הרועים הפכו לג'יהאדיסטים ושורפים כפרים
בני פולאני, קהילת רועים עתיקה ממאלי, נענו לקריאה להצטרף לג'יהאד – והציתו חבית נפץ של אלימות אתנית. מעשי הטבח מתפשטים לבורקינה פאסו וניז'ר, ומדינות במערב אפריקה פוחדות שהן הבאות בתור. איברהים העני קיבל כסף כדי לשסף גרונות: "שחטתי אותם כמו כבשים. פיטמו אותי בסמים"
במשך מאות שנים פסעו בני הפוּלאני בנתיבי חבל הסאהל עם עדרי הבקר שלהם, ושאר העולם – ברובו – כלל לא הבחין בהם. אבל בימים אלה מקבלת קהילת הרועים העתיקה הזו תשומת לב עולמית, אחרי שרבים מחבריה החליטו להתמסר למלחמת הג'יהאד ההולכת ומתפשטת מהצפון המבודד של מאלי למרכזה ומאיימת גם על המדינות השכנות.
באזור העיר מוֹפּטִי שבמאלי, בני הפולאני הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, והם גם זו שממנה מתגייס מספר הלוחמים הגדול ביותר לארגוני טרור הקשורים לאל-קאעידה, כגון כּתִיבּה מסינה. מנהיג הארגון הזה, הפולאני אמאדו קופה, קורא לבני הפולאני ברחבי מערב אפריקה להצטרף למלחמת קודש נגד "הכופרים", להציל לכאורה את אחיהם ממעשי טבח והשמדה – ולהגן על הדת שלהם.
העוני הקשה והבידוד שבו מתקיימים בני הפולאני זה שנים הפכו רבים מהם למי שעלולים להתפתות בקלות לקריאה לג'יהאד – קריאה שבימים אלה מתפשטת במהירות-הבּזק בגלל ווטסאפ ופייסבוק. בני הפולאני הטוענים לקיפוח מתלוננים על מיסוי יתר של שטחי מרעה, על גניבות בקר ועל קנסות מופרזים שמטילות עליהם הרשויות בגין כל שריפה קטנה, והם מרגישים שבקרב האליטה והממשלה המרכזית בבירה במאקו רבים רואים בהם נוודים חסרי אדמות שאין להם קשר לשום דבר מלבד לבעלי החיים שלהם.
.jpg)
את האלימות הג'יהאדיסטית מפנים הקיצונים שבבני הפולאני כלפי בני קהילות אחרות, ובראשם חקלאים שאיתם יש להם סכסוכים ארוכי שנים על שימוש באדמות. האלימות הזו הפכה את אזור העיר מופטי, שהיה בעבר אזור שליו שמשך אליו תיירים רבים, לשטח אסור-לכניסה עבור מבקרים מבחוץ. משם התפשטה הלחימה גם למרכז המדינה ולניז'ר ובורקינה פאסו השכנות, וכעת חוששות מדינות החוף של מערב אפריקה כי הן הבאות בתור.
ונציה של מאלי
מי שמבקר כעת במופטי, עיר בת 150 אלף תושבים, יכול לראות בה נשים מכבסות בגדים ופרות מנמנמות בחום היום, אבל התמונה השלווה הזו היא אשליה בלבד. העיר הזו נמצאת באפלה. עד לפני שנים לא רבות, תיירים זרים עוד נהרו למופטי, שיש המכנים אותה "ונציה של מאלי", והיו נשארים בה יום או יומיים. אחר כך היו ממשיכים לצוקים בארץ הגודון ומסיירים במסגדי האזור היפהפיים מהמאה ה-19. בשנים האחרונות זרם התיירים הזה – יחד עם הכסף יקר הערך שלהם – נעלם.
ההתקוממות הג'יהאדיסטית בצפון מאלי החלה ב-2012. ארגוני ג'יהאד גייסו פולאנים "שחורים", וכך הפכו את תנועתם באזור לתנועה המכילה בני קבוצות אתניות רבות יותר – ולא רק ערבים ושבטי טוארג. מהצפון התפשטה המלחמה למרכז מאלי, והציתה חבית נפץ של שנאה על רקע אתני. בניז'ר ובבורקינה פאסו השכנות מצא הג'יהאד קרקע פורייה לגיוס לוחמים מסיבות דומות לאלה שהתקיימו במאלי: מדינה שמוסדותיה חלשים, כוחות הביטחון בה כמעט נטולי כוח, וקיימים בה שלל מיליציות כפריות, ארגוני ג'יהאד ופושעים.
בג'יהאד תרוויח פי 20
קופה, פולאני בעצמו, החל את דרכו כמטיף בשנות ה-90, ויצר לעצמו קהילת מאמינים בקרב סטודנטים מוסלמים ורועים בזכות התקפותיו הנזעמות על האליטה המקומית. במסגדים ובבתי ספר קוראניים הוא הטיף למאמינים בשפה הפולאנית, מנסה לחקות את סקו אמאדו, פולאני אגדי שייסד במאה ה-19 אימפריה שהשתרעה מסגו עד טימבוקטו. בהדרגה הפכו טקסיו ליותר ויותר קיצוניים, ופנו יותר ויותר לבני הפולאני – גם לאלה החיים במדינות אחרות במערב אפריקה. הוא ביקש לשלהב אותם: "אחיי, איפה שלא תהיו – בואו לתמוך בדת שלכם", קרא בסרטון וידאו בנובמבר 2018, שבו האשים את "הכופרים" ב"מעשי טבח והשמדה" נגד בני הפולאני.
אבל הגיוס נעשה לא רק בעזרת הדת, אלא גם בעזרת הרבה מאוד כסף. איברהים דוחף-העגלה, בן הקבוצה האתנית סונגהאי, מספר שיום אחד באו אליו ג'יהאדיסטים בשעה שרעה את העדר שלו ליד המחנה של משפחתו, והבטיחו: "תילחם ותעזור לנו לאכוף את חוקי השריעה, ונשלם לך היטב". איברהים, שהתקשה לפרנס את ששת ילדיו, הסכים. "הייתי כל כך עני שלא יכולתי לסרב", הוא אומר היום. הג'יהאדיסטים שילמו לו סכום השקול ל-507 דולר בחודש – פי 20 ממשכורתו עד אז.
אבל להתעשרות היה מחיר כבד: העבודה של איברהים הייתה להרוג. בארבע השנים הבאות הוא תקף כפרים. כמה אנשים רצח? "הרבה", הוא מודה. לפני שלוש שנים ערק, אבל כעת הוא אינו יכול לשוב הביתה. הוא פוחד מנקמה מצד מי שהיו חבריו לנשק. הוא החליף את השם, חי באנונימיות, ומרוויח כמה פרנקים פה ושם מהעברת סחורות באמצעות העגלה שלו. עבורו אין יום שלא מסתיים בפחד: זרועות הג'יהאד, כך אומרים, נמצאות בכל מקום. גם בעיר הזו, מספרים, עיני הג'יהאד פקוחות מכל עבר, והוא מחזיק רשת של מודיעים.
הג'יהאדיסט הטוב
כשהג'יהאדיסטים במאלי משתלטים על כפרים, הם כופים עליהם את החוק האיסלאמי. נשים נדרשות לכסות את גופן מכף רגל ועד ראש, ועל התושבים נאסר לעשן, לשתות אלכוהול או לשמוע מוזיקה. ובכל זאת, לא כולם שונאים את הלוחמים האכזריים. חקלאים רבים מעריכים את הג'יהאדיסטים על האופן שבו הם מנהלים סכסוכים מקומיים. "אם יש ריב על בקר או סכסוך משפחתי, הם מחליטים מהר. אם אתה מפסיד – אתה משלם. אין אפשרות לערעור ואין שחיתות", מעידים שם. "בגלל זה אנשים אוהבים אותם. הצדק הוא דבר חיוני לאנשים עניים".
אבל משפט צדק הוא כמובן לא נחלת הכלל. איברהים מספר כי כשהתגייס לג'יהאד שולב בצוות שתפקידו היה לבצע "פעולות ענישה": "אם כפר סירב להיכנע, אם הוא שיתף פעולה עם הרשויות, קיבלנו פקודות לרצוח את התושבים ולשרוף את בתיהם", הוא מעיד. יום אחד זימן אותו מפקדו, אדם בשם דיאלו, והודיע לו שהפקודות השתנו: מעתה והלאה על איברהים להעניש את הכופרים בשיסוף גרונותיהם.
איברהים מספר שמילא את ההוראה. לדבריו היה מעורפל מהסמים שבהם הלעיטו הג'יהאדיסטים את לוחמיהם: "הם פיטמו אותנו בסמים יום ולילה. כבר לא הייתי אני". הוא מודה ששחט כ-20 אנשים, וקולו רועד. "חתכתי את הגרונות שלהם כאילו היו כבשים".
בסופו של דבר, כך מעיד איברהים, חש גועל. מראות מעשיו, הוא מספר, רודפים אותו עד היום. "במשך הרבה זמן לא הבנתי את החומרה של המעשים שלי. בסוף החלטתי לערוק".
לפנייה לכתב/ת 
