לא אבדה התקווה לממשלת אחדות

נתניהו, גנץ וליברמן חוששים מבחירות נוספות, יוזמת הבחירה הישירה קשה ליישום, וממשלה צרה – לכאן או לכאן – כנראה כלל לא אפשרית

לימור לבנתפורסם: 10.11.19 , 11:51

בנימין נתניהו ובני גנץ(צילום: אלעד מלכה)

בשעה שבני גנץ חלם בעמידה ‑ בנימין נתניהו נתן עבודה. על ידי מינויו של נפתלי בנט לשר ביטחון, הצליח נתניהו למנוע מגנץ את צירוף הימין החדש לגוש עם כחול לבן, והוכיח שוב שאין לו מתחרים בעשיית פוליטיקה. לא פחות חשוב מבחינתו, מינויו של בנט הוא רק לכנסת הנוכחית, ומתבטל אם תהיה ממשלת אחדות. כלומר, זמני ביותר.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ועוד: הוא לא התחייב לאיחוד מפלגות אלא רק לאיחוד סיעות בכנסת ה-22; הוא לא קיצר את תקופת ההכשרה לשלושת הח"כים - בנט, איילת שקד ומתן כהנא - על מנת שיוכלו להתמודד בבחירות הקרובות בתוך הליכוד; ולקינוח גם השאיר את שקד ללא כל תפקיד. נתניהו, בעיקר כשהוא לחוץ, הוא הפוליטיקאי המתוחכם ביותר בשטח ומשאיר מאחוריו שובל של אבק לכל מי שמנסים להתחרות בו. אין שני לו.

עכשיו סיעת הליכוד פלוס הימין החדש היא הגדולה ביותר בכנסת, עם 35 מנדטים, אבל אין שינוי במספר המנדטים של גוש הימין-חרדים, עדיין 55 מנדטים. גם הם וגם גנץ לא יכולים להקים ממשלה לבדם, אבל לאף אחד גם אין אינטרס ללכת לבחירות שלישיות. נתניהו, גם אם יצרף את הימין החדש לליכוד, נתון בסכנה ממשית לאיבוד מנדטים. כבר היינו בסרט הזה באיחוד עם ליברמן ובאיחוד עם כחלון, שלא השתלמו לליכוד, וחבל לשגות באשליות.

גם ליברמן יאבד בוודאות חלק משמונת המנדטים שלו, שהגיעו מציבור מצביעי המרכז-שמאל שקיווה כי הוא יוכל לכפות ממשלת אחדות. כחול לבן ייחלשו גם הם, אחרי שלא הוכיחו את עצמם כאופוזיציה לוחמת וגם לא כפוליטיקאים מבריקים, בלשון המעטה. בנוסף, המשק יפסיד מיליארדי שקלים, והציבור ימשיך להיות עייף, כועס ומתוסכל ממדינה שאינה מתפקדת כמעט שנה ומפוליטיקאים שלא מסוגלים למחול על כבודם האישי ולדאוג לאזרחים.

נתניהו מבין זאת היטב, וכך בא לעולם הרעיון שבו הוא משתעשע בימים האחרונים - שולח את שליחיו ולכאורה מסתייג ממנו, אבל רק לכאורה: בחירות אישיות וישירות רק לראשות הממשלה, בינו לבין גנץ, ללא פיזור הכנסת. זהו רעיון עוועים: במדינה מתוקנת לא משנים כללי בחירות וחוק יסוד בעיצומו של התהליך.

כדי לעבור משיטת הבחירות הקיימת לבחירות ישירות לראשות ממשלה ‑ ועוד בין שני מועמדים ספציפיים, מבלי שאף אחד אחר רשאי להציג את מועמדותו ‑ יש לשנות בכנסת בשלוש קריאות את חוק יסוד: הממשלה, ברוב של 61 ח"כים, בתקופה של שבועות ספורים, וכן להעבירו בוועדת חוקה, חוק ומשפט ‑ שבכלל לא קמה עדיין, בהיעדר כנסת מתפקדת. שלא לדבר על היעדרו של דיון ציבורי נרחב וראוי.

ליברמן הודיע אמש (שבת) שלא יתמוך במהלך כזה, מה שיקשה על נתניהו מאוד לקיימו. אבל האם קשה להאמין שזה אכן יקרה? אפשר להאמין. ייתכן שכבר כעת יש מי שיושבים וטווים את החוטים להקמת ועדה מיוחדת (מעשה לא מקובל, אך כבר היה לו תקדים) ולהעברת את החוק צ’יק צ’ק.

ולמרות זאת, אחזור ואומר את מה שכתבתי כאן כבר כמה פעמים: יש להקים ממשלה רחבה. זוהי טובת המדינה. ומכיוון שטיבם של דברים כאלה הוא שהם קורים ברגע האחרון ‑ אני עדיין מאמינה.