הצעה שחושפת את ההונאה של נתניהו
הוא מלכתחילה לא התכוון לצאת לנבצרות. הוא התכוון לקיים רק את החלק הראשון בהסכם: ממשלה בראשותו. אחר כך היה מוצא תירוצים
בנימין נתניהו(צילום: אלכס קולומויסקי)
המשחק נגמר. זה היה אמור להיות ברור שדרישת החסינות היא הוכחה להונאת ההצעות מצד הליכוד, שכללו כמובן יציאה של בנימין נתניהו לנבצרות. הרי מי שמתעקש על חסינות - לא מתכוון לצאת לנבצרות. אבל זה לא היה ברור. ההודעה של בני גנץ אתמול (יום ב') מבהירה את התמונה. לא הייתה הצעת פשרה. הייתה הונאה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ההודעה של גנץ היא דרמטית, משום שרשימת כחול לבן, למעשה, הציעה את הוויתור המשמעותי ביותר, לאחר שבועות של משא ומתן. היא מוכנה לכהן תחת נתניהו למרות שיש נגדו כתב אישום, ואף שהיא התחייבה לא להיות שותפה לממשלה שעומד בראשה מי שהוגש נגדו כתב אישום. זה לא רק ויתור דרמטי. חלק מבוחרי כחול לבן חזרו והזהירו את גנץ - אל תתפשר. ובכל זאת הוא לקח סיכון. משום שמישהו היה צריך להיות המבוגר האחראי שמוציא אותנו מהמלכודת של דרך ללא מוצא - רק לבחירות.
אבל אנחנו לא יוצאים מהמלכודת. משום שנתניהו, מלכתחילה, לא התכוון לצאת לשום נבצרות. הוא התכוון לקיים רק את החלק הראשון בהסכם. ממשלה בראשותו. אחר כך הוא היה מוצא סיפורים ותירוצים. תמיד אפשר לספר על עזה ואיראן והאיומים הביטחוניים, ושהוא, ורק הוא, מסוגל להתמודד עם המציאות הביטחונית הקשה, כך שלא למען עצמו הוא זקוק לחסינות, וצריך לוותר על הנבצרות - הוא עושה את זה למען המדינה. היא בסכנה. בובע-מייסעס. סיפורי סבתא.
פעם היה נתניהו אחר. פוליטיקאי שסיכן את הקריירה הפוליטית שלו כאשר החליט לקצץ תקציבים לחרדים שהיו השותפים הקואליציוניים שלו. טובת המדינה קדמה לטובת הפוליטיקה. אבל נתניהו ההוא נעלם ואיננו. בשנים האחרונות, בין האינטרס האישי לאינטרס הלאומי - נתניהו בוחר באישי.
וזה הולך ומחמיר. הוא יודע, למשל, שסיפוח חד-צדדי של בקעת הירדן, ללא שום הסכם או הסדר או תוכנית מדינית, עלול לערער את היחסים עם ירדן, עם הרשות הפלסטינית ועם מדינות נוספות. הרי אין שום צורך בסיפוח הבקעה. אף אחד לא מערער על השליטה הישראלית. אפילו בכחול לבן יש רוב שתומך בהמשך שליטה ישראלית בבקעה גם לאחר הסכם או הסדר. אבל נתניהו צריך לעשות דווקא. זה לא ברור שזה מועיל לו פוליטית, אבל זה מה שהוא חושב.
גנץ לנתניהו: "תתחייב שלא תבקש חסינות" (צילום: גיל יוחנן)
ובכלל, אם הולכים על ממשלת אחדות - מדוע לבצע צעד מדיני חד-צדדי, כל כך משמעותי, דווקא בתקופת ממשלה זמנית, שלא נהנית מרוב בציבור או בכנסת? זה לא הצעד שנוקט מי שמתכוון לממשלת אחדות. גם האמריקנים, כדאי לשים לב, הרחיקו את עצמם מהתרגיל. נתניהו טען שהנושא עלה, כמעט הוסכם, בפגישה שקיים בפורטוגל עם מזכיר המדינה מייק פומפאו, אבל דובר מטעמו של פומפאו הבהיר שלא דובים ולא יער. עוד הונאה ועוד הונאה.
ייתכן שכל מה שנכתב כאן עד עכשיו הוא טעות. בבקשה. יואיל נא נתניהו להבהיר שהוא מתכוון לקיים את הרוטציה כפי שהבטיח. עם נבצרות. ללא חסינות. יש לו עוד שעות לא רבות לעשות משהו למען המדינה כדי למנוע את הבחירות. הרי הוא יודע, בסבירות גבוהה, שתוצאות הבחירות יהיו דומות לאלה שהיו במועד ב' של 2019. אז מדוע הוא גורר אותנו למערכת נוספת של בחירות שלא יניבו שום שינוי?
והיכן הם בכירי הליכוד? מדוע הם מאפשרים להצגה הזאת להימשך? הרי רבים מהם, בשיחות פרטיות, יודעים שהוא גורר אותם למען עצמו. לא למען המדינה ולא למען הליכוד. אז מדוע הם שותקים? הרי זמנו עבר. תרגילי הסרק שלו פוגעים בהם. הוא הצליח לעבוד על חלק מהציבור חלק מהזמן. אבל לא עוד. ההצעה של גנץ חשפה את תרגיל ההונאה.
ייתכן, צריך להוסיף, שגנץ ידע מראש שהתגובה של נתניהו תהיה שלילית. הרי מדובר גם ב-blame game, וגנץ כבר למד משהו בפוליטיקה. אבל זה פחות חשוב, משום שדקה לפני שהולכים לבחירות מיותרות - גנץ העלה הצעה שמאפשרת לנתניהו לכהן ראשון בראש ממשלת אחדות. זה מה שהוא רצה. זה מה שהוא קיבל. אבל לא, זה לא מספיק. ההצעה של גנץ לא מנעה את הבחירות, אבל היא לפחות חשפה את ההונאה, וגם זה משהו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
בן-דרור ימיני
מומלצים
