מלחמות הנפט והגז החדשות במזרח התיכון
הקואליציה הישראלית-קפריסאית-מצרית-יוונית ניצבת מול הקואליציה הטורקית-לובית - וכולם רוצים לשבת על ברז הגז לאירופה. לכך מצטרפים מחסור בנפט בסוריה ומאבקי שליטה בין אסד ופוטין לכורדים ולאמריקנים - מלחמת הכול בכול שנמצאת רק בתחילתה
בעשור הנוכחי, המסתיים בעוד כמה ימים, נדמה היה שהנפט המזרח-תיכוני כבר אינו חיוני כל כך לכלכלה הגלובלית. ארה"ב נעשתה עצמאית מבחינה אנרגטית (בעקבות ניצול מוגבר של שדות הנפט הגדולים באלסקה וגילוי שיטות חדשות להפקת נפט), רוסיה הצטרפה לרשימת המגה-מפיקות של נפט והשימוש באנרגיה מתחדשת גבר. כל אלו גרמו לירידה חדה במחירי הנפט והגז בשוק העולמי, וגם לצמצום חשיבותו של הנפט המופק במפרץ הפרסי לכלכלת העולם.
זו הסיבה לכך שאפילו צרכניות הנפט האסייתיות הגדולות שקנו נפט מאיראן לא נפגעו בצורה קשה כשטראמפ הטיל סנקציות דרקוניות על יצוא נפט איראני, לאחר שפרש מהסכם הגרעין במאי 2018. יצוא הנפט האיראני, שעמד על 2.5 מיליון חביות ליום לפני מאי 2018, הוא כעת בקושי 500 אלף חביות ליום. אף שאיראן מפיקה כ-5% מתפוקת הנפט העולמית, מחירי הנפט בשוק העולמי ממשיכים לרדת, ונעים בין 60 דולר ל-40 דולר בממוצע לחבית.
יתרה מזאת, גם כשאיראן התחילה לפגע במכליות המובילות נפט ממדינות המפרץ הערביות, והשביתה חצי מכושר ייצור הנפט בסעודיה בתקיפת טילי שיוט ומל"טים, שוק הנפט העולמי לא ממש התרשם, ועדיין ההיצע של הנפט בשוק העולמי עולה על הביקוש. לכן ממשל טראמפ לא ממש מתרשם מהפרובוקציות האיראניות ומהאיומים על אספקת הנפט מהמפרץ הפרסי. גם האיחוד האירופי יודע שאינו צריך להיבהל מהאיומים של איראן, משום שיהיו לו מספיק נפט וגז מרוסיה ומלוב כדי להתחמם בחורף הקר המתרגש עלינו. היחידים שנפגעו מהסנקציות האמריקניות על יצוא הנפט האיראני הם אזרחי איראן שמצוקתם הכלכלית גוברת, ובין השאר הם נאלצים לשלם יותר עבור הדלקים שהם התרגלו לקנות כמעט בחינם.
על רקע זה מפתיעה התופעה שאנו עדים לה בימים אלה: מלחמת גז ונפט שמתנהלת בין כמעט כל השחקנים האזוריים ובשלוש זירות. הזירה החדשה והלוהטת ביותר היא האגן המזרחי של הים התיכון. גילוי שדות הגז הענקיים מול חופי ישראל, לבנון, קפריסין ומצרים הביא ליצירת מחנות יריבים: מצד אחד המחנה שבו חברות ישראל, קפריסין היוונית, מצרים ויוון, שיש ביניהן הסכמים לחלוקת "המים הכלכליים" המכילים את שדות הגז הטבעי. ישראל, קפריסין ומצרים לא רק שתחמו ביניהן איזה אזור של מים כלכליים שייך למי, אלא גם פתחו ביוזמה משותפת להעביר צינור גז משדות הגז שלהן לאירופה, באמצעות צינור תת-מימי ליוון ומשם לשאר חלקי אירופה; למחנה שמנגד שייכות טורקיה, קפריסין הטורקית שפועלת בחסות טורקיה ולוב - ליתר דיוק, חצי המדינה הלובית הנשלט מטריפולי (הממשלה השנייה יושבת בבנגאזי, ומשם שולטת ברוב שטח לוב ונתמכת בידי אירופה, רוסיה, מצרים ואיחוד האמירויות).
עוד בנושא זה:
סוגיית הגז הטבעי: ישראל וטורקיה במסלול התנגשות
כך עלולה טורקיה לחסום לישראל את הים התיכון
/ ד"ר בני שפנייר ופרופ' שאול חורב, אוניברסיטת חיפה
ארדואן רוצה נתחים מהגז
טורקיה טוענת לא רק שיש לה זכויות במים הכלכליים של קפריסין, אלא שיש לה שליטה ברצועת מים כלכליים בין חופי טורקיה לחופי לוב. היא מתעקשת שלא תסכים שברצועה הזו יעבור הצינור התת-מימי של הקואליציה הישראלית-קפריסאית-יוונית-מצרית, שיוליך את הגז מהשדות התת-מימיים של מדינות אלו אל חופי יוון ומשם לאירופה. במילים אחרות, טורקיה וממשלת טריפולי מאיימות לחסום את דרכו של הגז משדות לווייתן וכריש, וגם את הגז הקפריסאי והמצרי, מלהגיע לאירופה. באורח לא רשמי רמזה טורקיה שאם הקואליציה הישראלית-קפריסאית-מצרית תעביר את צינור הגז לאירופה דרך אדמת טורקיה, היא תשקול באהדה את העניין. המטרה הטורקית ברורה - היא תרוויח מצינור הגז ולא יוון, שחברה כמוה בברית נאט"ו. טורקיה מעוניינת להיות זו שתשלוט על ברז הגז לאירופה, וברצותה עלולה לסגור אותו.
אבל זה לא הכול. טורקיה, שכבשה את צפון קפריסין והקימה בה מדינה שאיש בעולם לא מכיר בה חוץ מטורקיה עצמה, טוענת שהגז הנמצא מתחת לפני הים ומקיף את קפריסין שייך לה לא פחות משהוא שייך לקפריסין היוונית. טורקיה מכנה את קפריסין היוונית "קפריסין הדרומית", ואילו המדינה שהיא הקימה בקפריסין אחרי שכבשה את השטח נקראת בפי הטורקים "קפריסין הצפונית". ארדואן אומר שלקפריסין הצפונית ולטורקיה, מדינת האם שלה, יש זכויות בשדות הנפט הקפריסאיים לא פחות מאשר לקפריסין הדרומית.
נוסף לכך, ארדואן טוען לבעלות על עוד שדות גז שנמצאים בתחום המדף היבשתי הצמוד לחופי טורקיה. כדי לתת תוקף לדרישותיה, טורקיה גם הודיעה שהיא עומדת לשלוח צבא לעזרת ממשלת לוב היושבת בטריפולי. הממשלה השנייה, השולטת במזרח לוב מהעיר בנגאזי בראשותו של הגנרל ח'ליפה חפתר, נתמכת על-ידי רוסיה ועל-ידי מדינות נוספות ששלחו אליה סיוע צבאי. רוסיה גם שלחה שכירי חרב שלה כדי שיילחמו לצידם של הגנרל חפתר והשבטים הנאמנים לו, הצרים כעת על טריפולי מדרום. במלחמה הזו בלוב בין שתי הממשלות מעורבים הרבה אינטרסנטים שרוצים להשתלט על הנפט הלובי, והם משליכים למערכה את מיטב הציוד הצבאי החדיש, כולל מל"טים משוכללים, רחפנים, טילי שיוט ויחידות קומנדו.
נסראללה מאיים
אם נחזור למזרח הים התיכון נראה שיש עוד סכסוך סביב שדות הגז, והוא מתנהל בין לבנון לבין ישראל. הסכסוך הזה הוא על תיחום המים הכלכליים של לבנון ושל ישראל. תחום המים הכלכליים נקבע על פי החוק הבינלאומי בקו המתמשך אל תוך הים וניצב לקו החוף. קו החוף בצפון ישראל ובדרום לבנון הוא מפותל, והלבנונים טוענים שחלק לא מבוטל מאזור המים הכלכליים שבו נמצאים שדה לווייתן ושדה אפרודיטה של הקפריסאים שייך בכלל להם.
מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה אף איים שאם ישראל תגזול את הגז התת-מימי הלבנוני, הוא לא יהסס לנקוט אמצעים. ישראל לוקחת את האיומים האלו ברצינות רבה, בידיעה ברורה שלחיזבאללה יש טילי חוף-ים שהעבירו האיראנים, ואולי גם מתוצרת רוסיה, שיכולים לפגוע באסדות הגז של קידוחי לווייתן, כריש ואפילו תמר. לכן גם הזמינה ישראל ארבע ספינות שטח גדולות שנקראות ספינות מגן, וייעודן העיקרי הוא להגן על אסדות הגז הישראליות מפני התקפות מהים ומהאוויר.
ארה"ב מנסה לתווך בסכסוך בין ישראל ללבנון על המים הכלכליים, אבל לפי שעה ללא תוצאות. במזרח הים התיכון נוצרו שלושה מוקדי צרות שעלולים להתלקח בעוד זמן לא רב: הראשון הוא המים הכלכליים סביב קפריסין, שטורקיה טוענת לבעלות על לפחות חלק מהם; השני - הרצועה שבין טורקיה לחופי לוב, שדרכה אמור לעבור צינור הגז התת-מימי מישראל, קפריסין היוונית ומצרים לאירופה; והשלישי הוא הסכסוך בין ישראל ללבנון על תיחום המים הכלכליים.
וזה עדיין לא הכול: בסוריה, שמנסה להיחלץ ממלחמת האזרחים שעדיין נמשכת, יש מחסור חמור בנפט, זאת על אף שסוריה עצמה היא מפיקת נפט שהייתה גם יצואנית נפט לפני 2011, כשפרצה מלחמת האזרחים. סוריה הפיקה אז כ-350 אלף חביות נפט מאיכות טובה. בתקופת מלחמת האזרחים ירדה התפוקה לכמה עשרות אלפי חביות ליום, וזאת הסיבה לכך שבסוריה יש עדיין מחסור בחשמל במשך שעות רבות ביממה.
מה שמסבך את העניין הוא שרוב שדות הנפט הגדולים של סוריה נמצאים בצפון-מזרח המדינה, לאורך עמק הפרת והמדבר שסביבו. האזור הזה הוחזק במשך שנים על-ידי דאעש, ששאב נפט מהבארות הסוריות ומכר אותו לטורקיה, אך בעיקר למשטר הסורי שממנו גזל את בארות הנפט. בשאר אסד היה צריך נפט, ובגלל הסנקציות שהטילו עליו ארה"ב והאו"ם הוא לא יכול היה לקנות נפט בשוק העולמי, מלבד נפט שקיבל במכליות מאיראן. לכן נאלץ לקנות את הנפט מדאעש.
אסד והכורדים במלחמה על הנפט בסוריה
בסוף 2017 וב-2018, כשגורש דאעש מהאזור, לא נפתרה הבעיה עבור המשטר בדמשק. הלוחמים הכורדים שפעלו בשיתוף פעולה עם חיילי ארה"ב הם שגירשו את דאעש מדיר א-זור, מחסקה ומא-רקה, והשתלטו על שדות הנפט באזורים הללו. לכן, גם כיום ממשלת סוריה לא שולטת בשדות הנפט שלה, ונאלצת לרכוש את הנפט הדרוש לה מהכורדים הסורים, שהרוויחו יפה מכך שגירשו את דאעש מצפון סוריה ומזרחה. כעת הם יכולים למכור את הנפט במחירים מפולפלים למשטר בדמשק. כיום שולטים הכורדים על כ-75% מהנפט הסורי, וגם שדות הנפט שנותרו בידי בשאר אסד נמצאים בסכנה.
בסוף השבוע האחרון הצטרף שחקן נוסף לסאגת הנפט הסורי. המורדים הסורים היושבים באזור אידליב הבינו עד כמה המשטר בדמשק נואש בנושא האנרגיה, והחליטו לפגוע בבטן הרכה שלו. ארגוני המורדים הללו הם סונים המשתייכים להייאת א-שאם ולג'בהת תחריר א-שאם (שני ארגוני מורדים שלמעשה מסונפים לארגוני טרור בינלאומיים, האחד לדאעש והאחר לאל-קאעידה). הארגונים הללו מותקפים כעת מהקרקע ומהאוויר על-ידי צבא סוריה וחיל האוויר הרוסי, שמנסים לכבוש את מחוז אידליב.
גם טורקיה מנסה להשתלט על מחוז אידליב ובוחשת בקלחת. הפליטים בורחים כעת מאידליב באלפיהם לאזור הגבול עם טורקיה. במסגרת המלחמה האכזרית הזו החליטו המורדים הג'יהאדיסטים לפגוע באמצעות מל"טים במתקני זיקוק הנפט והגז שבהם משתמש המשטר הסורי, הנמצאים מדרום לאזור אידליב, בקרבת הערים חומס וחמה.
ההתקפה של המורדים בליל שישי האחרון הוציאה את מתקני הזיקוק של המשטר בסוריה מכלל שימוש והחריפה את המחסור בחשמל בסוריה. בעקבותיה האשים שר החוץ הסורי וליד אל-מועלם אתמול, בפגישה עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, את האמריקנים ב"שוד מאורגן" של הנפט הסורי: "ארה"ב שיגרה מל"טים לתקוף מתקני נפט בחומס, ואנו זקוקים לנפט בחורף".
באשר לשדות הנפט מתנהלים כיפופי ידיים מאחורי הקלעים בין רוסיה לאיראן: רוסיה דורשת את הזיכיונות לפיתוח שדות הנפט של סוריה אחרי המלחמה, כדי לכסות את ההוצאות הגדולות שהיו לה כשהתגייסה לעזרתו של אסד; איראן, שגם היא שפכה מיליארדים בסוריה, דורשת אף היא לקבל את הזיכיון לפיתוח של לפחות חלק משדות הנפט האלו.
יש גם שחקן שלישי, סעודיה, שגם הוא מציע לסוריה לממן את השיקום של שדות הנפט. מה שאירוני ואפילו גרוטסקי זה ששדות הנפט הללו בכלל לא נמצאים בשליטת המשטר הסורי אלא עדיין בידי הכורדים. לכן מדברים הסעודים גם עם המשטר בדמשק - שאיתו הם מבטיחים לשפר את היחסים אם יקבלו את הזיכיון לשיקום שדות הנפט - ובה בעת גם עם הכורדים הסורים, שהם השליטים האמיתיים של שדות הנפט האלו ופועלים בעצה אחת עם ארה"ב, כך שבנוסף למלחמת המכליות והפרובוקציות שיוזמת איראן כעת במפרץ הפרסי יש לפחות עוד שני מוקדים של מאבקים על אנרגיה באגן הים התיכון - שעלולים להצית מלחמה אלימה.
לפנייה לכתב/ת 
