בין ציוצי טראמפ למציאות ביהודה ושומרון
ההחלטה האמריקנית לרכך את העמדה בנוגע למעמדן החוקי של התנחלויות היא צעד סמלי בלבד. וממילא היא מנוגדת לאינטרס הישראלי
בניגוד לכותרות, ההחלטה האמריקנית לרכך את עמדתה בנוגע למעמדן החוקי של התנחלויות אינה "דרמטית". זה לא מהלך היסטורי, אלא צעד בעל משמעות סמלית בלבד, שלא ישפיע כהוא זה על המציאות בשטח. זה זגזוג מן המדיניות של ארה"ב בעשרות השנים האחרונות, בממשלים דמוקרטיים ורפובליקניים כאחד: שתי מדינות לשני עמים, הסכם שיתבסס על הבנות קודמות והחלטות העבר של מועצת הביטחון של האו''ם.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
למתבשמים מההישג ומציוציו בטוויטר של הנשיא דונלד טראמפ, נזכיר שארה"ב לא תהיה לנצח תחתיו. היא איבדה בתקופתו את מעמדה כמתווך הוגן אחרי שורה של שליפות מהמותן. תחילה הגיעה ההכרזה בדבר הכרתה בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות מבלי שנלוותה לה נוסחה מאזנת כלשהי כלפי הפלסטינים, ותוך נפנוף בהצהרה ככזו המורידה משולחן המשא ומתן את הקשה מכל סוגיות הליבה בסכסוך.
משרדי אש"ף בוושינגטון נסגרו, הסיוע הכלכלי לרשות הפלסטינית נפסק, ובאחרונה נאמרו, בין היתר מפי השגריר בישראל, אמירות בזכות סיפוח אפשרי של חלקים מן הגדה המערבית. ולאן זה הוביל? סיימנו עוד סבב אלים בעזה ששיתק אתת המדינה, ואין סיכוי רב שתוכנית שלום אמריקנית מטעם ממשל טראמפ - במידה שתראה אור - תוביל לחידוש המו"מ.
על ישראל לפעול קודם כל על פי האינטרס שלה. ישראל בטוחה, יהודית ודמוקרטית תהיה רק במציאות של שתי מדינות לשני עמים. אמנם הממשל האמריקני הנוכחי מסרב לראות זאת, אבל רוב מוחלט של בכירי מערכות הביטחון לדורותיהם מבינים זאת ואומרים זאת שוב ושוב.
האמת הפשוטה היא שההתנחלויות אינן תורמות לביטחון מדינת ישראל. הן מכבידות עליו ומביאות להקצנה של ארגוני הטרור. ביהודה ושומרון מושקע סדר כוחות עצום של צה"ל בהגנה על יישובים וצירי תנועה, ללא כל פרופורציה לעומת האמצעים המושקעים מול עזה והחזית הצפונית. בחברון בלבד היחס המספרי הוא חייל צה"ל לכל מתיישב יהודי. אין ליחס הזה אח ורע בשום מקום בעולם. המחיר שכולנו משלמים הוא שהצבא מתאמן פחות וממילא מוכן פחות לתרחישי עימות צבאי. הלוחמה בטרור וסיכולו אינם נסמכים על ההתנחלויות, להיפך. הם נשענים על מודיעין, שליטה במעטפת השטח, וחופש פעולה מבצעי.
בעניין אחד צודק שר החוץ האמריקני מייק פומפאו: הפתרון, לכשיגיע, לא יהיה משפטי. הוא יהיה פוליטי בין שני הצדדים והוא חייב להקנות תחושה של צדק לכל אחד מהם.
מתווה ההסדר הוא פשוט: גורל המתיישבים הישראלים שמחוץ לגושי ההתנחלות הגדולים (שבהם מתגוררים כ-75% מכלל המתנחלים) יוכרע במו"מ. עד אז לא יהיה פינוי בכוח. גושי ההתנחלות הגדולים, אחוז חד-סיפרתי משטח הגדה המערבית, יסופחו לישראל כנגד חילופי שטחים, ויהיו חלק בלתי נפרד מהמדינה בגבולותיה המוכרים. גבול ביטחון מזרחי: הירדן, ובו תחזיק ישראל לאורך זמן אך לא לנצח.
טוב היה לו הכריזה ישראל שאין לה תביעות ריבונות ארוכות טווח ממזרח לתוואי גדר הביטחון ומחוץ לגושי ההתיישבות הגדולים. ממילא מה שצריך להוביל את שיקוליה של ישראל בכל הסדר עתידי הוא מה שיביא ביטחון ולא מיקומו של יישוב כזה או אחר.
המדינה עסוקה כבר חודשים בחישובים פוליטיים סביב הרכבת הממשלה, אבל המשך הסטטוס-קוו בזירה הפלסטינית מתעתע ואינו טוב לישראל. הסטטוס קוו הוא אשליה מסוכנת, משום שהתהליכים סביבנו ובתוכנו הם דינמיים ומקצתם בלתי הפיכים. חוסר היציבות, האלימות הקשה, ההקצנה הדתית ואי-הוודאות השלטונית ממשיכים להיות מאפיינים יסודיים של המזרח התיכון. לכן, היערכות מוקדמת לכל תרחיש, ושיקול דעת אחראי לטווח הארוך, הם מפתח להתמודדות של ישראל בזירות השונות, ובראשן הפלסטינית.
אין מקום לטמון את הראש בחול ולהתנהלות פאסיבית מרפת ידיים. נכון לישראל להשקיע את המאמץ בעיצוב הגבול בינינו לבין הפלסטינים כצעד ראשון בדרך להיפרדות לשתי מדינות לאום, אף אם עדיין לא להסכם שלום. עלינו להשיג גבול בר-הגנה, המקיף רוב יהודי מובהק ודמוקרטיה.
הבחירה שישראלים היום צריכים לעשות היא בין היפרדות מהפלסטינים לשתי מדינות לאום ושמירה על מדינת ישראל כמדינתו הדמוקרטית והבטוחה של העם היהודי (אם כי לא בכל שטחי ארץ ישראל המנדטורית או התנכ"ית), לבין סיפוח שיביא את הקץ על המפעל הציוני.
- אל"מ (מיל') גלעד שר הוא חבר הנהלת תנועת "מולד" ועתיד כחול לבן. היה ממנהלי המו"מ המדיני בשנים 2001-1999, כולל פסגת קמפ דיוויד וועידת טאבה. כיהן כמנהל לשכת ראש הממשלה אהוד ברק. היה חבר משלחת ישראל להסכם הביניים של ממשלת רבין
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
