הדמיון המטריד בין בנימין נתניהו למשה דיין
מדובר בשני מנהיגים כריזמטיים ונרקיסיסטים שהתהילה גרמה להם לכופף את האינטרס הציבורי לטובת זה האישי. יש ספר שעשוי לשפוך על כך אור
משה דיין היה מלך ישראל בשני העשורים הראשונים אחרי הקמת המדינה. כרמטכ"ל, ובהמשך שר הביטחון, שתום העין והכריזמטי, היה לו מעמד של כוכב רוק בציבור הישראלי. ההיסטוריון פרופ' יחיעם וייץ כתב עליו ש"הוא היה מושא לפולחן אישיות שלא היה לפניו ולא היה אחריו, גם לא כלפי אישים כמו דוד בן גוריון, גולדה מאיר או מנחם בגין. דיוקנו התנוסס על דגלי יום עצמאות והיה בברכות ראש השנה. הרצאותיו נערכו באולמות ענק כשאלפי מאזינים שתו בשקיקה את דבריו".
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ראש הממשלה לוי אשכול כינה אותו בשם "אבו ג'ילדה", על שמו של שודד דרכים ערבי מפורסם בארץ ישראל בראשית המאה שעברה, שגם לו הייתה רטייה שחורה על עינו. זאת לא הייתה רק מטאפורה. דיין היה שודד עתיקות, שחפר שלא כחוק וגם הפעיל אחרים, כולל אנשי שב"כ, כדי להשיג לרשותו הפרטית ממצאים ארכיאולוגיים יקרי ערך.
ד"ר מרדכי בראון, שהיה ראש לשכתו כרמטכ"ל, סיפר: "מעשה החפירה שלו היה לא חוקי בעליל והעטה על דיין ביקורת רבה, אך הוא לא עמד בפיתוי או שמא לא 'הזיזה' לו הביקורת יתר על המידה. הוא ימשיך בחמדנות הזאת כל חייו".
ב-1965 הגיש נגדו אגף העתיקות תלונה למשטרה על חפירה בלי חוקית. אריה איבצן, קצין במחוז תל אביב, סגר את התיק לאחר שדיין הבטיח שלא יחפור יותר.
ב-1967, ערב מלחמת ששת הימים, הוא מונה לשר הביטחון והמשיך להפר את חוק העתיקות בגלוי. אף אחד כבר לא העז לגעת בו, גם לא התקשורת. עורך "מעריב" אריה דיסנצ'יק שמע מבנו עידו, ששב משירות מילואים בסיני, עדות ראייה על חפירה שערך דיין באתר ארכיאולוגי. דיסנצ'יק האב נמנע מלפרסם זאת משום שמדינת ישראל, כך הסביר לבנו, זקוקה לאדם כמו דיין.
האם אדם לא מוסרי שמוכן לכופף את החוק לצרכיו האישיים, יכול להתנהל אחרת בחייו הציבוריים? כנראה שלא. לפי עדותו של אלוף ישראל טל, שהיה סגן הרמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים, דיין היה אף מוכן לפגוע בצרכיה הביטחוניים של ישראל לטובתו הפרטית.
טל, שהפך את השריון לחיל היבשה המנצח במלחמת ששת הימים, לא השמיע את קולו מאז מלחמת יום הכיפורים אף שזו הולידה ספרים רבים של עיתונאים, חוקרי צבא וגנרלים. הסיבה העיקרית לשתיקתו, מלבד עדותו בוועדת אגרנט, הייתה העובדה שהמשיך לשרת במשרד הביטחון, בפיתוח כלי לחימה, כמעט עד ליום מותו. טל נפטר ב-2010 ובנו יאיר פרסם לאחרונה את טיוטת הספר שאביו כתב במשך השנים ("ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים", הוצאת "ידיעות ספרים").
טל מונה למפקד חזית הדרום לאחר הפסקת האש עם מצרים. דעת הקהל ראתה במלחמה כישלון בגלל ההפתעה ומספר ההרוגים הרב וקראה לראש הממשלה גולדה מאיר ולדיין להתפטר. ועדת אגרנט החלה לפעול ודיין, לדברי טל, ניסה לשפר את קווי הפסקת האש כדי להציג בפני הציבור הישג טוב יותר. הוא דרש מפיקוד הדרום להגיב בחריפות על כל תקרית אש מקומית, כדי לאלץ את המצרים להגיב ולחדש את המלחמה.
טל, שסבר שהדבר יגרום לאבדות רבות בלי שיושג דבר, כתב ביומנו: "להבנתי, דיין מנסה להוביל להידרדרות למלחמה. הוא רוצה כאמור מועד ב' ומתכוון לסחוב איתו את כל המדינה להרפתקה הזו... אני לא יכול להשלים עם מהלכים שלנו להידרדרות למלחמה שבה אין לנו צורך".
טל סרב ליזום פרובוקציות, הודח מתפקיד מפקד חזית הדרום ונאלץ לעזוב את הצבא בהמשך ולאבד את הסיכוי להיות רמטכ"ל. ישראל חתמה על הסכם ביניים עם המצרים ולאחר מכן גם על שלום, שיציב עד היום.
השוואה בין אנשים שפעלו בתקופות היסטוריות שונות היא בעייתית. האירועים והנסיבות אינם דומים וגם הנורמות הציבוריות אולי השתנו. עם זאת, קווי הדמיון האישיים שבין משה דיין לבנימין נתניהו רבים מדי ואי אפשר להתעלם מהם.
מדובר בשני מנהיגים כריזמטיים ונרקיסיסטים שהתהילה גרמה להם לכופף את האני הציבורי שלהם לטובת האני האישי. נתניהו, כמו דיין במקרה של החפירות, הוזהר על ידי היועץ המשפטי לממשלה לחדול ממעשיו כבר בפרשת הקבלן עמדי שסיפק עבודות פרטיות לבני הזוג נתניהו והם ניסו לחייב את המדינה בגינם. לפי כתבי האישום שהוגשו כעת נגד נתניהו, הוא המשיך לכאורה בסורו לסיפוק צרכיו האישיים.
לנתניהו, כמו לדיין, אין שום גבול ומעצור כדי לשמור על הישרדותו. הוא פתח במסע נטול רסן נגד גורמי האכיפה במדינה - המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה - והפך את ארץ הבחירה לארץ הבחירות.
האם מצבו המשפטי עלול לגרום לו לצאת להרפתקה צבאית, כדי שיוכל לגייס רוב בכנסת לחילוצו ממצבו המשפטי? נקווה שלא. ואם כן, נקווה שיהיה קצין אמיץ כמו טל שיבלום אותו.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
