הסיבה שבגללה חמאס מוכנה ללכת לבחירות
הוויתורים של התנועה קשורים הן למעמדה המידרדר בעולם הערבי והן לסיכוי להפיל את האחריות למצב הקשה ברצועה על הממשלה שתוקם
איסמעיל הנייה (צילום: AP)
במצב הנוכחי בפלסטין, כל צד מנסה להטיל על יריבו את האחריות לפיצול הפוליטי. מתוך כך מתממש והולך התסריט שלפיו פתח וחמאס ילכו לבחירות שאף אחת משתי התנועות אינה רוצה בהן.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
יו"ר הרשות אבו מאזן ותנועת פתח היו בטוחים שחמאס תסרב לבחירות, אך הופתעו לגלות שלא כך הוא. ראש הלשכה המדינית של התנועה, איסמעיל הנייה, יצא בהצהרות על ויתורים "למען המולדת" ועל כל הטוב המצפה לעם הפלסטיני כתוצאה מבחירות. מה עומד מאחורי הגמישות שמגלה התנועה פתאום והוויתורים הרבים שהיא עושה?
כדי להבין מה קורה כאן עלינו לחזור מעט אחורה בזמן. מאז הפיצול בין חמאס לפתח ב-2007 הציבה הנהגת חמאס בראש סדר העדיפויות את המשך שליטתה ברצועת עזה, ולכן גם דרשה שהצטרפותה לאש"ף תותנה בהסכם שיסדיר זאת. כאשר אבו מאזן ותנועת פתח סירבו, קיבלה חמאס את הסכם קהיר מ-2017 שקבע כי הממשלה בראשות ראמי חמדאללה תשוב לפעול ברצועה אף שאינה ממשלת אחדות לאומית.
בתמורה הוסכם שהרשות תשלם משכורות לפקידים האזרחיים והצבאיים בעזה, ואילו חמאס תמשיך לשלוט במוקדים של הרשות ברצועה ואנשיה ימשיכו להחזיק בנשקם. כלומר, בחמאס ויתרו על הממשלה אך לא על הממשל; הממשלה הרשמית מהווה חותמת גומי בלבד.
ועדיין, כל זאת מתגמד לעומת הוויתור המשמעותי של חמאס, לפחות על הנייר: הנכונות ללכת לבחירות חדשות, לתת את הכוח לעם, ולעשות זאת בלי ערבויות שיבטיחו את שותפותה בשלטון.
יו"ר הרשות אבו מאזן (צילום: AFP)
הנהגת חמאס הפגינה גמישות משום שהיא מבינה שהסכנות הטמונות ברשות במצב הנוכחי גדולות מהסכנות הטמונות בבחירות, גם אם אלה ייערכו על פי תכתיביו של אבו מאזן.
יש גם לזכור כי הסיכוי לקיומן של בחירות כיום לא עולה על 50%, והתעקשות על בחירות תוביל לשרשרת של בעיות פוליטיות מצידה של ישראל, שלא מאפשרת לקיים אותן בירושלים, תתערב בכל שלבי ההליך ומאיימת לא לקבל את תוצאותיהן אם לא יתאימו לאינטרסים שלה.
סיבה נוספת שבגללה כדאי לחמאס להתגמש היא שאחרי הבחירות תוכל התנועה להסיר מעליה את האחריות הבלעדית על רצועת עזה ולהטיל אותה על הממשלה שתורכב. לא זו אף זו, המצוקה של פתח במקרה של בחירות תהיה חמורה מזו של חמאס; היריבוּת הפנימית בתוך פתח יכולה לגרום לתנועה להיכנס לבחירות בשתיים, שלוש ואף חמש רשימות, וכך חמאס עוד עשויה להתחזק.
מנגד, בחמאס יודעים שגם הפסד בבחירות לא יהיה נורא כל כך, משום שהתנועה תוכל עדיין לשחק תפקיד חשוב בפוליטיקה וגם בממשל אם תחבור לבעלי ברית ותיכנס לממשלה. הכול יודעים שאם פתח תזכה ותבקש להנהיג מדינה ללא שיתוף פעולה עם חמאס, היא לא תצליח לשלוט בעזה בגלל כוחה הרב של חמאס בתוך הרצועה. ולעומת זאת, אם חמאס תזכה בבחירות, היא לא תוכל לשלוט בגדה גם אם יסכימו לכך יו"ר הרשות ופתח, שכן הכיבוש הישראלי נמצא מכל עבר.
המסקנה היא שבחירות שתוצאותיהן לא יזכו להסכמה לאומית יהיו נטולות חופש ותוצאותיהן לא יכובדו. למעשה, אם המסר של חמאס לבוחרים יהיה "איננו האלטרנטיבה המושלמת, לפחות בשלב זה", הדבר ישפר את סיכוייה. רק פיוס, אחדות וחזון אסטרטגי משותף יפתחו פתח לבחירות שיוכלו להוביל לשינוי המהותי המיוחל. הסיכוי לכך אמנם קטן, אבל קיים.
- האני אל-מסרי הוא פובליציסט ופרשן פוליטי ומנהל המרכז הפלסטיני למחקרי מדיניות ולמחקרים אסטרטגיים "מסאראת". המאמר המלא התפרסם באתר "אל-קודס". בגרסה מקוצרת זו הוא רואה אור בחסות "אופק לתקשורת הערבית", מיזם משותף למכון ון ליר ולמרכז אעלאם. תרגום מערבית: דולי ברוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
האני אל-מסרי
מומלצים
