הילדה שצולמה על רצפת הממ"ד: "זה תמיד מפחיד אותי"
שרה דהן, אם חד הורית משדרות שפרסמה אמש תמונה של בתה מכסה את ראשה על רצפת הממ"ד, שחזרה בראיון משותף עם תהל בת ה-5 את רגעי הפחד: "זו לא תחושה קלה לראות את הבת שלי מתפרקת ככה". היא מחתה: "זה מרגיש כמו הפקר. אנחנו לא שקופים"
תהל בת ה-5 משדרות, שאמה פרסמה תמונה שבה היא נראית כורעת על הרצפה בזמן האזעקה אמש ומגנה על ראשה, סיפרה הערב (שבת) בראיון משותף עם אמה על הרגעים המפחידים: "היה מפחיד ורציתי ללכת לישון אבל זה לא הפסיק. זה תמיד מפחיד אותי. אמא נותנת לי חיבוק והיא אומרת לי שהיא תמיד... היא לא תעזוב אותי".
שרה דהן, אם חד הורית בת 22, פרסמה אמש כאמור את התמונה שצולמה במקרה על-ידי אחייניתה. היום סיפרה עוד על תחושותיה בערב הקשה אתמול: "בסביבות תשע בערב תפסה אותנו אזעקה. לקחנו את כולם לחדר, אני נלחמת שם עם החלון לסגור אותו, הוא נתקע, זה ברזל ענק כזה וכבד לסגור אותו.
"אחרי שכל הילדים נכנסו, וסגרתי את החלון, אני רואה את הבת שלי על הרצפה, על ארבע כזה, מכסה את הראש שלה, היא בממ"ד, מכסה את הראש שלה וממלמלת. אין לי מושג אם היא התפללה, אין לי מושג מה היא אמרה. באמת. זה שובר, זו לא תחושה קלה לראות את הבת שלי מתפרקת ככה ובוכה. אין לי יותר מדי מה לעשות כאן. רק לחבק, להרגיע, להסביר לה שאמא פה. שאמא שומרת עליה".
דהן הוסיפה: "התמונה הזאת צולמה בטעות. היא צולמה איכשהו, אני רואה אותה בגלריה שלי והחלטתי להעלות אותה, עם מילים שפשוט יצאו לבד. זה באמת היה לא קל, ותוך כדי שאני רושמת את הפוסט, היא מחובקת ביד אחת, הבן שלי שם עלי ראש ואני בוכה, רק בוכה".
"לקח לה קצת זמן להירדם", אמרה דהן על ביתה. "לילד היה יותר קל, הוא קטן יותר ופחות מבין. היא התעוררה לי מלא בלילה, מלא. היא התעוררה כשהיא שמעה רעשים, היא התעוררה לבדוק שהכל בסדר, היא בדקה שאנחנו לידה כולם, חזרה לישון".
"אני לא ישנתי מן הסתם, בכלל, אי אפשר, אי אפשר לישון, זו תחושה של פחד שמרחפת מעלינו כל הזמן, זו תחושה של אכזבה, אני אגיד לך את האמת, אני גם שכנעתי והצלחתי לשכנע את כל המשפחה שלי לא להצביע בבחירות האחרונות. אף אחד לא הצביע".
-בכלל?
"בכלל, אני יודעת לאן זה ילך בסופו של דבר, זה ידוע מראש, זה הכל סיפור מכור. טיל אחד למרכז – כל המדינה על הרגליים, 200 טילים פה - אנחנו אנשים שקופים, כאילו, מעבירים לסדר היום שלהם, לא איכפת להם".
דהן המשיכה בהתרגשות: "זה מרגיש כמו סוג של הפקר, אנחנו לא שקופים, אנחנו בני אדם, אני אמא בדיוק כמו אימהות מהמרכז, לשונאים שלי אני לא מאחלת את מה שראיתי אתמול, זה שובר בתור אמא, זה מרסק אותי כאילו מבפנים להסתכל, אין לי מה לעשות. אני מנסה לעזור לה והיא לא נותנת לי... אין מה לעשות".
-מה היו התגובות לפוסט?
"התחילו שיתופים והתחילו הודעות, הזמינו אותנו אפילו להתארח במקומות בצפון, איש מקסים אחד אפילו הציע שנבוא אליו, ממש לנוח, לפרוק את הראש, כבר היום הוא רצה שנגיע אבל לצערנו זה לא הסתדר. אם היה אפשר לארח את כל שדרות הייתי נוסעת בכיף, אבל אני לא אסע לבד. אני יודעת שיש פה עוד מלא אמהות כמוני, מלא, מלא אמהות כמוני. אני לא יכולה להפקיר. אותי הפקירו, אני לא אפקיר".
-היו גם תגובות שליליות?
"בטח, הייתה מישהי, לא נציין שמות, הייתה מישהי שאמרה "מגיע לכם, אתם בחרתם את ראש הממשלה שלכם". אני מקווה שהיא לא אמא, אני מאוד מקווה, אני גם לשונאים שלי לא מאחלת את זה".
לפנייה לכתב/ת 
