מהמעקב ועד הרצח: כך חוסל עד המדינה בשרון
בספטמבר נורה למוות באסל מוסטפא עאסי, בן 51, בכפר ברא. המשטרה עצרה לפני כחודש חמישה חשודים - בהם שני אחים - בחשד למעורבות ברצח. היום יוגשו נגדם כתבי אישום. מצלמות האבטחה תיעדו את המעקב אחרי הקורבן בערב הרצח
היחידה המרכזית במשטרה עצרה לפני כחודש חמישה חשודים במעורבות ברצח עד המדינה באסל מוסטפא עאסי, בן 51, שנורה למוות בכפר ברא שבשרון בספטמבר. החשודים הם האחים טארק וחודיפה דאוד, בילאלא נזאל, עבדאללה רשק וסמי אעראר. היום (ב') הוגשו נגדם כתבי אישום בגין רצח בנסיבות מחמירות.
מהמשטרה נמסר כי "מהחקירה עלה שבערב הרצח עקבו החשודים אחרי הקורבן שהוסע על-ידי אחד מהם מקלקיליה לכיוון כפר ברא. כשהרכב ובו הקורבן נכנס לרחוב צלאח א-דין במבואות כפר ברא, סגרו עליו החשודים עם רכבם, הביאו לעצירת הרכב וירו לעבר הקורבן והביאו למותו".
במסגרת החקירה הצליחו החוקרים להתחקות אחר מסלול הרכב ואספו ראיות נגד החשודים בתכנון, ביצוע הרצח והימלטותם מהזירה. לאחר הבשלת החקירה נעצרו חמשת החשודים ומעצרם הוארך מעת לעת, והיום, כאמור, יוגש נגדם כתב בין בגין מעורבותם ברצח. מדובר בפענוח ה-35 במספר מתחילת השנה של רצח במגזר הערבי.
על פי כתב האישום לאחר תכנון מקדים, סמוך לשעה 20:00 נסעו טארק, בילאל וסמי מהבית בגל'ג'וליה ברכב האיסוזו, בו נהג סמי, לכיוון כפר ברא, כשהם מצוידים באקדח. לפני הגעתם לכפר, עצרו השלושה בצד הדרך. סמי ובילאל הדביקו סרט הדבקה על שתי ספרות בלוחית הרישוי והמשיכו בנסיעתם. בהמשך פנו לדרך עפר סמוך לכפר, שם ארבו לעאסי שהגיע ברכב שבו נהג חודיפה. הם חסמו את הרכב לזמן קצר ולאחר מכן המשיכו בנסיעה איטית כשהם מקבילים, אז פתח טארק בירי שממנו נהרג עאסי.
.
עאסי העיד בעבר נגד ארגון פשע ונרצח כאמור בספטמבר. עאסי התגורר בחו"ל ב-15 השנים האחרונות בעקבות איומים על חייו, ולאחרונה חזר להתגורר בארץ.
עאסי הפך בשנת 2005 לסוכן משטרתי, ובהמשך לעד מדינה. עד אז, היה "חייל" באחד מארגוני הפשע הגדולים בארץ. לאחר שנעצר, פנה עאסי מיוזמתו לקצין המודיעין בבית המעצר והציע לחתום על הסכם עד מדינה. בהסכם הובטחה לו תמורה כספית וסגירת תיקים שהיו פתוחים נגדו.
באחד הפרוטוקולים מבית המשפט תואר כי "הקש האחרון ששבר את גבו" של עאסי והביא אותו לחתום על הסכם עד המדינה היה "הפקרתו על ידי 'האדונים' שאותם שירת כעשור". לאחר מעצרו, נכתב, הוא "נותר בחוסר כל, הוא ובני משפחתו כעסו על היעדר 'הכנסת קנטינות', על זה שלא דואגים למשפחתו, אך יותר מכל דבר אחד הכעיס אותו - היחס לו זכה.
"הוא ציפה כי בשל מערכת היחסים המיוחדת שהייתה לו עם הנאשם, חרף היותו 'חייל' וכפוף להוראותיו, הוא לא יפקיר אותו ולא ישפיל אותו, וידאג לו במעצרו כמו גם לבני משפחתו. משזה הפנה לו עורף, הוא לא הרגיש עוד באותה מחויבות לנאמנות שליוותה את פעילותו עבורו ובשירותו".
לפנייה לכתב/ת 
