שוטר שירה למוות בצעיר וזוכה מחוסר אשמה יועמד לדין: "אינטרס חברתי"
בג"ץ קבע כי סגירת התיק נגד השוטר שירה למוות בחיר חמדאן בכפר כנא לפני כחמש שנים מחוסר אשמה אינה סבירה, והורה להעמיד לדין את השוטר היורה. "המתבונן בסרטון שבו מונצח האירוע נותר עם תהיות"
בג"ץ קבע היום (ב') כי ההחלטה לסגור את התיק נגד השוטר שירה למוות בחיר חמדאן בכפר כנא בנובמבר 2014 מחוסר אשמה אינה סבירה, והורה להעמיד את השוטר לדין. חמדאן, בן 22 במותו, איבד את עשתונותיו במהלך מעצרו של בן דודו וניסה לתקוף שוטרים בסכין תוך כדי קריאות "אללה אכבר".
במסגרת האירוע הכה חמדאן על חלון ניידת ממוגנת שהייתה במקום, והשוטרים שהיו בה צעקו לו שיתרחק. לאחר מכן ירה אחד השוטרים שני כדורים באוויר כדי להרחיק אותו, אך חמדאן המשיך להכות על החלון עם סכין שהייתה בידו. גם כשהשוטרים כיוונו לעברו את נשקם, הוא סירב להשליך את הסכין.
אחד השוטרים, יצחק, ירה כדור בודד לעבר חמדאן, שפגע במרפקו השמאלי ומשם ניתז אל מותן שמאל שלו. הוא התמוטט ונפל ארצה, והמון זועם ששהה סמוך לזירת הירי החל להתקהל במקום. השוטרים העלו את חמדאן לניידת, ומתוכה הועבר לניידת טיפול נמרץ - אך בבית החולים נקבע מותו.
עוד באותו הלילה החלה חקירת נסיבות האירוע במחלקה לחקירות שוטרים, שבמסגרתה זומנו עדים לחקירה. גם ראיות וממצאים נאספו, אך בתום החקירה החליט ראש מח"ש על דעת פרקליט המדינה לסגור את תיק החקירה בעילה של חוסר אשמה.
"מדובר באירוע שארך שניות ספורות בלבד ושבמהלכו תקף המנוח את הניידת כאחוז אמוק. ירי באוויר לא הרתיע את התוקף. בנסיבות אלה טענת השוטר היורה כי ירה במנוח כדי לנטרל אפשרות של פגיעה אפשרית בחברו, שעמד במרחק קצר מאוד מהתוקף, הינה סבירה, ולמצער לא ניתן יהיה לסתור אותה ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי", נטען.
על ההחלטה לסגור את התיק הוגש ערר, והראיות ושאר החומרים נבחנו בשנית על ידי היועץ המשפטי לממשלה, שהחליט להשאיר את ההחלטה בעינה.
בעקבות החלטתו של היועץ עתרה משפחתו של חמדאן לבג"ץ נגד ההחלטה לסגור את התיק. השופטים עופר גרוסקופף וג'ורג' קרא קיבלו את העתירה, בניגוד לדעתו של השופט נועם סולברג.
גרוסקופף כתב בהחלטתו כי "נטילת חיי אדם כתוצאה מפעילות משטרתית, אף אם מדובר בפעילות שיטור הנדרשת לקיום הסדר הציבורי ולתפיסת עבריינים, היא התרחשות המעוררת דאבון לב ותמיהת הדעת. היא מחייבת חשבון נפש מצד כל המעורבים, בראשם פיקוד המשטרה והשוטרים שנטלו חיים. לא ניתן לנהוג כלפיה בשוויון נפש".
הוא הוסיף כי "עיון בהחלטת היועמ"ש אינו מגלה התייחסות נאותה לאינטרס החברתי החשוב שבבירור אשמתו של השוטר שגרם למותו של חיר ז"ל. כל המתבונן בסרטון המזעזע שבו מונצח האירוע נותר עם תהיות וסימני שאלה. קיים אינטרס חברתי ראשון במעלה כי אלה יתבררו בהליך שיפוטי פומבי, שבו יוצגו וינותחו הדברים לפני ולפנים, כך שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה".
גרוסקופף הבהיר כי "אין זהו מקרה קל, בו נעשה שימוש מוצדק בעליל בכוח ממית. זהו מקרה גבול, שיש לענות בו. תפקידו של היועמ"ש אינו לחרוץ את הדין במקרי גבול. תפקידו הוא להחליט אם ראוי להעמיד לדין, וזאת על רקע סיכויי ההרשעה".
השופט נועם סולברג היה בדעת מיעוט וסבר כי אין מקום להתערבות בית המשפט. "החלטת היועץ המשפטי לממשלה התקבלה באופן מקצועי, לאחר הליך ארוך ומורכב. גורמי המקצוע שקדו על הראיות הרבות והמגוונות שנאספו, הפכו בהן, טוו אותן, העמידו אותן זו מול זו, וציירו לפניהם את תמונת האירוע", טען. "בית משפט זה, בשבתו כבג"ץ, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות היועץ המשפטי לממשלה, משל היה זה ערעור פלילי המגיע לפתחנו".
לפנייה לכתב/ת 
