אלימות כלפי נשים מתחת לטלית

לציבור הדתי יש מאפיינים שלעיתים מחמירים את הסכנה שבה נתונה קורבן אלימות בבית. חומר למחשבה לקראת יום המאבק באלימות כלפי נשים

עו"ד יעל רוקמןפורסם: 24.11.19 , 09:43

(צילום: שחר כהן)

שנת תש"פ נפתחה באופן שלא מבשר טובות בכל הנוגע לאלימות נגד נשים. תוך חודשים ספורים נרצחו שלוש נשים על ידי בני הזוג שלהן והותירו אחריהן משפחה כואבת ונבוכה שאיבדה באחת שני הורים: אם שאיננה ואב שהפך לרוצח. הרקע השונה, הגיל והחתך הסוציו-אקונומי שממנו מגיעה כל אחת מהן מעידים שאלימות לא בוחלת בקורבנות ובתוקפים. היסודות שלה קשורים בתפיסה פנימית עמוקה של פער ביחסי הכוחות. של היותה של האישה רכוש פרטי.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הציבור הדתי לא שונה. אלימות בתוך המשפחה מתקיימת גם תחת טלית ולעיתים בחסותה, בשיעור זהה לשיעורה בחברה הכללית. אולם יש מאפיינים ייחודיים שלעיתים מחמירים את הסכנה שבה נתונה אישה דתית. למשל, תקופת ההיכרות הקצרה לפני הנישואים מקשה על היכולת לזהות נורות אדומות בהתנהגותו של בן הזוג.

אחרי החתונה אלה ערכי המשפחה הקדושים לכל אדם דתי שלעיתים מתעתעים: אישה חרדית שסובלת מהתעמרות עלולה שלא לזהות את מצבה עד שלב מאוחר, מתוך הנחה שתפקידה בבית הוא להשכין שלום ולהימנע ממתיחות. הנאמנות לקהילה ההרמטית שבה היא חיה ולשמה הטוב, נועלת אותה בתוך מצוקתה. ואם תאזור כוח לפנות לעזרה, היא תופנה לרבנית או לרב הקהילה, שינסו לתפקד כיועצים משפחתיים ויפצירו בה להמשיך ולדבוק בנישואים.

גם הדמוגרפיה המשפחתית הייחודית, כמשפחה מרובת ילדים, מקשה על אישה חרדית או דתית לעזוב את הבית ולפנות למקלט. רק בשנות ה-90 קמו בישראל שני מקלטים ייחודים לנשים חרדיות ודתיות, שם הן יכולות לקיים את אורח החיים שבו בחרו וגם להשתקם מהפגיעה. אחד מהם שייך לארגון "בת מלך", המקיים מסעות הסברה בנושא לאורך השנה. על פי הדיווחים עברו במקום 750 נשים מאז שנפתח בשנות ה-90.

אל המקלטים מגיעות נשים הנמצאות בקצה הרצף, כאשר הן במצויות בסכנת חיים, אולם לאלימות פנים רבות: נשים חרדיות ודתיות יכולות לסבול במשך שנים מהתעמרות כלכלית, נפשית ומינית, מבלי להתלונן ולחשוף בפני החברה את מצוקתן. גם המנטליות הדתית שמכבדת ומקפידה על שמירה על הפרטיות בכל הנוגע לנושאים אינטימיים ומשפחתיים, מקשה על הסובבים להתערב במקרה של מצוקה בחיי המשפחה.

בחברה הדתית קשה יותר לזהות אדם מתעמר מכיוון שלעיתים הנוקשות מתבטאת בהקפדה הלכתית. ובקהילה חרדית, אדם מקפיד נתפס "מכובד" יותר. מסע של אישה, שמתחיל במודעות ובהתנגדות פנימית למצב, ממשיך באומץ לפעול ולחלץ את עצמך או לפנות לעזרה, עובר לפנייה לרשויות כמו בתי המשפט, בתי דין, רב קהילה, ולבסוף מקלט או משטרה - הוא מסע ארוך שלעיתים גובה מאבק גם לאחר שבני הזוג התגרשו.

במקרים רבים, גם לאחר הניתוק בפועל ממשיך בן הזוג הפוגע להתעלל, להטריד ולהציק לבת הזוג והיא חסרת אונים מולו, מכיוון שאין למערכת תשתית לטיפול ואכיפה. מדובר בבעיה מערכתית והפתרון אמור להיות מערכתי בשילוב כל הזרועות - רווחה, משטרה, משפט ומערכת סוציאלית.

נשים דתיות רבות שמצליחות לצאת מנישואים קשים, ואפילו לאחר תקופת שיקום במקלט, מוצאות את עצמן מתחילות מחדש כשאין להן שום משאבים כלכליים או חברתיים. הן התרחקו מהקהילה שבה חי בן הזוג לשעבר, ועלולות למצוא את עצמן עם ילדים תחת אחריותן ללא כל סיוע.

על הרשויות, הממשלה והכנסת להקשיב לציווי "לא תעמוד על דם רעך". עליהן להרחיב ולהעצים את התשתית לטיפול באלימות במשפחה. כפי שדרוש כפר שלם כדי לגדל ילד, כך דרוש כפר שלם כדי לעטוף אדם במצוקה ולחלץ אותו ממנה. אין לנו את הפריווילגיה להשאיר אותו בידי ארגונים וולונטריים. הטיפול באלימות נגד נשים הוא תיקון לחברה כולה וצורך קיומי ראשון במעלה.