הזהב הלבן: הפוליטיקה של החלוּמי
גאוותה הגדולה של קפריסין היא גבינת החלומי הצמיגית, שמכונה באי "הזהב הלבן". כעת, כשהביקוש בחו"ל עולה, הממשלה דורשת מהאיחוד האירופי להכיר בחלוּמי כמוצר מקומי ולהגן על היצרנים ממתחרים, אך ההכרה מתעכבת. בלב המחלוקת: המתיחות עם הרפובליקה הטורקית ומתכון בן 500 שנה
במחלבות בקפריסין מכנים את גבינת החלוּמי "הזהב הלבן". הגבינה המלוחה והצמיגית, שמיוצרת מחלב עיזים וכבשים ומפורסמת בכך שהיא אינה נמסה גם כאשר היא מונחת על הגריל, היא מוצר הייצוא המוביל של מדינת האי הים-תיכונית.
הרשויות בקפריסין מנסות כבר שנים לגרום לאיחוד האירופי להכיר בגבינת החלומי, או "חלים" כפי שהיא מכונה בטורקית, כמוצר קפריסאי מסורתי, מתוך הבנה ברורה שהכרה כזו (שבשפה המקצועית מכונה "כינוי מקור מוגן") פירושה שרק גבינת חלומי המיוצרת בקפריסין תוכל להיות משווקת בחו"ל תחת השם הזה. יצרני הגבינות בקפריסין רוצים לזכות בהכרה הזו כדי למנוע מיצרני גבינות "נחותים" במדינות אחרות לנגוס בנתח משוק החלומי שלהם, המגלגל כ-200 מיליון אירו בשנה.
היצרנים בקפריסין אומרים שהביקוש לגבינה בחו"ל צפוי להגיע בשנים הקרובות לשיא, ותורמת לכך עמידותה של גבינת החלומי לחוֹם, ההופכת אותה לאלטרנטיבה פופולרית לבשר. בריטניה, שבדיה וגרמניה הן המדינות שבהן הביקוש לחלומי הקפריסאי הוא הגדול ביותר כעת.
אלא שהמציאות הפוליטית המורכבת של קפריסין המחולקת מסבכת את הניסיון להשיג לגבינה את ההכרה המשפטית הרצויה: מאז 1974, כשטורקיה פלשה למדינה בעקבות הפיכה בתמיכה יוונית, מחולקת קפריסין לשני חלקים – חלק צפוני הידוע כקפריסין הטורקית ואינו זוכה להכרה כישות עצמאית משום מדינה בעולם פרט לטורקיה, וחלק דרומי שבו מתקיימת קפריסין היוונית, המדינה הקפריסאית הרשמית החברה גם באו"ם ובאיחוד האירופי. קפריסין הצטרפה לאיחוד האירופי ב-2004, אבל חוקי האיחוד תקפים רק בדרומה, בחלק היווני, זה שממשלתו מוכרת על-ידי הקהילה הבינלאומית.
הפילוג באי סיכל עד כה כל ניסיון להשיג לגבינת החלומי את ההכרה שלדעת הקפריסאים מגיעה לה. שורשי המחלוקת נעוצים בשאלה עד כמה חוקית היא גבינת החלומי המיוצרת בחלק הטורקי: קפריסין הטורקית מוּכּרת כאמור רק על-ידי טורקיה, ולכן סחורות המיוצאות לחו"ל אינן יכולות להיות מיוצאות ממנה ישירות למדינות אחרות, אלא רק דרך טורקיה עצמה.
רק מהנמלים בדרום
התקווה להשיג לחלומי הגנה משפטית מהאיחוד האירופי התעוררה מחדש ב-2015, כשחודשו שיחות השלום בין קפריסין היוונית לקפריסין הטורקית בתקווה לכונן מדינה שתתנהל כפדרציה בת שני אזורים הנהנים מאוטונומיה. גוף של האיחוד האירופי שתפקידו לאשר מוצרי מזון וחקלאות גיבש אז פשרה, ובמסגרתה נקבע כי ייערכו בדיקות לגבינת החלומי המיוצרת בשני צדי האי המחולק כדי לוודא שהיא עומדת בתקנות הבריאות והבטיחות של האיחוד, אך שיחות השלום קרסו לבסוף, והבקשה להכיר בגבינה כמוצר מוגן נזנחה מאז.
ממשלת קפריסין היוונית טוענת כי במסגרת ההסכם הייתה כוונה לייצא גבינה מתוצרת קפריסין הטורקית דרך נמליה של קפריסין היוונית בדרום, המוכרים על-ידי האיחוד האירופי, אבל הרשויות בקפריסין הטורקית טוענות כי לא גובשה שום הבנה כזו, ומאשימות את הקפריסאים היוונים בסיכול מאמצי הנציבות האירופית לאפשר ייצוא חלומי מהחלק הצפוני של האי.
"ליצרנים בקפריסין הטורקית צריכה להינתן האפשרות לייצא גבינת חלומי 'מוגנת' בדרך הנוחה עבורם", אומר טורגאי דניז, נשיא לשכת המסחר ברפובליקה של צפון קפריסין. "לא צריך להגביל אותם לסחר דרך קו ההפרדה ודרך הנמלים בדרום". לדברי דניז, 13 יצרני חלומי בחלק הטורקי מייצאים מדי שנה גבינה בשווי 33 מיליון דולר לטורקיה ולמדינות המפרץ הפרסי, כשלמדינות המפרץ מגיעה כמובן הגבינה דרך טורקיה, ולא באופן ישיר.
משרד החקלאות של קפריסין אומר כי הוא מתכוון להמשיך לפעול במטרה להשיג את הסימון האקסקלוסיבי ו"לפתור בקרוב את הבעיות שנותרו בכל הנוגע לרישום החלומי, כדי להיטיב עם כל היצרנים הקפריסאים". הנציבות האירופית מסרה מצדה כי היא עומדת בקשר עם ממשלת קפריסין ועם הקפריסאים הטורקים כדי להבטיח שיושגו תוצאות.
אבל חבר הפרלמנט האירופי מקפריסין קוסטאס מברידס טוען כי הנציבות מעכבת "באופן שרירותי" את מתן ההכרה לגבינת החלומי, וכי אין שום סיבה משפטית שלא להעניק לה אותו. לדבריו, הצעד האחרון שנשאר בדרך להכרה כזו הוא קבלת אור ירוק מהנציבות. הוא עצמו קורא לממשלת קפריסין להביא את העניין להכרעת בית הדין לצדק של האיחוד האירופי.
51% חלב פרה
ארגוני החקלאים תומכים לחלוטין במאמץ של הממשלה הקפריסאית להשיג הכרה משפטית לגבינת החלומי כתוצר מקומי, אבל מעניין לגלות שבין יצרני הגבינות יש גם מי שמתנגדים לכך, מחשש שהדבר יוביל לאובדן מקומות עבודה ולירידה בהכנסות.
כדי שהחלומי הקפריסאית תקבל את ההכרה מהאיחוד האירופי יהיו היצרנים חייבים לעמוד בדרישת הממשלה הקפריסאית שהגבינה תכיל לפחות 51% חלב עיזים או חלב כבשים. הדרישה הזו תואמת את המתכון הקפריסאי המסורתי מלפני כ-500 שנה, כשפָרות בחקלאות היו עדיין מצרך נדיר, אולם כיום הגבינה מיוצרת בדרך כלל מחלב פרה.
ג'ורג' פטרו, נשיא איגוד יצרני הגבינות, מזהיר שאם ייאסר השימוש בחלב פרה בכמויות הנהוגות כיום, יותר משליש מ-13,000 המשפחות שעובדות בתעשיית החלומי יישארו ללא פרנסה. להערכתו גם תחול ירידה של 50% לפחות בייצוא, בשל המחסור הקיים כעת בחלב כבשים ועיזים.
פטרו רוצה שבמקום להתמסר למהלך שהיא מקדמת כעת, ממשלת קפריסין תחתור להשגת הכרה שתכלול תקנות גמישות יותר בנוגע לכמות חלב הפרה שבה מותר להשתמש לייצור החלומי. "כיצרני גבינות אנחנו רוצים פתרון שלא יפגע בהיקף הייצוא שלנו או יוביל לאובדן של מקומות עבודה", הוא אומר.
בארגונים אחרים דוחים את הטענה הזו, ומדגישים את היתרונות ארוכי הטווח של קבלת ההכרה מהאיחוד האירופי. בין השאר ההכרה תגן על היצרנים המקומיים ממתחרים זרים, שעשויים להשתמש בחלב פרה זול יותר – ואולי גם מסובסד על-ידי ממשלות – כדי לייצר את החלומי. מיכאיליס ליטראס, העומד בראש אחד הארגונים האלה אומר: "איננו יכולים להקריב את התועלת ארוכת הטווח הזו רק בשביל רווחים קצרי טווח". הכרה מהאיחוד האירופי, יאמרו תומכי המאבק של הממשלה, אין פירושה שלא ייעשו ניסיונות לפתור את הבעיות המדאיגות את היצרנים, למשל שיווק של גבינת חלומי המיוצרת בעיקר מחלב פרה תחת שם אחר.
טאקיס כריסטודולו, נשיא "תנועת החקלאים החדשים", אומר שגבינה עשירה בחלב כבשים ועיזים יכולה לקסום לצרכנים האירופים, שיש להם מודעות בריאותית גבוהה ושתורמים לגידול במכירות החלומי. הוא חולק על הטענה שבהכנסות מחלומי תחול ירידה תלולה, ומסביר כי אף שעשויה להירשם ירידה מסוימת בהיקף הייצוא, ההכרה מהאיחוד האירופי תאפשר למכור את הגבינה במחירים גבוהים יותר בשווקים בחו"ל: "זה המוצר הלאומי של קפריסין, ואנחנו הכי גאים בו שרק אפשר".
לפנייה לכתב/ת 
