מה קרה לשכנה מהשטאזי

חומת ברלין(צילום: AP)

אף אחד כבר לא דואג לשכנה מלמעלה. כבר שנים שלא. פעם או פעמיים בשבוע היא לוחצת ברכות על הפעמון של הדירה שלנו, מתיישבת על המדרגות שעולות לדירה שלה, ומחכה. כשאני פותח היא שואלת מה אני עושה בדירה שלה. אני אומר שזו הדירה שלי, והיא מתעקשת להראות לי, ולוקחת את המפתחות שלה ומנסה להכניס אותם למנעול שלי. וכשהיא מתעייפת היא מתיישבת שוב על המדרגות ונוברת במבוכה ברצפה, משעינה את לחי שמאל על האגרוף השמאלי שלה ומחכה.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

מאז שהחומה נפלה אף אחד לא דואג לשכנה מלמעלה. פעם הבעל שלה היה מוכר דגים, אבל הוא מת, ולה היו סטים של מפתחות שנתנו לה גישה לחמישה-שישה בניינים, לכל הדירות, ולשם היא הייתה נכנסת, ונוברת, ומאזינה וצופה, ומעבירה הלאה, לאח הגדול, דוד שטאזי. וכשהייתה מתעייפת הייתה יושבת על הספסל מחוץ למאפייה ומחכה לבעלה שיגמור למכור דגים, והיו קונים משהו במאפייה ועולים הביתה. המאפייה, כך כתוב על ניירות האריזה שלה, נמצאת פה מאז 1938. פעם, היא אומרת, זאת הייתה שכונה של יהודים.

עשינו לה תה ונתנו לה שמיכה. והיא אמרה שהיא רק רצתה לראות חלקים מהחומה. היא הסתכלה על הפינות של הבית שלנו בשעמום. בטח הייתה פה אלף פעם. זה טוב עם החומה? שאלנו. זה טוב, אמרה, ומיד הוסיפה: אבל גם לא טוב. והייתה פרועת שיער ומחשבה. ומבולבלת, כמו כמעט את כל מי ששואלים פה על החומה, שלושים שנה אחרי.

• זאב אברהמי הוא ישראלי המתגורר בברלין