ארה"ב בעשור הבא: הלבנים מאבדים אחיזה
שיעור ההיספנים והאפרו-אמריקנים עולה בהתמדה, ועד אמצע המאה ללבנים כבר לא יהיה רוב מוחלט. המשמעות: התחזקות של המפלגה הדמוקרטית. ישראל תצטרך לשקם את היחסים איתה ועם הקהילה היהודית
לקראת העשור הקרוב ניצבת ארה"ב על פרשת דרכים היסטורית בענייני פנים וחוץ. בחירות 2020 לנשיאות ולקונגרס יקבעו במידה רבה אם יעמיקו המגמות הנוכחיות של פופוליזם, קיטוב, הסתה ושנאה בין חלקי החברה האמריקנית, ושל נסיגת ארה"ב מהנהגת היחסים הבינלאומיים. האם תופעת ה"טראמפיזם" תימשך? האם הכלכלה תשגשג? והאם הנשק יוסיף להציף את הרחובות? לתמורות הדמוגרפיות המשנות את פניה של ארה"ב תהיה השפעה עמוקה.
מה שיישאר מטראמפ
ה"טראמפיזם" היא תופעה של התנהלות נשיאותית פופוליסטית חסרת תקדים. דונלד טראמפ הוא הנשיא הכי לא-נשיא שהיה לארה"ב, לפחות בהיסטוריה המודרנית. מעולם לא נכתבו על נשיא אמריקני בשנתיים או השלוש הראשונות לכהונתו כל כך הרבה ספרים ביקורתיים החושפים את אישיותו הבעייתית, את דרכי עבודתו הרשלניות ואת יחסו לעובדים בבית הלבן ולמוסדות מרכזיים כמו הקונגרס והרשות השופטת.
טראמפ שבר שיאים בפיטורים ובהרחקות של ממלאי תפקידים בכירים בממשלו, לרוב משום שלא יכלו לעבוד איתו או לתמוך במדיניותו. את החלטותיו הוא מקבל בצורה מפוזרת ושטחית, בלי להתייעץ עם גורמים כמו המועצה לביטחון לאומי וסוכנויות המודיעין, והוא מרבה להשתמש בטוויטר להעברת מסרים, בכלל זה בנושאים רגישים של ענייני חוץ וביטחון, מעיין טוויפלומסי (Twiplomcy). הוא יצר את המושג "חדשות כזב" (Fake News), תקף בברוטליות את אמצעי התקשורת כ"אויבי העם", ומנגד הגזים מאוד בהישגיו כשתיאר אותם כגדולים ביותר בתולדות ארה"ב.
לטראמפ יש בסיס שמרני איתן, כ-40% מציבור הבוחרים, והוא כולל לבנים שמרנים, פועלי תעשייה, בוחרים חסרי השכלה, אוונגליסטים ותושבי האזורים הכפריים. לאורך כל כהונתו הוא עשה מאמצים רבים לממש את הבטחות הבחירות שלו ולשמור על התמיכה הזאת. הדמוקרטים טוענים שהוא ממיט בושה על מוסד הנשיאות ועבר עבירות חמורות על החוק, והם פתחו נגדו בהליך הדחה בבית הנבחרים – הליך שלאורך ההיסטוריה התנהל רק נגד שני נשיאים מכהנים. לא ברור אם ההליך הזה יפגע בסיכויי טראמפ לזכות בכהונה שנייה או דווקא יסייע לו.
בחירות 2020 יקבעו באיזו מידה ה"טראמפיזם" הוא תופעה מקרית וחולפת או מגמה עמוקה יותר בחברה האמריקנית. תוצאות הבחירות יהיו משמעותיות עוד יותר אם בין המועמדים הדמוקרטים לתפקיד הנשיא וסגן הנשיא יהיה איש או אשת האגף הרדיקלי יותר במפלגה, כמו הסנאטורית אליזבת וורן.
קיטוב כבימי וייטנאם
מתחילת המאה הנוכחית נעה המפלגה הדמוקרטית שמאלה. מגמה זו התחזקה עם בחירתו של ברק אובמה לנשיא וחקיקת חוק הבריאות, לראשונה בתולדות ארה"ב. הרפובליקנים השמרנים פירשו את החוק כמהלך ראשון בדרך להפיכת ארה"ב למדינה סוציאליסטית, ולכן עשו מאמץ גדול במיוחד להכשילו. תגובה אחרת, עממית יותר, הייתה הקמתה של תנועת "מסיבת התה", שהסיטה את הרפובליקנים ימינה.
בשנים הבאות הצטברו עוד עדויות להקצנה של הדמוקרטים שמאלה, הקצנה שבשלב זה אינה מוצאת חן בעיני הציבור הרחב. בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות ב-2016 כרסם הסוציאליסט המבוגר ברני סנדרס באופן משמעותי במעמדה של הילרי קלינטון, מועמדת הממסד והזרם המרכזי, כשהצליח לסחוף אחריו שיעורים ניכרים של צעירים דווקא. בבחירות לקונגרס ב-2018 זכו צעירות רדיקליות דמוקרטיות במושבים בבית הנבחרים: שתי מוסלמיות, אילהאן עומאר שמוצאה סומלי ורשידה טליב שמוצאה פלסטיני; אלכסנדרייה אוקסיו-קורטז, שמוצאה היספני; ואיינה פרסלי, אפרו-אמריקנית. הארבע הקימו מעיין קואליציית מיעוטים שנקראת "החבורה", קואליציה המאתגרת את מנהיגותה המתונה של המפלגה ומנסה לדחוף אותה שמאלה עוד יותר. גם שניים משלושת המתחרים המובילים במאבק על מועמדות הדמוקרטים לנשיאות ב-2020, וורן וסנדרס, נמנים עם האגף הרדיקלי.
התנועה של הדמוקרטים שמאלה תרמה לתנועה של הרפובליקנים ימינה. שיטת הממשל האמריקנית בנויה על איזונים ובלמים, על מתינות ופשרה בין המפלגות ובין הרשויות, אך בעשור האחרון אלה נעלמו ונוצר קיטוב עמוק בחברה האמריקנית, המלווה בהסתה ובשנאה שלא היו כמותן מאז מלחמת וייטנאם, ויש האומרים שמאז מלחמת האזרחים האמריקנית. בחירות 2020 לנשיאות ולקונגרס יגלו אם הקיטוב הזה יימשך ואף יחמיר בעשור הקרוב, או שהפעם ייבחרו לבית הלבן ולקונגרס מנהיגים שיעצרו אותו ויחזירו למערכת הפוליטית את האיזון שאפיין אותה במשך דורות. בשלב זה נראה שבחירות 2020 רק יעמיקו את השסע, ושתהליך זה יימשך לתוך העשור הבא.
ללבנים אין רוב מוחלט
השינויים בדמוגרפיה יהיו התמורה המשמעותית ביותר בארה"ב בעשור הקרוב. שיעור הלבנים בחברה האמריקנית יורד בהתמדה, ואילו מיעוטים, ובראשם ההיספנים (אמריקנים שמוצאם במדינות אמריקה הלטינית), מגדילים את שיעורם. באמצע המאה ה-21 הלבנים יהיו עדיין הקבוצה הדמוגרפית הגדולה ביותר, אבל הם יאבדו את הרוב המכריע שהיה להם מאז היווסדה של ארה"ב, והרוב שלהם יעמוד על כ-47% בלבד.
לעומתם, ההיספנים הם הקבוצה שגדֵלה בקצב המהיר ביותר, ועד 2050 הם כמעט יכפילו את גודלם בהשוואה לשנת 2010, והוא יעמוד על 29% מהאוכלוסייה. גם שיעור האסייתים יגדל משמעותית, והוא יגיע ל-9%. במדינות מסוימות הלבנים הם כבר עכשיו מיעוט בתוך האוכלוסייה הכללית. בקליפורניה למשל, המדינה המאוכלסת ביותר בארה"ב, עם כ-40 מיליון תושבים, הלבנים הם 38% מהאוכלוסייה בלבד. ההיספנים מהווים שם גם כן 38%, האסייתים 15% והאפרו-אמריקנים 6%.
לשינויים דמוגרפיים אלה יהיו השלכות רבות על הפוליטיקה, החברה והכלכלה בארה"ב בעשור הקרוב. בניית קואליציות ושיתופי פעולה בין קבוצות המיעוט יכולה לאפשר להן לשלוט בפוליטיקה האמריקנית הן במישור הארצי והן ברמת המדינות. באופן מסורתי תומכות קבוצות המיעוט במפלגה הדמוקרטית, שקירבה אותם אליה והייתה קשובה לצרכים שלהן.
מהצד השני, זו אחת הסיבות לניצחונו של טראמפ בבחירות ב-2016: הוא מייצג את אמריקה הלבנה, שנאבקת על שימור מעמדה בחברה האמריקנית. טראמפ פעל נמרצות לעצור את ההגירה הבלתי חוקית, בעיקר מארצות אמריקה הלטינית, והאשים את הדמוקרטים שהתנגדותם להגבלות ההגירה ולחומה שהציע להקים בגבול עם מקסיקו נובעת משאיפתם להגדיל את בסיס כוחם הפוליטי באמצעות המהגרים.
החגיגה הכלכלית לא תימשך
טראמפ הוא איש עסקים, ועבורו כלכלה פורחת חשובה אולי מכל נושא אחר. הוא השקיע מאמצים גדולים בחיזוק התעשייה האמריקנית, שאיבדה מפעלים רבים למדינות שבהן כוח העבודה זול, וניהל מאבקים לשינוי הסכמי סחר עם כמה מדינות, שלדעתו פגעו בכלכלה האמריקנית. עם סין הוא פתח במלחמת סחר קשה.
הכלכלה האמריקנית היא הכלכלה הגדולה בעולם. אף שאוכלוסיית ארה"ב מונה רק 5% מאוכלוסיית כדור הארץ, היא מפיקה 20% מההכנסות בעולם. בשנים האחרונות מצביעים כל המדדים על כלכלה אמריקנית חזקה: הגידול בתוצר הגולמי עומד על 2%, שיעור האבטלה הוא הנמוך ביותר זה 50 שנה (3.5%), גם הריבית ושיעור האינפלציה נמוכים ושוקי ההון שברו שיאים. עם זאת, החוב הלאומי הגיע לראשונה בהיסטוריה ל-20 טריליון דולר, ומלחמת הסחר עם סין גרמה לתנודות חזקות, בעיקר בשוקי ההון.
הצפי לשנים הקרובות פחות טוב. התוצאות ברבעון האחרון של 2019 מורות על האטה בצמיחה ועל ירידה במדדים העיקריים. טראמפ יעשה מאמץ לשמור על כלכלה משגשגת בשנת הבחירות, משום שזהו תמיד הקלף החזק ביותר של נשיא מכהן. זו הסיבה העיקרית לכך שטראמפ ממתן את מלחמת הסחר עם סין ומנהל שיחות במטרה להגיע להסכמים שיועילו לשני הצדדים. בשנים שלאחר הבחירות צפויה האטה, והגידול בתוצר יהיה פחות מ-2%.
אם טראמפ יזכה בעוד ארבע שנים בבית הלבן, סביר שימשיך במדיניות הנוכחית, ואם הדמוקרטים ינצחו, סביר שינסו לבצע שינויים משמעותיים בתקציב, שינויים שיכללו העלאת מיסים והעברת תקציבים גדולים לרווחה ולתחומים שמעניינים אותם. הקונגרס הוא שמאשר תקציבים, ולכן גם לשאלה מי ישלוט בשני בתיו תהיה השפעה על יכולת הממשל לנהל מדיניות כלכלית.
לא השוטר של העולם
המאה ה-20 כונתה "המאה האמריקנית" משום שהיא הפכה את ארה"ב למעצמת-העל הגדולה, החשובה והמשפיעה ביותר בעולם. ארה"ב הובילה לניצחונות מכריעים בשלוש מלחמות: מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה, שנמשכה לאורך כמעט כל המחצית השנייה של המאה. ההתרחקות של ארה"ב מניהול ענייני העולם בין שתי מלחמות העולם תרמה לפתיחת מלחמת העולם השנייה, והוכיחה עד כמה ארה"ב חשובה לשמירת השלום והביטחון בו, ובמילים אחרות – איזו תועלת יש בתפקודה כ"שוטר של העולם".
בעניין זה אובמה וטראמפ היו תמימי דעים: שניהם הודיעו על סיום תפקידה זה של ארה"ב. אובמה החל בתהליך ההתנתקות תוך שהוא מצדד בשיתוף ארגונים בינלאומיים כמו האו"ם; בשיתוף מעצמות אחרות, כמו בריטניה, גרמניה וצרפת; ובדיפלומטיה רב-צדדית, כמו זו שבמסגרתה נטלו כל החברות הקבועות במועצת הביטחון חלק בהסכם הגרעין עם איראן. טראמפ המשיך אותה בלי שיתופם של ארגונים בינלאומיים, שאותם הוא מאשים בשחיתות, בחוסר יעילות ובהתנגדות לכל מה שארה"ב מסמלת. סיסמת הבחירות שלו America First סימלה את הרצון להתמקד בעניינים פנימיים של ארה"ב.
מוקדם עדיין לקבוע שהמערכת הבינלאומית תעבור למתכונת רב-מעצמתית, כזו שתכלול את ארה"ב, סין, רוסיה והאיחוד האירופי, אבל המגמה שבה ארה"ב צועדת לעבר התבדלות – נראית די מבוססת. היא נובעת בעיקר מהמלחמות הכושלות והממושכות של ארה"ב באפגניסטן ובעיראק ומהמעמסה הכלכלית הכרוכה בפעולות השיטור שלה ברחבי העולם. לצד זה, גם בעשור הבא תעסיק את ארה"ב תוכנית הגרעין של איראן.
בית משפט לדורות
בית המשפט העליון משפיע רבות על החיים החברתיים והפוליטיים בארה"ב. כך למשל ב-1973 הוא קבע שלנשים הרות יש זכות על גופן ולכן הן רשאיות לעבור הפלות, נושא שנוי במחלוקת בחברה האמריקנית.
את השופטים – הממונים לכל חייהם, בתנאי שקיבלו אישור מהסנאט – בוחר הנשיא, ובדרך כלל נהוג לחלקם לשופטים ליברלים שהדמוקרטים ממנים ולשופטים שמרנים שהרפובליקנים ממנים. מספר השופטים קבוע – תשעה, ובשנים האחרונות עמד המאזן על 4-5 לטובת השמרנים.
כעת שני שופטים ליברלים הם בני יותר מ-80, וסביר שלנשיא שייבחר ב-2020 תהיה הזדמנות למנות לפחות שופט אחד. אם השופט או השופטים שימונו יהיו צעירים, ההרכב החדש שייווצר בבית המשפט יפעל במשך כמה עשורים. זה יהיה נושא משמעותי במערכת הבחירות: טראמפ יטען שהוא זקוק לעוד ארבע שנים כדי לקבע את הכיוון שבו צועד בית המשפט העליון, נושא חשוב מאוד לבסיס התומכים שלו, והדמוקרטים יבקשו תמיכה כדי למנוע את התסריט הזה.
אל תיתנו להם רובים
חוקים המגבילים את מכירות הנשק בארה"ב הם מהנושאים הפוליטיים והחברתיים שהמחלוקת סביבם היא הגדולה ביותר. התיקון השני לחוקה מבטיח את זכותו של כל אזרח להחזיק בכלי נשק, ואיגוד הרובאים הלאומי, קבוצת לובי חזקה, מגן על הזכות הזו בחירוף נפש ופועל להכשלת כל רפורמה בנושא.
אלא שמספר ההרוגים בתקריות ירי המוני בארה"ב עולה בהתמדה, והוא מיוחס בעיקר לקלות הבלתי נסבלת של רכישה והחזקה של כלי ירייה. ב-2017, השנה האחרונה שלגביה יש נתונים רשמיים, נהרגו בארה"ב כ-40,000 איש מירי, יותר מ-100 בני אדם בכל יום, וזה היה מספר הנפגעים הגדול ביותר מאז שנות ה-90. מספר כלי הנשק בארה"ב נאמד ב-300 מיליון – כלומר ממוצע של כמעט כלי נשק אחד בידי כל תושב. מעשי טבח, בעיקר בבתי ספר ובמקומות בילוי, מזעזעים מדי פעם את המנהיגים, את המחוקקים ואת דעת הקהל, אבל אינם מתורגמים לחקיקה יעילה.
עם זאת יש תזוזה בדעת הקהל לטובת חוקים מגבילים. לפי מכון הסקרים Pew, ב-2017 תמכו בהגבלות 52% מהנשאלים, ואילו ב-2019 המספר הזה כבר עלה ל-60%. יש גם תמימות דעים בין שתי המפלגות על כך שצריך לאסור מכירת כלי נשק למי שסובלים מהפרעות אישיותיות ולדרוש בדיקות רקע לרוכשים, בעיקר בירידי נשק. סביר שבעשור הקרוב תתבטא התמיכה הזו בחקיקה, הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית, אבל היא תתקדם לאט.
היחסים עם ישראל
נתניהו הגדיר את טראמפ כנשיא הטוב ביותר שהיה לישראל בבית הלבן. טראמפ אכן קיבל החלטות היסטוריות בנושאים חשובים לישראל, כולל העברת שגרירות ארה"ב מתל-אביב לירושלים, ההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן, הקביעה שההתנחלויות אינן בהכרח הפרה של החוק הבינלאומי וביטול הסכם הגרעין עם איראן והטלת הסנקציות הקשות עליה. הוא גם פעל נמרצות במוסדות האו"ם נגד החלטות חד-צדדיות הפוגעות בישראל, האשים את הפלסטינים בהיעדר משא ומתן, ביטל העברת כספים אמריקניים לרשות הפלסטינית ולאונר"א וסגר את משרד אש"ף בוושינגטון.
אבל אסור לשכוח: טראמפ גם הוציא את הכוחות האמריקניים מצפון סוריה, הפקיר את הלוחמים הכורדים, לא הגיב כלל על הפעולות שבהן הפילה איראן מל"ט אמריקני במפרץ ותקפה מתקני נפט בסעודיה, וניסה להיפגש כמעט בכל מחיר עם הנשיא האיראני חסן רוחאני. מעשיו אלה עוררו דאגה לגבי יציבות המדיניות שלו במזרח התיכון.
ההשמאלה של הדמוקרטים והידוק היחסים בין נתניהו לבין טראמפ והרפובליקנים יצרו ניכור בין ישראל לבין הדמוקרטים ויהדות ארה"ב, שברובה תומכת בדמוקרטים. מועמדים לנשיאות מהאגף הרדיקלי הודיעו שיעשו שימוש בסיוע שארה"ב מעניקה לישראל כדי ללחוץ על ממשלתה לשנות את מדיניותה כלפי הפלסטינים.
אם הממשלה בישראל לא תשתנה ומהעבר השני ייבחר נשיא דמוקרטי – וביתר שאת אם המפלגה הדמוקרטית תשתלט גם על הקונגרס – סביר שהדמוקרטים יקשיחו את יחסם לישראל ויחזרו לדפוסים ששררו בתקופת אובמה. הואיל והשינויים הדמוגרפיים צפויים לפעול לטובת הדמוקרטים, כל ממשלה חדשה בישראל תצטרך לשקם את היחסים איתם ועם יהדות ארה"ב.
פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארה"ב וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. הוא גם עמית מחקר בכיר במרכז לדיפלומטיה ציבורית באוניברסיטה של דרום קליפורניה בלוס אנג'לס.
לפנייה לכתב/ת 
