למה אני לא מאמין לשטייניץ ותשובה
ההפעלה של אסדת לווייתן, וההצהרות שלפיהן אין בכך שום סכנת זיהום לתושבי חוף דור, מחזירות אותי אחורה לכל ההבטחות האחרות שלהם
איזה שם נפלא זה לווייתן. כל מלכות המים נמצאת בשם של היונק הגדול מכולם. ולא פחות יפה הוא השם תשובה. לווייתן שעושה תשובה. והלווייתן הזה, של יצחק תשובה, שייך ל"נובל אנרג'י", האצילה בחברות האנרגיה, שלולא הגז שהיא מוכרת לחברת החשמל שלנו (כך לפחות מספרים הדו"חות שלה), הייתה צוללת כמו לווייתן מת.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אבל האמת היא שהמקום היחיד שבו היא מרוויחה סכומי עתק זה פה, במים שלנו. חברת החשמל, כלומר אנחנו, משלמים לנובל אנרג'י את המחיר הכי גבוה שמישהו משלם על גז, ועוד כזה שמופק בחצר האחורית שלנו, בלי עלויות הובלה. לקוחות שבויים.
ועכשיו אומרים לנו שאסדת לווייתן, שהייתה אמורה לעמוד יותר מ-120 קילומטרים מהחוף אבל איכשהו הוצבה כמה קילומטרים בודדים מחוף דור ומתושבי האזור האומללים, צריכה להתחיל בהליך הנישוב שלה, שלדברי תשובה ונובל אנרג'י הוא נטול סיכון ולא מזהם כלל וכלל.
אבל אני לא סומך על אף אחד שם. לא על המשרד לתשתיות, לא על המשרד לאיכות הסביבה, לא על נערי האוצר שמתעקשים לשנות את הדו"ח הזועם של חוקרי מבקר המדינה, ולא על תשובה ונובל אנרג'י. ולמה שלא אסמוך? הנה למה.
לפני עשר שנים ערכתי תחקיר על ההתפלה ועימתתי את המנכ"ל של תשובה עם העובדה שאין צורך בהתפלה כי היא מחממת, מזהמת, תופסת שטח, מספקת מים לא משהו, וחוץ מזה יורד פה מספיק גשם. שאלתי אותו אם לא מפריע לו שכך נהרסת הארץ. הוא חייך חיוך ביישני ואמר שהתפקיד שלהם זה למכור מים. לרגע הייתי מופתע. בכל זאת, האיש עד לפני רגע היה רפרנט המים של האוצר, עובד מדינה שקיבל ממני משכורת והיה אמור לדאוג לי. אבל הוא עבר צד. אז לא, אני לא סומך על אנשי תשובה ונובל אנרג'י.
ולמה אני לא סומך על המשרד להגנת הסביבה ועל הדוקטור לפילוסופיה, שר התשתיות יובל שטייניץ? כי הוא ובנימין נתניהו הבטיחו שמדינת ישראל תרוויח מאות מיליארדי דולרים מהגז הטבעי. אבל איכשהו מי שמרוויחים אלה רק תשובה ונובל אנרג'י.
ולמה קשה לי יותר ויותר לסמוך על המומחים? כי לפני עשר שנים הזמינה אותי ח"כ מירי רגב (לא להאמין, אה?) לוועדת המים של הכנסת, ושם הצגתי את הנתונים שרשות המים ניסתה להסתיר בזמן הקמפיין שלה על ישראל המתייבשת, על כך שהכול הטעיה, הפחדה ושקרים.
"הזוי!", צעק לי הפרופסור שיעץ לרשות המים. "מאיפה יש לך את הנתונים האלו?".
"מתוך המחקרים שלך", עניתי לפרופסור, שהסתובב בלי להתבלבל או להתבייש למי שהיה אז יו"ר רשות המים, ואמר בקול רם לפני הוועדה: "אמרתי לך שצריך למחוק את הנתונים האלו מהאתר".
זוכרים שלפני כמה שנים, במקביל להזמנת הצוללות הנחוצות לכאורה, הזמינו גם ספינות שטח כבירות, קורבטות טילים מגרמניה, תמורת ים כסף, כדי להגן על המים הכלכליים של ישראל? הן היו אמורות להגן על אסדת לווייתן, שכאמור תוכננה לקום 120 ק"מ מהחוף, במרחק שנשיפותיה הארסיות לא מזיקות. אז קנו. רק שהלווייתן התקרב מאז ומעמיד מאות אלפי מאזרחי ישראל בטווח הנישוף, שאף אחד לא יודע באמת מה יש בו. שלא לדבר על תקלה או טיל תועה מאחת משכנותינו הקרובות והרחוקות.
שנים נאבקים תושבי מפרץ חיפה להוציא משם את מיכל האמוניה, ועד שהם מתקרבים להצליח בזה, מגיח לווייתן מהים ומתנשף לו בניחותא. הבעיה היא כמובן לא באיש הפרטי יצחק תשובה ולא בלווייתן התמים. הבעיה היא בפוליטיקאים הישראלים ובהרקבתה של המערכת הממשלתית ושומרי הסף, שמרעילים – ועכשיו לא רק מטאפורית – את המדינה.
הגיע הזמן לעצור את הלווייתן, לבחון אותו מחדש על ידי אנשים דוברי אמת (מילה נשכחת) שאינם מוטים ולא נתמכים בקבוצת עורכי דין יקרים שמוכנים לכל דבר בתמורה לשכר שהם מקבלים.
כסף זה לא הכול בחיים. החיים הם הדבר העיקרי בחיים. וגם איכותם. כל הדברים האלו שאין להם שום ערך אבל אנחנו לא יכולים בלעדיהם: מים, אוויר נקי, נוף, יושרה. ואמת.
- צור שיזף
הוא סופר ועיתונאי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
