מחווה בנתניה לקברניט מאנטבה: "אציל וג'נטלמן"
רחוב בנתניה נקרא על שמו של מישל בקוס, שהלך לעולמו בחודש מרץ האחרון. בטקס לרגל המאורע, סיפרו חטופי אנטבה על הקברניט הגיבור: "הסתובב כל השבוע עם חיוך". אחת החטופות: "ילדי אנטבה - אחים לכל החיים"
הרחוב נחנך במעמד ראש העיר נתניה מרים פיירברג. בטקס נכחו, בין היתר, גם שגריר צרפת בישראל אריק דנון, אלוף (במיל') מתן וילנאי, אלוף (במיל') גיורא איילנד ועדו נתניהו, אחיו של יוני, מפקד המבצע, שנהרג במהלכו. ראש הממשלה בנימין נתניהו, אחיו של יוני, שלח ברכה כתובה שבה שיבח את בקוס על גבורתו.
סורין הרשקו, שהיה חייל צעיר שהשתתף במבצע אנטבה, סיפר כי "הייתי בכוח הצנחנים שהשתלט על הטרמינל. נפצעתי מכדור ונשארתי משותק לכל החיים. ההתנהגות של מישל בקוס הייתה אצילית ומופתית, הוא לקח על עצמו את כל האחריות ונשאר עם החטופים. בן אדם אציל, קצין וג'נטלמן במלוא מובן המילה. אני שמח שעיריית נתניה החליטה לקרוא רחוב על שמו. היינו חברים קרובים, הוא היה אדם מיוחד וראוי".
חנה כהן, שהייתה על הטיסה יחד עם בעלה פסקו ושני ילדיהם בדרך לחתונת אחיה בצרפת, הגיעה לאירוע עם בתה ציפי. במהלך מבצע החילוץ של צה"ל נהרג בעלה של חנה. לדבריה, במהלך הטיסה היא הסבה את תשומת ליבה של הדיילת לגבר חשוד שהחזיק בקופסה. כשנשאל מה יש בקופסה, אמר הגבר כי יש בה "ממתקים לילדים", אולם בהמשך התברר שהיו בה רימונים.
"עם ישראל בא והציל אותנו", אמרה חנה. "כשבעלי נפצע מהירי, הורדתי את החולצה שלי וחבשתי אותו. הכל קרה מהר. בסופו של דבר הוא נפטר".
לדבריה, "בקוס, אדם לא יהודי, הוא אחד האנשים שאפילו היום יודעים רק מעטים מה הוא עשה. הוא ידע שאף אחד לא ייצא משם חי, ובכל זאת נשאר. הוא והצוות היו כמו משפחה עבורנו. למרות שיכלו להיפרד מהיהודים ולחזור הביתה, הם בחרו להישאר איתנו. בקוס הוא לא רק גיבור של ישראל, אלא גם של צרפת. אני שמחה שקראו רחובות על שמו בשתי המדינות".
בתה של חנה, ציפי, הייתה בת שמונה בעת החטיפה, אך זוכרת היטב את האירועים. "הטקס היה קשה ומרגש", אמרה. "מצד אחד שמחה, ומצד שני עצב, כי אבי לא פה וגם בקוס עכשיו כבר לא איתנו. אני זוכרת את המחבלים משתוללים ושאבא אמר לי לא לדבר, את ההגעה לאנטבה ואת המשחקים בין הילדים. כשכוח צה"ל נכנס, אבא התרומם וקיבל כדור". היא הוסיפה: "כל ילדי אנטבה הם אחים. שבוע של חטיפה, ואחים לכל החיים".
לדבריה, "אין הרבה אנשים כמו מישל בקוס. עד היום אני מנסה להבין איך בן אדם עושה דבר כזה. אם הייתי אשתו הייתי כועסת עליו, אבל משפחתו הייתה אצילית. הוא דמות למופת. מה שקורה פה היום זה רק קמצוץ ממה שמגיע לו ולמשפחתו".
שי גרוס, שהיה בן 6 בזמן החטיפה, זוכר את האירועים לפרטי פרטים. "לפני ההגעה של כוח צה"ל, בקוס הסתובב בינינו ואמר לאבא שלי שאם קורה משהו נרוץ לחדר הקטן שבצד. כשהתחילו היריות, אבא ואמא רצו איתי לחדר, כיסו אותי במזרונים וקראו שמע ישראל. היינו בטוחים שמחסלים אותנו. כל השבוע בקוס הסתובב בינינו עם חיוך, אני בטוח שבגלגול הקודם הוא ומשפחתו היו יהודים. כל המדינה צריכה להוקיר אותו".
ראש העיר נתניה, מרים פיירברג, אמרה כי "כששמעתי שהטייס הגיבור נפטר, התקשרתי לחברי, ראש עיריית ניס, ואמרתי לו 'בוא ננציח את שמו, גם בניס וגם בישראל'. הוא אמר שהוא הולך על זה. בקוס לא נטש את הנוסעים כשהחוטפים הפרידו בין יהודים ללא יהודים. האיש הזה הוא גיבור אמיתי".
לפנייה לכתב/ת 
