המורים שותקים על נתניהו, כהנא ופרץ
בבתי הספר מופעלת צנזורה עצמית של מערכת החינוך. ששש... לא מדברים על כתבי האישום או על החיבור של שר החינוך עם הכהניסטים
נתניהו והשר פרץ בפתיחת שנת הלימודים (צילום: רויטרס)
השבוע חזרו תלמידי ישראל מחופשת החנוכה. כמה מהמחנכים או המחנכות בחטיבות הביניים ובתיכונים ידברו איתם על החסינות, שהוצגה השבוע כאבן יסוד בדמוקרטיה, על שאלת תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה בתקופת בחירות על רקע שלושה כתבי אישום נגד בנימין נתניהו, ועל האפשרות שלא נגיע לבחירות בפעם הרביעית? למרבה הצער, השתיקה במרבית הכיתות תהיה רועמת.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מסטודנטים לחינוך המעבירים שיעורי התנסות ברחבי הארץ, וממפגשים עם מורים ומורות במסגרת כנסים והרצאות, עולה תמונה מטרידה: הם נמנעים מלעסוק בשיעורים באירועי השעה. זו תמונה מטרידה במיוחד מפני ששנת הלימודים הנוכחית החלה עם בחירות מועד ב', משבר חוקתי ופוליטי שלא היה כדוגמתו, הכרזה על הגשת שלושה כתבי אישום נגד ראש ממשלה בממשלת מעבר וחילופי דברים קשים ומתלהמים בנוגע למערכת המשפט ושלטון החוק.
נכון, לא כולם. יש מורים ומורות רגישים ואחראיים המבקשים לסייע לתלמידיהם להבין את המציאות ואת השינויים התכופים ומשמעותם, בשיעורי אזרחות באופן בולט יותר משיעורים אחרים. אבל מערכת החינוך לא מתחילה ונגמרת בשיעורי אזרחות, ובתמונה הרחבה - יותר מדי מורים ומורות שותקים.
שתיקה לא פועלת בחלל ריק. היא לרוב צועדת יד ביד עם השתקה, או עם תחושה של השתקה. המורים לא שותקים כי הם לא יודעים מה לומר, אלא כי הם לא יודעים איך זה יתקבל, או לחלופין דווקא כי הם כן מבינים וחוששים איך עלול להתקבל דיון עומק באווירה הציבורית הנוכחית. פעולת הצנזורה העצמית תאפשר בטווח הארוך לנורמות שונות לחלחל ולהתקבל כמובנות מאליהן, בעיקר כי לא מדברים עליהן.
הצהרת נתניהו בדבר בקשת החסינות (צילום: גיל יוחנן)
מטרת הדיון החינוכי אינה להגיד מה נכון ומה לא, אלא לאפשר למורים ומורות לסייע לאזרחי העתיד להבין מה קורה במרחב הציבורי שעוד מעט הם יהיו חלק ממנו. בשבועיים האחרונים השתיקה מהדהדת ומעיקה יותר. שר החינוך רפי פרץ, הממונה על המערכת כולה, בחר לחבר את המפלגה שבראשה הוא עומד, מסיבות פוליטיות ואסטרטגיות, למפלגת עוצמה יהודית שעל דגלה חרוטה משנת השנאה והגזענות של הרב מאיר כהנא. גם השר שותק. הוא לא מסביר את המהלך הזה לקהל המורים והתלמידים הרחב שעליו הוא אמון. נותר רק לתהות כיצד התמיכה והלגיטימציה שנותן שר החינוך למסרים של עוצמה יהודית, עומדות בקנה אחד עם מטרות המערכת שעליה הוא מופקד.
השגרה הבית ספרית נמשכת כביכול ללא הפרעה, אבל יותר מדי אנשים שותקים. השתיקה הזו מעבירה מסר ברור, שאינו חינוכי ואינו דמוקרטי במהותו. המסר הזה אומר שלא מדברים על מחלוקות, שלא עוסקים בפוליטיקה. אבל למסר הזה יש מחיר כבד.
יש לומר בקול ברור ורם את מה שאמור להיות מובן מאליו: מערכת חינוך בחברה דמוקרטית חייבת להיות המקום שבו תיווך ומתן כלים להבנת המציאות הפוליטית מתקיים כחלק בלתי נפרד מטיפוח אנשים צעירים. את זאת יש לעשות ברגישות, באחריות ובמסגרת של שיחה חינוכית.
במקביל, יש לגבות, לתמוך ולחזק את מי שלא שותק, את המחנכים והמחנכות שמבינים את תפקידם החיוני בעת הזו, ועוסקים במעשה החינוכי במלואו - פיתוח חשיבה עצמאית ויכולת להבין ולנתח מציאות פוליטית מורכבת, מתוך תקווה שדור העתיד יפעל לקידומו של הטוב המשותף, ומתוך הבנה של חשיבות השמירה על שלטון החוק, ערכים דמוקרטיים ומעורבות אזרחית.
- ד"ר תמי הופמן היא ראש פרויקט מדיניות חינוך לדמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, וחברת סגל במכללת סמינר הקיבוצים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר תמי הופמן
צילום: אריאל בן ארי
מומלצים
