נתניהו לא סידר את הכוכבים
כבודו של נתניהו כמניפולטור במקומו מונח, אבל הטענות של האופוזיציה בדבר מעורבות שיקולים פסולים בחיסול הבוקר הן שגיאה פוליטית ומורלית
השכם בבוקר (יום ג'), שעות לפני מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה, הרמטכ"ל וראש שב"כ, שמעתי את ח"כ עמר בר-לב, אלוף משנה במיל', תוהה בראיון מדוע נדרשה פעולת החיסול של בהא אבו אל-עטא בעזה דווקא עכשיו, ורומז שהעיתוי נקבע על ידי שיקולים פוליטיים. לא היו סימני קריאה בדברים שלו, רק סימני שאלה שהבהבו על רקע הירי לעבר יישובי ישראל שכבר היה בעיצומו. במדינה דמוקרטית מותר – ואפילו חובה - להעלות קושיות בכל עיתוי, ובכל זאת מתעוררות שתי שאלות: האם זה חכם פוליטית? והאם זה עוזר למורל?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
יהיו שיאמרו מיד: ברור שכן, אסור לתת לבנימין נתניהו לחמוק מעננת הספק הזאת. אני, מנגד, סבורה שהספקנות הזאת לא מועילה הן למחנה הפוליטי שמבקש להחליף את ההנהגה, והן לציבור שממילא ברגעים כאלה מודאג מהמתרחש.
ויותר מזה: ברור שנתניהו הוא מניפולטור-על, אבל אם הוא קוסם כה מתוחכם שיכול להביא ליישור הכוכבים כך שאבו אל-עטא יימצא במקום שבו ניתן לאתר אותו, ולחסל אותו מבלי לייצר נזק היקפי משמעותי, דווקא בעיתוי שלכאורה מתאים לו פוליטית, אז ראוי שגם המבקרים מחוץ לממשלה יחכו עם השאלות האלה לזמן ומקום מתאימים יותר. למשל, בחדרי ועדת חוץ וביטחון.
יש להבהיר: האמור לעיל לא חל על התקשורת. היא חייבת לבקר ולשאול כל דבר בכל עיתוי. זה תפקידה מתוקף מעמדה כממלכה השביעית. אבל יריבים פוליטיים, עמר בר-לב כמשל, אינם חלק ממנה.
נתניהו ידע שהשאלות הללו יתעוררו והקדים ועדכן בפעולה את יו"ר כחול לבן בני גנץ. בנוסף, לא בכדי הוא הושיב את ראש שב"כ ליד השולחן במסיבת העיתונאים: את המודיעין המוצלח סיפקו אנשיו של נדב ארגמן, ולמעשה נתנו חותמת כשרות לכך שהחיסול נעשה בעיתוי מבצעי מדויק.
מעבר לסוגיה הביטחונית, גם הקואליציה וגם האופוזיציה חייבות להיות עסוקות בסוגיית שימור האתוס והיכולת שלנו לעמוד זה לצד זה בימים המורכבים האלה. לאורך רוב מוחלט של שנות קיומה של מדינת ישראל – למעט חריגה במלחמת לבנון הראשונה - עמדה האופוזיציה לצד הממשלה בעתות לחימה. התותחים רעמו והמבקרים שתקו, לפחות בפן הציבורי. זה תקף גם כשמדובר בראש ממשלה עם כתב חשדות כבד ומשולש מעל ראשו. אפרופו טעמים פוליטיים, אם זה לא הובן מתוצאות הבחירות, הציבור הישראלי מצפה בדיוק לזה - עמידה יחד.
אני לא תמימה. ברור לי מהיכן מגיעה החשדנות כלפי נתניהו. בשנה החולפת הוא הזין את מנגנוני החשדנות הטבעית כלפיו, בעיקר סביב שינוי המדיניות בנושא העמימות מול סוריה ואיראן, כשאפשר היה להתרשם שהשיקולים הביטחוניים מתערבבים עם השיקולים הפוליטיים והראשונים משרתים את האחרונים.
אבל עם כל הכבוד לחשדנות, כמי שמלווה את תושבי עוטף עזה באופן צמוד מאז 30 במרץ 2018, ברור לי שמבצעים ביטחוניים ממוקדים הם צו השעה, והיוזמה מול הג'יהאד האסלאמי מתחייבת. הספקנות הפוליטית של האופוזיציה שירתה את נתניהו במשך שנים וגם בעיתוי הנוכחי היא מיותרת, בוודאי לנוכח ההבהרות שניתנו במסיבת עיתונאים. מה שמותר ונכון לתקשורת, לא חל על פוליטיקאים, קל וחומר אלה מהם שחפצי חיים.
קשה להבין איזה רווח פוליטי או ציבורי מתקבל מהצפת השאלות בעיתוי הזה. כשמפלגות בשמאל ישאלו את עצמן כיצד הגענו לחולשה הפוליטית הנוכחית, מוטב שיחזרו למסיבת העיתונאים ולדברי ראש שב"כ בדבר "הכוכבים שהתיישרו". אולי יירד להם הסים.
- איילת נחמיאס ורבין כיהנה כח"כית מטעם המחנה הציוני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
