שתף קטע נבחר

המדינה תקועה בתחנה

הפלונטר הפוליטי בישראל הוא לא פחות מאסון. בהיעדר תקציב אנו חיים על האדים של האדים של השאריות. זה נצבר ומזדחל, תוקע ופוגע

 

עבודות תשתית בתחנת ההגנה (צילום: רכבת ישראל)
עבודות תשתית בתחנת ההגנה בתל אביב(צילום: רכבת ישראל)

אתמול (יום ב') בבוקר התעוררו אזרחי ישראל למציאות חדשה: ממשלה מתפקדת. משרד התחבורה ניער את חברת הרכבות שנתנה עבודה והניחה תשתיות חשמול במסילות. התוצאה המפוארת ניכרה בתחנות הרכבת ממרכז ועד דרום: שיבושי תנועה בתל אביב מרכז ותל אביב שלום, פקקים ועומסים ברחובות ואשקלון, זמני המתנה לא שפויים בראשו לציון, באר יעקב ולוד.

 

 

על רקע קיפאון ממשלת המעבר, היה זה מפגן לאומי מרשים של אחריות תחבורתית. במיוחד לנוסעים שהשאירו בבית ילדים עם צרכים מיוחדים שלא יזכו למסגרות, תינוקות בפעוטונים שלא יתוגברו בסייעות, הורים קשישים שלא יהיו מסוגלים לשלם חשבונות חשמל או שכנים נכים שלא יוכלו לשדרג את כיסאות הגלגלים עד הבחירות הבאות, והבאות, והבאות אחריהן.

 

אבל היי - תהיה להם רכבת. המדינה בהמתנה, זו שמנוונת את המשרדים ומאבקת את החקיקות ומייבשת את הצינורות ומקפיאה את התקציבים יודעת לגלות אחריות ובגרות לפחות על המסילה.

 

בפקקים הארוכים אתמול אפשר היה לנצל את הזמן לשעה קלה על כלכלת בחירות: הזקנה במסדרון ששודרגה לחדר האוכל, הזקן במחלקה שזכה לפעמון יד קטן כדי לקרוא לאחות, האם הערבייה שאיבדה שלושה בנים בקטטה אלימה ברחובות הכפר, האישה המוכה שנשלחה עם שלושה בנים למעון חסוי. אבל למה לדקדק כשלפחות הרכבת עובדת. זו שכבר דוהרת, פוקקת את המדינה, חוסמת מקטעי רחוב, מזיזה קווים, מבטלת תחנות. זו שעוד חופרים עליה סוגרת חנויות, מצלקת מדרכות, פוערת בולענים, משנה סדרי גישה. וכמו בממשלה שעוד לא קמה: מתנצלים על אי-הנוחות ומודים על הסבלנות.

 

רק בישראל המדינה מתפקדת גם כשהיא לא מתפקדת. רק בישראל בעונת מעבר השרים משדרים עסקים כרגיל מכוח האנרציה. אבל ההשלכות הן לא פחות מאסון. תקציב המדינה ממשיך אוטומטית כתמונת מראה של השנה הקודמת במתכונת של אחד חלקי 12. המשמעות היא לא רק קיצוץ כואב בפועל אלא עצירת תוכניות חומש, ביטול הקצאות חירום ומחיקה מוחלטת של תוכניות פיתוח. הפגיעה היא לא מותרות של עודפים, היא החיים עצמם שמישהו העביר להולד בזמן שהוא מתכנן לבזבז מיליארדים על עוד מערכת בחירות מיותרת.

 

בהיעדר מבוגר אחראי המשרדים זוחלים לאחור. חיים על האדים של האדים של השאריות. זה נצבר ומזדחל, תוקע ופוגע: בפנסיות ובביטוחים הסיעודיים, בדיור לזוגות צעירים, במשפחות הנזקקות שלא יקבלו את תלושי ההישרדות החודשיים, בילדים שלא יזכו לקייטנת חופש מסובסדת. בחקלאים שלא יקבלו תוספת הקצאה למים. בתלמידי השילוב שלא יזכו להסעות, בתושבי הפריפריה שימשיכו להמתין פרקי זמן לא נתפסים לרופאים מומחים.

 

בממשלת מעבר לא רק הפוליטיקה תקועה. זה כולם והכל. מיקומכם בתור הוא 2020 או רחוק יותר, תודה ששרדתם. הייאוש מחלחל לרבדי הקיום העמוקים ביותר: חינוך, השכלה, תקווה, עתיד. מאחורי אשליית העסקים כרגיל של ממשלת המעבר מסתתרים כל חוליי המערכת, והיא מעליבה יותר מכל אמת שלא נאמרת. הציבור שמשלם את המחיר זכאי לפחות לדעת שאולי בנתיבי הרכבת, קשה בעבודות, הקלה אחר כך, בממשלת מעבר קשה לפני הבחירות, אחר כך קשה שבעתיים.

 

  • שרי מקובר-בליקוב היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים