כשצה"ל יוזם ומפתיע, הוא בדרך כלל מנצח. לקחי "חגורה שחורה"
תכנון מדוקדק, בידוד הג'יהאד האיסלאמי, שילוב הדוק בין זרועות הביטחון, פגיעה שיטתית בחוליות משגרים וביצועים משופרים של כיפת ברזל. התוכנית לחיסול בהא אבו אל-עטא רשמה הישגים ניכרים, אבל הג'יהאד האיסלאמי הוא ארגון קטן. האתגר האמיתי הוא איראן ושלוחותיה
סבב הלחימה העזתי הסתיים בניצחון צבאי ובהישג תודעתי למדינת ישראל. צה"ל ושב"כ השיגו את כל היעדים שנקבעו מראש לתוכנית "חגורה שחורה" בתוך 50 שעות, העורף האזרחי גילה רמה גבוהה של משמעת וחוסן, והפוליטיקאים בדרך כלל הצליחו להתגבר על יצרם ולא ניפקו הצהרות לא אחראיות ומתלהמות - להוציא אחת או שתיים.
עם זאת, חייבים מיד לשים דברים בפרופורציה. האויב שאיתו התמודדנו היה ארגון טרור פלסטיני קטן יחסית, שיכולותיו הצבאיות והטרוריסטיות אינן משתוות לאלה של חמאס או חיזבאללה, שהם "צבאות טרור היברידיים" של ממש (כאלה המשלבים אמצעים ושיטות לחימה של צבא קונבנציונלי עם אלה של ארגון טרור). לזה צריך להוסיף שהג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני (גא"פ) הפגין במהלך הסבב הנוכחי יכולות לחימה נמוכות מכפי שהעריכו בצה"ל. אנחנו יודעים בוודאות שבמחסניו נותרו כמה עשרות רקטות ארוכות טווח שהיו מסוגלות להגיע לגוש דן ואף מצפונה לו, אנחנו יודעים שיש במחסניו טילי נ"ט, מרגמות כבדות ורחפנים, ורק מעט יחסית מזה בא לידי ביטוי. השאלה היא למה.
הסבר אפשרי אחד הוא שחיסולו של בהא אבו אל-עטא מיד בתחילת המבצע שיבש בצורה קשה את שרשרת הפיקוד והשליטה של הארגון ופגע במורל ובמוטיבציה של פעיליו. אנחנו יודעים כעת שבהא אבו אל-עטא היה למעשה מפקד גדודי "אל קודס", הכוח הצבאי של הג'יהאד ברצועה, אף שפורמלית הוא היה רק אחד מבין שלושת המח"טים שניהלו את פעילות הזרוע הצבאית.
הסבר נוסף הוא שפעילות מערך "חופת אש" באוגדת עזה הצליחה לדכא את מערך השיגור של הג'יהאד האיסלאמי, בכך שמנעה מחוליות השיגור להגיע לאתרים ולמחסני הרקטות. העניין הזה ייבדק לעומק בצה"ל, כי בהחלט סביר להניח שמדובר רק בעניין חד-פעמי ומקומי, וכי אם צה"ל ייאלץ לפעול נגד חמאס ונגד חיזבאללה בלבנון, ציד חוליות השיגור לא יהיה כל כך מוצלח ורב-הישגים כפי שהיה במבצע "חגורה שחורה".
הפקת לקחים דווקא בנקודה זו ויישומם המהיר בתורות הלחימה של צה"ל ובאמצעים שהוא רוכש עשויים להניב תוצאות טובות גם בעתיד. צריך לומר במפורש: צה"ל לא הצליח לדכא שיגורי רקטות באופן שעשה זאת בסבב העזתי הנוכחי, ולכן צריך לדעת אם היה זה מקרה בודד, או קצה חוט שכדאי להמשיך ולהשקיע בו משאבים, ומהר.
הסבר שלישי ליכולות הדלות יחסית שהפגין הג'יהאד האיסלאמי נעוץ בכך שלארגון כה קטן חסרים האנשים והתשתיות התת-קרקעיות שמאפשרים ירי רצוף של רקטות ופצצות מרגמה. העובדה שחמאס לא שיתף פעולה עם הג'יהאד האיסלאמי הייתה כנראה מכרעת גם בהיבט הלוגיסטי וגם בהיבט המוראלי. הג'יהאד תפקד כה גרוע עד שמנהיגו זיאד נחאלה נאלץ בעצם לבקש הפסקת אש, והציג תנאים שלמעשה אינם תנאים כלל להפסקת האש. למצרים לא הייתה בעיה לענות בחיוב על דרישותיו כביכול, עוד לפני שהתייעצו עם ירושלים.
הג'יהאד הוכה, חמאס נותר מחוץ לתמונה
ההישג הצבאי שצה"ל ושב"כ רשמו במבצע "חגורה שחורה" מתבטא בארבע תופעות שהיו בשטח בזמן הלחימה:
ההצלחה למנוע את מעורבות חמאס בלחימה, חרף הלחצים האדירים שהופעלו על הארגון בתוך רצועת עזה ומחוצה לה. את ההישג הזה צה"ל ושב"כ יכולים בהחלט לרשום לזכותם, מפני שהפעילו מדיניות אש סלקטיבית שהתמקדה אך ורק בכוח הלוחם של הג'יהאד האיסלאמי ובתשתיותיו, ונמנעה בקפדנות יתר מפגיעות באזרחים לא-מעורבים. היו כמובן מקרים שבהם נפגעו לא-מעורבים, אבל היה ברור שצה"ל השתדל למנוע זאת. כל זה הוא תוצאה של סיעור מוחות בצה"ל ובשב"כ, שיתוף פעולה ביניהם וניתוח נכון, עד לניואנסים הדקים ביותר של הגורמים המניעים את חמאס ברצועת עזה.
היה ברור שחמאס חי במתח מתמיד בין היותו "ארגון התנגדות איסלאמיסטי", שייעודו להילחם בישראל, לבין היותו הגורם המשילותי והריבון ברצועה שאחראי לרווחת תושביה. אפשר היה להעריך מראש שחמאס יעדיף להיחלץ לעזרת הג'יהאד האיסלאמי אילו גורמים אלו היו השיקולים היחידים שעמדו בפניו, אבל היה שיקול שלישי - והוא שהג'יהאד האיסלאמי, בהובלת בהא אבו אל-עטא ברצועה ואכרם עג'ורי בדמשק, קרא תיגר ללא הרף על שלטון חמאס ברצועה ועל יכולתו לקבוע את המדיניות מול תושבי הרצועה, מול ישראל ומול מצרים. להנהגת חמאס היה אינטרס ברור ששני האישים הללו יפסיקו לאתגר אותה, והאינטרס הזה, בתוספת החשש ממה שתעשה מצרים, הם שגרמו ליחיא סינוואר לנשוך שפתיים ולא להצטרף ללחימה.
שיקול לא פחות חשוב של חמאס היה הידיעה שישראל מוכנה להיכנס לרצועה למבצע קרקעי, שעלול להחמיר את מצבם ההומניטארי של תושבי הרצועה ואולי אף למוטט את שלטון חמאס ואת הזרוע הצבאית שלו. השיקול ההישרדותי של חמאס כשלטון וכמי שרוצה להיות יום אחד הנציג של העם הפלסטיני גבר על הדחף הרגשי, הדתי והתודעתי של הנהגת חמאס להצטרף ולעזור לג'יהאד האיסלאמי בלחימה.
הישג נוסף הוא משך הזמן הקצר שבו צה"ל והשב"כ הצליחו להביא את זיאד נחאלה, מנהיג הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, "להיענות" להצעת המצרים להפסיק את האש. 50 שעות נמשך מבצע "חגורה שחורה", וזהו הישג משמעותי שמנע נפגעים בישראל והפסדים כלכליים שהיו יכולים להיות גדולים בהרבה. ראינו את זה בסבבים קודמים שהיו ברצועה. את ההישג הזה אפשר לרשום לזכות העורף האזרחי, שגילה משמעת מבצעית ראויה לציון ובכך לא נתן שום הישג לג'יהאד האיסלאמי. חמאס לא הצטרף ללחימה, והג'יהאד האיסלאמי הבין שהוא ימשיך לספוג אבידות מבלי שיהיה לו אפילו הישג קטן אחד.
במבצע "חגורה שחורה" הוכח שמערך ההגנה האווירית משתפר ללא הרף. ההוכחה לכך הם שיעורי ההצלחה ביירוט הרקטות והטילים, שהגיעו ל-93% במבצע האחרון. אומנם רק כיפת ברזל הופעלה, כי לא היה צורך במערכות הכבדות יותר "קלע דוד", "חץ 2" ו"חץ 3", אבל חשוב לציין שהמערך הפיק לקחים והשתפר תוך כדי המבצע, והוכיח בצורה משכנעת ששווה מאוד להשקיע בו משאבים נוספים ומהר - בעיקר באמצעי גילוי ובפריסה צפופה יותר שלו על פני כל שטח ישראל. מערך נייח, גדול וצפוף ליירוט טילים בליסטיים, כטב"מים תוקפים וטילי שיוט עשוי לספק אותן תוצאות גם כשהאויב יהיה לא ארגון טרור קטן כמו הג'יהאד האיסלאמי, אלא האיראנים, חיזבאללה ושאר השליחים של טהרן.
הישג נוסף היה כאמור סיכול כמעט סיטוני של חוליות השיגור, הנ"ט והצליפה של הג'יהאד האיסלאמי, הודות למערך "חופת אש" שהוצב מחדש, והוכנס בו מרכיב מסיבי של היתוך כמה דיסציפלינות מודיעיניות שאפשרו לדעת בדיוק רב מי מבין פעילי חמאס ולוחמיו עושה מה ומתי, ולהיות שם כדי להוריד חימוש על ראשו. אין ספק שלהצלחה זו תרם אישית רבות אלוף פיקוד דרום, הרצי הלוי, שהיה עד לפני זמן לא רב ראש אמ"ן וידע לחזק את המרכיב של מודיעין טקטי בכוח שעומד לרשותו. גם ראש מערך "חופת אש", סגן אלוף ג', שבעברו היה ראש מערך הכטב"מים של חיל התותחנים, תרם רבות בכך שארגן מחדש את המערך - שמאפשר למעשה לנהל ציד חוליות שיגור מהאוויר ביעילות על סמך מודיעין שמאפשר לסגור במהירות מעגלים מבצעיים ולפגוע. שילוב הדוק בין חיל האוויר, שב"כ, אמ"ן ואגף המבצעים הניב תוצאה שונה מכפי שהייתה עד עכשיו.
הרמטכ"ל כוכבי מוביל לשינוי
עד כאן הלקחים הצבאיים הטקטיים. חשוב לציין שההישגים האלו נבעו בעיקר מתכנון מדוקדק ומנוהל קרב מסודר שהובילו הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי וראש השב"כ נדב ארגמן. בלי המודיעין המדויק והאיכותי שסיפק השב"כ, לא היה צה"ל יכול להפגין ביצועים כאלה בחזית וגם בהגנת העורף. אבל בסבב האחרון נדמה לי שהתגלתה העובדה שתהליך השינוי שכוכבי מוביל בצה"ל נושא פירות מעשיים. לעיתים קרובות מפקדים בכירים מדברים גבוהה-גבוהה ונותנים התחייבויות בלי כיסוי. אפשר להעריך, על סמך מה שראינו ב"חגורה שחורה", שהמטכ"ל בראשותו של רא"ל אביב כוכבי אכן יניב שינוי מהותי באופן שבו צה"ל יהיה מוכן ויילחם בעתיד.
ואם כבר מחמאות, אז מגיע בהחלט קרדיט לשר הביטחון בנימין נתניהו ולקבינט, שקיבלו החלטות נכונות וכמעט שלא הדליפו מידע (חוץ מפליטת הפה הלא-מועילה של שר החינוך רפי פרץ. "סייג לחוכמה שתיקה", אמר רבי עקיבא). יש מי שתוהה עדיין אם היו מניעים פוליטיים-אלקטורליים בקביעת עיתוי מבצע סיכולו של בהא אבו אל-עטא. למיטב ידיעתו של כותב שורות אלה, היוזמה למבצע והדחיפה לביצועו הייתה של הדרג הצבאי והמודיעיני. הדרג הזה, כלומר הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש אמ"ן, מנעו את הביצוע בתקופת מערכת הבחירות הקודמת כשנתניהו נאם באשדוד ובהא אבו אל-עטא ניסה להפריע לו וכאשר האיום הצפוני מאיראן היה אקוטי - והם אלו שדחפו לביצוע בנקודת הזמן הנוכחית כאשר האיום האיראני נעשה פחות מיידי וכאשר איסוף המידע לקראת מבצע (מל"מ) החיסול הסתיים ואיפשר ביצוע מדויק בלי נזק אגבי.
חשובים מההישגים הטקטיים הם הלקחים האסטרטגיים שאפשר להפיק מהסבב האחרון ברצועה. הלקח החשוב ביותר הוא שבכל פעם שישראל יוזמת, מתכננת ומתכוננת לא רק למהלך פתיחה עוצמתי, אלא גם להמשך הלחימה ולעיצוב שדה הקרב, אנחנו קוצרים הצלחה צבאית שמתבטאת בעיקר בקיצור משך הלחימה ובמזעור המחיר באבידות בנפש והמחיר הכלכלי שאנחנו משלמים. לא להתבלבל, מבצע "חגורה שחורה" הוא רק דוגמית. אבל כזו שמאששת את הכלל שבכל פעם שישראל היא שיוזמת את התקיפה ואת תחילת הלחימה ומתכוננת כראוי לשלבים הבאים ולתרחישים שיהיו בהמשך, היא מנצחת ובגדול.
כתוצאה מכך, אפשר להעריך בסבירות גבוהה שמדינת ישראל שיקמה את ההרתעה שאבדה לה, לא רק מול גורמי הטרור ברצועת עזה אלא גם אל מול האיראנים וחיזבאללה. ברור שמנהיג הג'יהאד האיסלאמי זיאד נחאלה ודובריו מנסים להציג את הסבב האחרון כהישג כיוון שהם הצליחו להשבית את מדינת ישראל לשתי יממות. די ברור שהגורמים הקובעים בעולם המוסלמי ובמזרח התיכון לא קונים את התזה התודעתית הזאת ויודעים את האמת.
לפנייה לכתב/ת 
