ה"ליצן" שצחק אחרון: הניצחון הגדול של בוריס ג'ונסון
הוא השווה מוסלמיות עם רעלה ל"תיבות דואר", אמר שילדים לחד-הוריות הם "בורים", פוטר לאחר ששיקר בנוגע לרומן מחוץ לנישואים - ותמיד הצליח לחזור. מבקריו כינו אותו "ליצן", אבל בעזרת אמביציה אדירה ג'ונסון הצעיד את השמרנים לניצחון גדול בבריטניה, ויוביל את המדינה אל מחוץ לאיחוד
מבקריו הרבים של בוריס ג'ונסון כינו אותו לא פעם "ליצן". היום הוא זה שצוחק אחרון. הניצחון המוחץ של ג'ונסון בבחירות בבריטניה והעובדה שמפלגת השמרנים בראשותו צברה רוב מוחלט ורשמה את ההישג הטוב ביותר מאז ימי מרגרט תאצ'ר בשנות השמונים, יאפשרו לו למלא את הבטחת הבחירות המרכזית שלו - הוצאת בריטניה מהאיחוד האירופי בחודש הבא. זהו ניצחון עצום לפוליטיקאי בן ה-55 שרבים מחקו, ויותר מפעם אחת.
הדרמה בבריטניה – סיקור נרחב:
ניצחון הלאומנים: תחילת הסוף של בריטניה?
"רק לגמור עם הברקזיט": העריקה ההמונית מהלייבור
ג'ונסון אמר פעם שהסיכויים שלו להיות ראש ממשלה דומים לכך שבגלגול הבא הוא יהיה זית. "הוא לא רואה את עצמו כפוליטיקאי ממוצע", הסביר ג'ונתן הופקין, מדען מדינה מבית הספר לכלכלה של לונדון. "הוא יצר סביבו הילה של אדם עם אישיות אקסצנטרית, אדם מצחיק שיכול למשוך אליו גם אנשים שלא מצביעים לרוב לשמרנים".
ההומור העצמי והחיצוניות שכוללת שיער פרוע מסתירים אמביציה אדירה. כילד, המטרה של אלכסנדר בוריס דה פפל ג'ונסון הייתה להיות "מלך העולם". בבית הספר הפרטי איטון הוא נחשב לחכם, אבל לא ממש שקדן. אחד המורים התלונן בפני הוריו של ג'ונסון על "הגישה היהירה" שלו. באוניברסיטת אוקספורד, ג'ונסון היה נשיא אגודת הדיבייטינג, וחבר במועדון שהיה ידוע בשתייה - ובוונדליזם.
ג'ונסון שהה בבריסל כעיתונאי צעיר ב"דיילי טלגרף" והעביר לעורכיו כתבות רבות על הבזבוז של האיחוד האירופי. בהמשך הוא עבר לא פעם בין התקשורת לפוליטיקה - הוא היה עורך מגזין, חבר פרלמנט זוטר וגם אורח בתוכניות טריוויה בטלוויזיה שנהנה לצחוק על עצמו. ב-2008 הוא נבחר לראש העיר לונדון ושימש בתפקיד עד 2016.
הדרך שלו לדאונינג 10, משכנו של ראש ממשלת בריטניה, לא הייתה סוגה בשושנים. הוא פוטר מהעיתון "הטיימס" לאחר שהתברר כי פברק ציטוט. הוא הוקלט מבטיח להעניק לחבר כתובת של עיתונאי שאותה חבר רצה להכות. הוא פוטר מתפקיד בכיר בשמרנים לאחר ששיקר בנוגע לרומן מחוץ לנישואים. אבל הוא תמיד חזר.
הפה שלו סיבך אותו לא פעם. ג'ונסון קרא לאנשי פפואה גינאה החדשה "קניבלים", אמר שילדים לחד הוריות הם "בורים ותוקפניים" והשווה בין נשים מוסלמיות שעוטות רעלה ל"תיבות דואר". בעת שעומת עם אמירות אלו, ג'ונסון טען שצחק או שהאשים עיתונאים בסילוף דבריו ובהעלאה מאוב של כתבות עתיקות. מבקריו טענו שאין מדובר בפליטות פה אלא בטקטיקה פופוליסטית - בדומה לזו של דונלד טראמפ.
הן יריביו והן בעלי בריתו תהו לא פעם במה ג'ונסון באמת מאמין. לפני משאל העם על הברקזיט ב-2016 הוא כתב שני טורים בעיתונות - אחד בעד הברקזיט ואחד נגדו - לפני שהפך לאדם המזוהה ביותר עם קמפיין עזיבת האיחוד האירופי. האנרגיה והפופולריות שלו סייעו רבות לניצחון הברקזיט.
אחרי משאל העם מונה ג'ונסון לשר החוץ של תרזה מיי. שנתיים אחר כך הוא עזב במחאה על תוכנית הברקזיט שלה. ביוני 2019 הוא ניצח בבחירות לראשות המפלגה השמרנית, לאחר פרישת מיי בעקבות כישלונה להעביר בפרלמנט את תוכניתה. כדי לנצח הוא הבטיח לשמרנים כי יעדיף "למות בתעלה" מאשר לדחות את הברקזיט מעבר ל-31 באוקטובר.
אבל בשלושת החודשים הראשונים שלו בתפקיד הוא חווה כמה וכמה הפסדים: הוא השעה את פעילות הפרלמנט כדי להקשות על מתנגדיו, אבל בית המשפט העליון קבע כי מדובר במהלך לא חוקי. הפרלמנט כפה עליו לבקש מהאיחוד האירופי עוד זמן כדי לדון על הברקזיט. הדד-ליין שהציב לעצמו - 31 באוקטובר - חלף, וג'ונסון הימר על בחירות בתקווה להבטיח רוב גדול יותר, ואת המנדט לעזיבת אירופה.
זה היה סיכון, והוא השתלם - ובגדול. למרות המוניטין שלו כפוליטיקאי כאוטי, הקמפיין של השמרנים היה ממוקד וחזר פעם אחר פעם על המסר: "להעביר את הברקזיט". נמתחה ביקורת על כך שג'ונסון התחמק מריאיונות קשוחים כדי להימנע מאותן פליטות פה, אבל האסטרטגיה הזו הצליחה. כעת ג'ונסון נמצא בדרך הנכונה להוציא את בריטניה מהאיחוד עד 31 בינואר.
לפנייה לכתב/ת 
