גן העדן של הפיראטים
עשור אחרי שמדינות העולם שלחו את צבאותיהן וחיסלו כמעט לגמרי את פעילות הפיראטים מול חופי סומליה, 82% מהחטיפות של מלחים מתבצעות כעת בצד השני של היבשת, במפרץ גינאה. האם הפעם אפריקה תישאר לבד?
סירת מנוע של חיל הים הניגרי ועליה אנשי כוחות מיוחדים נעה בין הגלים בדרכה לכלי שיט חשוד במפרץ גינאה. הרובים מוכנים, וקצינים לובשי שחורים יוצאים לבדוק אם פיראטים חטפו את אנשי הצוות של כלי השיט ומחזיקים בהם כבני ערובה.
הפעם האיום אינו אמיתי: האונייה היא אוניית אספקה של חיל הים הצרפתי, והפשיטה היא פשיטה מבוימת, ונעשית במסגרת תרגיל בינלאומי מול חופי מערב אפריקה.
אבל האיום שאיתו נאלצות להתמודד ניגריה ומדינות אחרות השוכנות לחופי האוקיינוס האטלנטי הוא איום רציני עד מוות. מימי מפרץ גינאה, המשתרעים על שטח של כ-6,000 קילומטר, מאנגולה שבדרום לסנגל שבצפון, הם מהמסוכנים ביותר בעולם בכל הקשור לפעילות פיראטים.
אף שמתקפות של פיראטים פחתו בשנים האחרונות ברחבי העולם, גם במוקדי פעילות אחרים שלהם כגון מפרץ עדן שמול חופי סומליה, במערב אפריקה מספרן נותר יציב. לפי הלשכה הימית הבינלאומית, ארגון העוקב אחר מעשי פשיעה בים, בתשעת החודשים הראשונים של השנה הנוכחית 82% מכלל החטיפות של צוותי אוניות ברחבי העולם נעשו במפרץ גינאה.
דוגמה שהמחישה עד כמה גדולה הבעיה, הייתה חטיפתם של 13 מלחים בשתי התקפות שונות על כלי שיט מנורבגיה ומיוון במים של בנין ושל טוגו, ממערב לניגריה. ההתקפות הללו אירעו ממש בשעה שבה התקיים התרגיל הבינלאומי.
האירוע הזה זכה לכותרות בעולם, אבל חילות הים הפועלים באזור, כמו זה של ניגריה, מבקשים להדגיש שביחס לשנת 2018 חלה ירידה במספר ההתקפות שם והודק שיתוף הפעולה. לדבריהם גם משאבים רבים יותר מוקצים כעת למאבק בפיראטים, והסיורים מופעלים ביתר נחישות.
לא נפט, מלחים
"זה אתגר, אבל זה לא משהו שאי אפשר לנצח", אומר סנדיי אוגונטדה, קצין בחיל הים הניגרי. "כשאין בסביבה הימית שגשוג של פעילות בלתי חוקית זה משפיע על האינטרסים הכלכליים והלאומיים".
בעשור האחרון השתנו השיטות שנוקטים הפיראטים. הירידה במחירי הנפט וגורמים אחרים שכנעו כנופיות פיראטים לוותר על חטיפת מטעני נפט – ולהעדיף לחטוף מלחים בתמורה לכופר.
חלק גדול מהבעיה מקורו בדלתא של נהר ניז'ר, שם האוכלוסייה ענייה מאוד למרות הנפט הרב המצוי בחלק זה של היבשת. פיראטים מגיחים לפתע מנחלים ומביצות בסירות מנוע חזקות ורודפים אחרי ספינות, חוטפים את אנשי הצוות שלהן ומובילים אותם בחזרה לחופי ניגריה.
"הפעילות של פיראטים בניגריה מדורגת כעת כאחת משתי הבעיות הביטחוניות הגדולות ביותר, יחד עם המשבר הגיאו-פוליטי במפרץ הפרסי", אומר יקוב לרסן, ראש המחלקה לביטחון ימי ב-BIMCO, התאחדות הסַפָּנים הגדולה בעולם.
חילות הים של מדינות שונות, בהן ניגריה, מתמודדים זה שנים עם מחסור במימון ובמשאבים, המקשה עליהם לפקח על המתרחש בים מול חופיהם.
לדברי לרסן, פעילותו של חיל הים הניגרי למשל נעשית ברובה על בסיס תשלום כשותפות ציבורית-פרטית: חברות מסחריות מציעות שירותי הגנה של אוניות חיל הים לספינות המגיעות למדינה. "המצב הזה עלול להפחית את התמריץ להילחם באיום הפיראטים, כי הפחתת האיום הזה תהיה רעה לעסקים", הוא מזהיר.
זיכרונות מסומליה
ובכל זאת, צעדים לשיפור המצב אכן נעשים. "נראה שעכשיו ממשלת ניגריה מגבירה את מאמציה, והיא משקיעה באמצעים חדשים ומשנה את החוק כדי להפוך את פעילותם של הפיראטים למשהו שאפשר להעניש עליו ביתר שאת. נראה שהדברים צועדים בכיוון הנכון", אומר לרסן.
העמדה לדין של פיראטים רבים יותר ביבשה אכן יכולה להיות צעד חשוב. ביוני השנה אישרה ניגריה לראשונה חוק הקובע ספציפית שפיראטיוּת היא פשע, ומשרד המשפטים הקים בתמיכת האו"ם מחלקת תביעות מיוחדת המתמקדת בנושא.
גם שלל התרגילים שעורכות מדינות מערב אפריקה עם חילות הים של מדינות במערב הביאו להתקדמות, וכך עשתה גם הגברת שיתוף הפעולה בין מדינות האזור אחרי שמנהיגיהן החליטו ב-2013 להגביר במשותף את מאבקם בפיראטים.
המאמצים להילחם בפיראטים במפרץ גינאה מעוררים השוואות למצב בצד השני של היבשת – במים שמול חופי סומליה. לפני עשור שרץ האזור פיראטים, וההתגברות הדרמטית של פעילותם שם הולידה אז שיתוף פעולה בינלאומי של חילות ים זרים – הם שלחו לשם את ספינותיהם למשימות שיטור, ונכון לעכשיו אפשר לומר שההתקפות כמעט פסקו. לפי שעה, אין סימנים לכך שהתערבות בינלאומית דומה צפויה במפרץ גינאה.
לפנייה לכתב/ת 
