רוסיה מציינת 100 שנה להולדת קלצ'ניקוב
מיכאיל קלצ'ניקוב, שפיתח את רובה הסער הנפוץ בעולם, נחשב לסמל של עבר צבאי ומפואר. הילדים לומדים להרכיב ולפרק את הנשק, אבל גם את מכתב החרטה של ממציאו: "האם אני אשם שכל כך הרבה נהרגו?"
לקראת החגיגות היום (א') ברוסיה לציון מאה שנה להולדתו של הגנרל מיכאיל קלצ'ניקוב, ילדים ובני נוער בבתי ספר ברחבי המדינה למדו להרכיב ולפרק את רובה הסער שהמציא ואשר קרוי על שמו.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
המהנדס הצבאי שפיתח את הרובה AK-47 הלך לעולמו ב-2013 בגיל 94, ונחשב לגיבור לאומי ולאחד מסמלי עברה הצבאי המפואר של רוסיה. הרובה שפיתח הפך לרובה הסער הנפוץ והפופולרי בעולם, שבו משתמשים צבאות סדירים אך גם ארגוני גרילה וטרור.
"בהתחלה האצבעות שלך כואבות, אבל אחר כך זה די קל", אומר מקסים מתנועת הנוער "הצבא הצעיר", שלמד לפרק ולהרכיב את רובה הקלצ'ניקוב בבית ספרו.
קלצ'ניקוב קיבל בזכות המצאתו כמעט כל פרס אפשרי בברית המועצות, והקרמלין העניק לו ב-2009 את תואר הכבוד הגבוה ביותר – "גיבור רוסיה". ב-2017 נחשפה אנדרטה לזכרו בלב מוסקבה, פסל בדמותו שמחזיק ברובה שהמציא.
הוא נולד בכפר בסיביר ב-10 בנובמבר 1919, וכמו לרבים באותה תקופה ילדותו הייתה קשה מאוד. אביו נשלח לגולאג ב-1930. ב-1941, לאחר שנפצע בקרבות עם הנאצים, קלצ'ניקוב פיתח בבית החולים את הגרסה הראשונה של הנשק שלו.
ב-1945 אב-טיפוס של הקלצ'ניקוב נבחר לשימוש בצבא האדום. הנשק הפך לפופולרי במהירות בזכות הפשטות שלו, עלותו הנמוכה ואמינותו. פירוש השם AK-47 הוא "האוטומט של קלצ'ניקוב", כשהמספר מתייחס לשנה שבה פותחה הגרסה הסופית שלו, 1947.
יותר מ-100 מיליון קלצ'ניקובים נמכרו ברחבי העולם, וכ-50 צבאות משתמשים ברובים אלו. למרות שקלצ'ניקוב המציא את הרובה על מנת "להגן על גבולות המולדת" כדבריו, מוסקבה השתמשה בו לראשונה כדי לדכא מהומות במזרח ברלין ב-1953, ואת המהפכה בהונגריה ב-1956.
העיתונאי סי.ג'יי שיברס, שכתב ספר שלם על הקלצ'ינקוב בשם "הרובה", מטיל ספק בגרסה המקובלת ברוסיה ולפיה גאון אחד הוא שפיתח את העיצוב המנצח. "הוא פותח באופן קולקטיבי, בעזרת עבודתם של אנשים רבים ולאורך שנים רבות", טוען שיברס בספרו.
מעטה של סודיות
התפרקות ברית המועצות ב-1991 פרצה את הסכר ואפשרה סחר נרחב בקלצ'ניקוב – שהפך במהרה לרובה המועדף על לוחמי גרילה, דיקטטורים וכנופיות עבריינים ברחבי העולם. הוא שימש גם תלמידים וסטודנטים בארה"ב שטבחו בעזרתו בחבריהם ללימודים.
עבודתו של קלצ'ניקוב הייתה אפופה סודיות. הממציא סיפר כי בשנות ה-70 יצר עמו קשר היסטוריון אמריקני שביקש לכתוב עליו ביוגרפיה, אך לדבריו הקג"ב (המשטרה החשאית הסובייטית) אסר עליו לעשות כן. "מהצעד הראשון שלי כמהנדס, הייתי חבוי וחסוי", הוא כתב באחד מספריו.
נלי קלצ'ניקובה, בתו של הממציא, גדלה בלי לדעת במה עסק אביה. לפני שנות ה-90, היא סיפרה לסוכנות הידיעות הצרפתית, "המשפחה שלנו נשמרה סודית, הילדים נשמרו סודיים, הכול נשמר סודי".
ייסורי החרטה
היא תיארה את אביה כאדם שקט וצנוע, עם יכולת שליטה עצמית גבוהה ביותר. קלצ'ניקוב אומנם זכה להכרה ולפרסום בחייו עם התפרקות בריה"מ והסרת מעטה הסודיות מעל עבודתו – אך הוא לא נהנה מרווחי המכירות, וחי בצניעות בעיר איז'בסק.
בסוף חייו הוא הודה שהוא "מתייסר" מהמחשבה שההמצאה שלו גרמה לכל כך הרבה בני אדם להיהרג. במכתב ששלח לפטריארך של הכנסייה האורתודוכסית הרוסית הוא שאל אם "בגלל שהרובה שלי לקח את חייהם של כל כך הרבה אנשים, האם יכול להיות שאני אשם במותם?".
הוא הוסיף במכתב כי הוא סובל מ"ייסורים רגשיים עמוקים" מהידיעה שרובי הקלצ'ניקוב הגיעו לידיהם של ילדים רבים באזורי סכסוך שונים בעולם. ב"דיילי מייל" ציינו כי כחלק מההנחיות שפרסם משרד החינוך הרוסי לבתי הספר, לאופן שבו ראוי לציין את יום הולדתו המאה של קלצ'ניקוב, על התלמידים בכיתות הגבוהות ללמוד את המכתב הזה ולשוחח עליו.
הנחיה נוספת, כאמור, הייתה ללמד את התלמידים כיצד להרכיב ולפרק את הרובה. לפי אתר החדשות הרוסי "מדוזה", במשרד החינוך הרוסי גרסו ששיעורים אלו "יחזקו את הפטריוטיות, יעזרו לתלמידים לגבש זהות רוסית, יאפשרו להם להבין את ערך ההגנה על המולדת ויעוררו בהם עניין בשירות צבאי בעתיד".
לפנייה לכתב/ת 
