סער מקבל כנפיים ונזכר בדוֹד, הטייס מאסון המסוקים
שבועיים אחרי שנפל רס"ן אבישי לוי נולד לאחותו בן. היא קראה לו סער, בגלל מסוק היסעור שהתרסק באסון הכבד בתולדות צה"ל. עכשיו הוא מסיים קורס טיס - במגמת קרב - ומספר ל-ynet על ההשפעה מהבית: "מרגיש את הקרבה לאבישי גם לא כטייס מסוק"
שבועיים בלבד לפני שנולד סער - מהשבוע סגן וטייס בחיל האוויר - נפל דודו, הטייס רב-סרן אבישי לוי ז"ל, באסון המסוקים בשאר ישוב. כמעט 23 שנים אחרי הטרגדיה שפקדה את משפחתו כמעט במקביל ללידה, סער יסגור מעגל כאשר יקבל בעצמו את כנפי הטיס בטקס סוף הקורס היוקרתי שיתקיים היום (רביעי) בבסיס חצרים.
שמו של סער ניתן לו בעקבות סערת הנפשות שפקדה את משפחת לוי בפברואר 1997: אבישי הטיס מסוק יסעור, אחד משניים שהובילו לוחמים למוצבים ברצועת הביטחון בדרום לבנון. 73 חיילים נהרגו באסון הגדול ביותר שפקד את צה"ל. סער נקרא גם על שם מסוק התובלה המיתולוגי של צה"ל, שקיים בחייל האוויר זה כ-50 שנים (וצפוי בשנים הקרובות לצאת משירות).
כשגדל לתוך משפחת השכול, סער ידע מגיל צעיר כי ילך בעקבות הדוד שלא הכיר וישרת גם הוא בתפקיד משמעותי. כמעט כמו אבישי אבל לא בדיוק: סער בן ה-22, ממושב קטן בשרון, יהיה טייס קרב.
"כמובן שזה השפיע עליי בגיוס ובמחשבה לאן אלך, אבל זה לא שבגלל אבישי אמרתי לעצמי שאהיה טייס. זה לא היה החלום שלי מגיל אפס", מעיד סגן סער בשיחה עם ynet. "אבל כן, המשפחה דחפה שאלך לשירות משמעותי. רציתי להיות לוחם בתפקיד משימתי ותורם ויצא שאהיה מתאים לקורס טיס. הם הגיעו אליי, וכשהתגייסתי רציתי גם להגיע למסוקים כמו אבישי, אבל מהר בקורס הבנתי שאני צריך לעשות הכי טוב בשביל עצמי. זה מה שעשיתי, עמדתי בזכות עצמי והגעתי למערך הקרב. אני לא מתחרט על זה לרגע ומרגיש את הקרבה לאבישי, גם לא דרך טיסה באותו המערך".
לדברי סער, אמו חגית, שאיבדה את אחיה, לא לחצה עליו לשרת גם כן כטייס מסוקים: "אמא וכל המשפחה דחפו אותי לשירות משמעותי ונתנו לי את כל האפשרויות לבחור מה אני רוצה לעשות. בסוף הדברים הובילו אותי לקורס טיס, וזה בגלל הערכים של המשפחה – להיות לוחם ומפקד במקומות המשפיעים. אמא אמרה לי שאם אתה רוצה, אז אנו הכי רוצים את זה בשבילך. היא מאוד מתרגשת כמו כל אמא של מישהו שמצליח. מאוד שמחה".
חגית השתתפה שלשום בטקס חשיפת הדרגות של בנה. "סער עשה את הקורס בזכות עצמו ומעולם לא עודדנו אותנו להיות גם טייס – אלא רק שיעשה את הטוב ביותר, כך גם עם יתר הבנים", סיפרה ל-ynet. אחיו הגדול של סער שירת באגף המודיעין, כך גם אחיו הקטן שבצבא, ואח נוסף לוחם בגדס"ר צנחנים.
היא נזכרה כיצד קמה מהשבעה על אחיה ביום חמישי וביום שני ילדה את בנה סער. "אני חשה גאווה גדולה בסער עם התרגשות רבה, לצד התחושה שזה לא עד הסוף, שחסר. סער לא חלם להיות טייס, בעוד שאבישי כנער הטיס טיסנים והרכיב מטוסים מנייר ושאף תמיד להיות טייס". לדברי חגית, את טקס חשיפת הדרגות של אחיה בתחילת שנות התשעים היא בקושי זוכרת, אולי בגלל הדחקה: "עכשיו אני מתחילה לעבד ולעכל, כשההתרגשות עולה. זה קטע להיות בחיל האוויר פתאום לא רק בטקסים העצובים אלא גם באירוע משמח".
הרוח שלו אצל הטייסים הצעירים
בטקס זיכרון שנערך לפני כארבע שנים (בסרטון שבראשית הכתבה) אמר סער, אז נער לפני גיוס: "שאלו אותי אם המכה שהמשפחה קיבלה לא חזקה מספיק כדי שאוותר, אם זה לא מרתיע אותי. הבנתי שאסור לי לאבד תקווה ולוותר על הדברים שחשובים לי. עליי להמשיך ולקדם את הצדק, עליי להגן על הבית שלי בדיוק כמו שעשו בניכם כדי שיום אחד נוכל לחיות כאן בשלום ובשלווה".
סער עשה שנת שירות בפנימיית אלוני יצחק לפני שהחל את קורס הטיס, ולא פספס עם משפחתו אף אירוע זיכרון: "אנחנו מזכירים אותו בדרכים רבות, נוסעים לאנדרטה בשאר ישוב ולטייסת בבסיס תל נוף, לטקסי הזיכרון השנתיים. גם השבט שלו בצופים עושה משחק כדורסל לזכרו.
"הוא מלווה את המשפחה בסיפורים ותמונות. כשאנחנו הולכים לטייסת שלו בתל נוף מסתכלים על הטייסים הצעירים ומרגישים שהרוח שלו שם. בחדרי מורשת או כשמנקים את איזה מחסן כשמוצאים תמונה ישנה, אני מזהה אותו בין השורות".
לפנייה לכתב/ת 
