלנו).
ב. בגלל שאנחנו צורכים יותר מדי מכל משאב בכדור הארץ (מים, אדמה וחומרי גלם בסיסיים אחרים), בטווח הארוך לא יישאר לנו ממה להכין את אוכל ולייצר את המוצרים הבסיסיים שנדרשים לנו לשם קיום החיים באופן שמוכר לנו היום. וכדי להוסיף חטא על פשע - אנחנו זורקים את הזבל שלנו לים וזה חוזר לצלחת שלנו בצורת מיקרו-פלסטיק שהדגים בולעים; ואנחנו לא מטפלים בשפכים שלנו כמו שצריך ומזהמים את כל מי התהום.
מחאה בתל אביב(צילום: מוטי קמחי)
אז מה הפתרון?
הפתרון נמצא כמובן בידי הממשלות. ממשלות כל העולם. הגרמנים, למשל, משקיעים הון בחשמל ירוק וכבר היום הם מקבלים 40% מהאנרגיה שלהם מפאנלים סולאריים (מי חשב שיש להם כל כך הרבה שמש, הא?), מטורבינות רוח ומחשמל שמיוצר מזבל. ובישראל לעומת זאת - דווקא במדינה שטופת שמש כמעט כל ימות השנה - מפיקים פחות מ-5% חשמל ירוק מכלל תפוקת החשמל. אולי לשם שינוי הממשלה הבאה תשקיע יותר בכיוון? אני בספק אם משהו יזוז אלא אם כן נלחץ, אנחנו הציבור, על הפוליטיקאים.ויש עוד מרכיב בפתרון שלגמרי תלוי רק בנו, בהתנהגות שלנו ובאופן שבו אנחנו מתנהגים כצרכנים. אנחנו יכולים לפעול בעניין על ידי איפוק ושינוי הרגלים. אני מודה: גם אני חלשה ולא קל לי לקנות פחות, לטוס פחות ולאכול פחות בשר. אבל אין ברירה. אז הנה מה שהחלטתי לעשות, בדרכי הפרטית-הקטנה, כדי לעזור לכדור שלנו להמשיך להתקיים:
* שתייה. לא עוד כוסות חד-פעמיות. אני אוהבת לשבת בבתי קפה אבל מעתה רק על ספל לשימוש חוזר. זכוכית, חרסינה – מה שיש, רק לא כוס חד-פעמית.
* אכילת בשר. אני ממש אוהבת בשר, אבל אני מתחילה לצמצם. ואם אני יכולה, אז כל מכור לבשר יכול להסתפק בפעמיים, מקסימום שלוש בשבוע. ומי שלא מכור – בוודאי גם פחות מזה. וזה עניין קריטי כמו שהבת שלי מזכירה לי כמעט כל שבוע, כי תעשיית הבשר – גידול מאות מיליוני בעלי חיים, שחיטתם, קירור והובלה - אחראית לחלק ענק מיצור גזי החממה ולכן למשבר האקלים.
* קניות. זה הכי חשוב, כי שופינג – כשמודעים לקיימות – זה משהו אחר לגמרי. כל אחד יכול למצוא את האיזון שלו. למשל לקנות מוצרים מחומרים ממוחזרים בלבד. ואם חייבים מוצר מפלסטיק אז רק פלסטיק ממוחזר. זה נכון אפילו לבגדים. אני רואה לאחרונה בחנויות הבגדים קולקציות שלמות תומכות סביבה. גם של חברות ישראליות. למשל "אקו סקיני ג'ינס" בגולף או נעליים ממוחזרות באדידס ואפילו ל-H&M יש קולקציה שמתחשבת בסביבה. אז נכון שלא תמיד נמצא את החולצה בסגנון האהוב עלינו שעשויה רק מהחומרים האלה. אבל צריך להיפתח לזה. חולצות מפלסטיק ממוחזר נראות יותר ויותר כמו טי-שירט מכותנה (ולא תאמינו כמה מים נדרשים כדי לייצר טי-שרט עלובה אחת). וברור שאין סיבה לקחת בכל חנות שקית. אפשר להסתפק בשקית גודלה אחת לכולן.
וצריך לצמצם את הרכישה הבלתי פוסקת של מוצרים זולים. כן, אני אוהבת לקנות כאלה ולזרוק בסוף העונה. אבל הרבה יותר מקיים, ולרוב גם יותר זול לטווח הארוך, לקנות ז'קט או חולצה מחומרים איכותיים שיחזיקו בארון שלנו 10-5 שנים, במקום משהו ברבע מחיר שנחליף עוד שנה כשהוא יתחיל להיקרע. ורוב המוצרים האירופאים יחזיקו יותר ויהיו מיוצרים בסביבה מקיימת יותר, ועם פחות ילדים בנגלים או וייטנמים בני 9 שנחשפים לכימיקלים מסוכנים תוך כדי עבודת פרך.
מחאה בלונדון(צילום: EPA)
* טיסות. לצמצם טיסות זה אתגר גדול מבחינתי. ואני לא היחידה. חצי מהישראלים טסים לחו"ל לפחות פעם בשנה. אין לנו את המותרות של נסיעות ברכבת לחו"ל כמו לאירופאים, והוזלת מחירי הטיסות הפכו אותן למוצר בסיסי כמעט. יש באינטרנט אתרים שאפשר דרכם לשתול עצים כנגד כל טיסה שלנו, ובכך כאילו לצמצם את נזק יצור גזי החממה שגרמנו לו בטיסה שלנו. אבל הפתרון הנכון יותר, וכמובן הזול יותר, הוא לטוס פחות. ככל שנבלה פחות זמן במטוס ככה נהיה יותר אקולוגיים. טיסות קישור לדוגמא הן מאוד זולות לפעמים, אבל הן ממש לא מתחשבות בסביבה.
יש לנו אחריות כלפי הילדים והנכדים שלנו, כדי שיקבלו את האפשרויות שאנחנו קיבלנו. ואל תגידו לא ידענו. יש אין ספור פרסומים מדעיים על משבר האקלים והתקשורת מרבה לעסוק בזה (אם כי עדיין לא מספיק). אז אל תגידו "לא ידענו". ואנחנו – כל אחד מאיתנו בהתנהלות הפרטית היומיומית שלו – יכול להשפיע. פשוט על-ידי שינוי הדברים הקטנים שהם לחלוטין בידנו.
אני באופן אישי הולכת להתחיל: הנה, אני ברגע זה אני מחזיקה שקית רב-פעמית גדולה ויוצאת לסופר.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ג'ודי ניר מוזס שלום
מומלצים
