102 אלף שקל ישן לפקודת בגין, מעולם לא נפדה
27 שנה אחרי פטירתו: מנכ"ל מרכז בגין מצא במקרה בתוך ספר צ'ק מ-1983 על סך 102,705 שקלים ישנים לפקודת רה"מ השישי, שמעולם לא הופקד ושימש כסימנייה. בירור העלה כי מדובר בתמלוגים על הספר "בלילות לבנים". "הפתעה מרגשת שמוכיחה כמה צנוע היה", אומר המנכ"ל
הצ'ק שהפך לסימנייה בספר: במהלך סידור של ספרייתו של ראש הממשלה מנחם בגין במרכז בגין התגלה במקרה פתק מפתיע בתוך הספר "חיי נישואים" של דוד פוגל - צ'ק מחברת סטימצקי על סך 102,705 שקל ישנים, משנת 1983.
מבירור שערכו במרכז בגין עלה כי מדובר בצ'ק שקיבל בגין כתמלוגים מרשת סטימצקי על הספר "בלילות לבנים" פרי עטו, שתורגם לאנגלית בהוצאת סטימצקי, אולם בגין מעולם לא פרע את הצ'ק אלא השתמש בו כסימנייה באחד הספרים שקרא. "זה פתאום כמו אות ממנחם מגין, זו הפתעה מרגשת שמוכיחה כמה צנוע היה האיש", אומר הרצל מקוב, מנכ"ל מרכז בגין שמצא את הצ'ק.
הצ'ק נמצא במקרה. במסגרת ציון עשרים שנה למרכז בגין עוברת הספרייה שיפוץ והתאמה למאה ה-21. "כשהקמנו את מרכז בגין קיבלנו את ספרייתו הפרטית של בגין", מסביר מקוב. "בשנים האחרונות אנשים פחות קוראים בספרים פיזית ויש פחות דרישה לספרייה ובחודשיים האחרונים היא עברה שיפוץ. השבוע, כשהתחלנו בסידור הספרים בחזרה במדפים, נתקלתי בספר של דוד פוגל. גם אני אוהב אותו אז דיפדפתי בספר, ופתאום אני רואה את פיסת הנייר מבצבצת בין הדפים. הופתעתי לראות מה כתוב".
התאריך על הצ'ק הוא 7.10.1983, שבועות בודדים לאחר שבגין התפטר מתפקידו כראש הממשלה והחל להסתגר בביתו. "היה לו הרבה זמן פנוי בשנותיו האחרונות, הוא אהב לקרוא בעיקר מדינאים וספרי היסטוריה", מסביר מקוב. "הייתה לו פינה חמה לדוד פוגל, שנחשב לסופר ימני ולא חלק מהקליקה הספרותית הישראלית. אומרים שהוא הצליח יותר בצרפת מאשר בישראל".
הסכום של כ-102 אלף שקל נשמע מכובד, אך לאור האינפלציה שהשתוללה באותה התקופה הסכום נשחק במהירות, וכיום לפי מרכז בגין הוא שווה פחות מ-10,000 שקל. מדובר בתמלוגים שהתקבלו עבור ספרו של בגין "בלילות לבנים", שאותו כתב על תקופת מאסרו בסיביר ב-1940. "הספר תורגם לאנגלית והוגדר על ידי ה’טיימס’ הלונדוני כאחד מספרי האסירים החשובים ביותר", מספר מקוב. "בגין מתאר בספר את השהייה בכלא ואת התהליכים הנפשיים שעובר אסיר שיודע שהוא לא הולך הביתה".
העובדה שבגין לא טרח לפדות את הצ'ק לא מפתיעה את מקוב. "זה הרבה יותר מצניעות", הוא מסביר. "כל המישור החומרי לא היה קיים אצל בגין. הוא לא היה מחובר לחלק הזה. למשל, הוא התנגד שישפצו את הלשכה, אבל אנשי המשק פחדו שאורחים ישבו על כיסאות והם יישברו, אז הם החליטו להחליף את הריהוט במהלך סוף השבוע. הם ציפו שהוא יכעס עליהם, אבל יקבל את המעשה שכבר נעשה. ביום ראשון הוא נכנס ללשכה ולא אמר דבר. הוא פשוט לא שם לב לשינוי. לא היה לו קשר לכסף, אשתו הייתה נותנת כסף לנהג כדי שאם הוא ירצה לקנות משהו לשתות, שיהיה לו איך לשלם. זה האיש שלקח צ'ק והפך אותו לסימנייה".
עוד מוסיף מקוב כי "הצניעות המשמעותית ביותר זו הצניעות הרוחנית. גם כשהוא כבר היה ראש ממשלה, עדיין בכל נאום הוא התייחס לז'בוטינסקי כאל 'מורי ורבי' ואל עצמו כאל תלמיד. כשהוא קיבל פרס נובל, למשפחת בגין לא היו נכסים, אפילו לא בית. במקום להשתמש בכספי הפרס ולדאוג לעצמם, הוא ואשתו עליזה לקחו את הכסף והקימו קרן לסטודנטים עניים וילדים מסכנים. תמיד היה ברור להם שמישהו זקוק לכסף יותר מהם. עד היום מרכז בגין ממשיך לחלק את המלגות האלו".
לפנייה לכתב/ת 
