ברקע חיסול סולימאני: "עולה הסבירות למלחמה ב-2020"
"מלחמה כוללת בצפון היא האיום החמור ביותר, גובר הסיכוי להסלמה בעזה ובגדה, ומול איראן צריך תיאום עם ארה"ב": מכון INSS פרסם את הערכתו השנתית על רקע החיסול. ההמלצות: לנסות שוב מו"מ עם הפלסטינים, לשקם את היחסים עם ירדן, להפוך בחזרה לנושא שבקונצנזוס בארה"ב
גוברת הסבירות למלחמה בשנה הנוכחית: זו השורה התחתונה בהערכה האסטרטגית השנתית של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), שהוגשה היום לנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין על ידי ראש המכון אלוף (מיל') עמוס ידלין.
במרכזה של ההערכה האסטרטגית לשנת 2020 עומד המתח שבין עוצמתה הברורה של ישראל והצלחותיה המרשימות בתחומים השונים, לבין האפשרות שמצב עניינים חיובי זה יתגלה כזמני ושברירי. מתח זה נובע משורה של גורמים העלולים להוביל בשנה הקרובה לעימות רחב היקף ואף למלחמה.
כל זאת, בשל אופן התנהלותה של ישראל מול כמה אתגרי ביטחון לאומי מהותיים: התגברות הנחישות והתעוזה של איראן, הן בתחום הגרעין והן במאמציה להתבסס בסוריה ובזירות נוספות ולהציב בהן יכולות פעולה מול ישראל; מאמצי חיזבאללה להשיג יכולת תקיפה מדויקת בהיקף נרחב; ומאמצי חמאס להביא להקלת הלחץ בעזה ולהשפיע על תנאי ההסדרה עם ישראל.
אלו מתרחשים על רקע משבר פוליטי מתמשך בישראל, המקשה על פיתוח אסטרטגיה עדכנית, ובעיצומה של תחרות אסטרטגית בין המעצמות, המובילה לקשיי תפקוד בסיסיים במערכת הבינלאומית.
חיסול סולימאני - פוטנציאל לתפנית אסטרטגית
הצגת ההערכה לנשיא מתקיימת בצל חיסול קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס האיראני. אירוע זה מעניק, בראיית חוקרי המכון, משקל כבד יותר בדבר האפשרות להסלמה והצורך לגבש אסטרטגיה ישראלית חדשה. חיסול סולימאני יוצר הקשר חדש וטומן בחובו פוטנציאל לתפנית אסטרטגית, שאת היקפה וממדיה מוקדם עדיין להעריך.
איראן וארצות הברית בוחנות את צעדיהן ומצב עניינים זה מגביר את רמת אי הוודאות, אי היציבות והנפיצות המאפיינים ממילא את המזרח התיכון בעשור האחרון. סביר שאיראן תנסה להגיב בעוצמה על חיסול סולימאני ולפגוע במטרות אמריקניות, אך אפשרית גם פעולה נגד בעלות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון, ובכלל זה ישראל.
בנסיבות אלו נכון לדעת המכון להתכונן למגוון תרחישים אפשריים: הסלמה של האירועים עד לעימות רחב היקף בין ארצות הברית לאיראן, שבו יכולה גם ישראל להיות מעורבת; המשך התכתשות בין איראן לארצות הברית במאפייני התקופה האחרונה; או אף דחיית התגובה האיראנית למועד מאוחר יותר כשהכוננות של ארצות הברית ובעלות בריתה תפחת.
תמונת האיומים לפי חומרתם
מלחמה כוללת בצפון: לדעת המכון, האיום החמור ביותר על ישראל לשנת 2020 הוא אפשרות למלחמה בצפון מול כל גורמי הכוח בחזית זו: איראן, חיזבאללה בלבנון, המשטר הסורי ומיליציות פרו איראניות. האתגרים הניצבים בפני ישראל בזירה הצפונית התעצמו במהלך השנה האחרונה ועל צה"ל להבטיח היערכות למלחמה רב-זירתית כתרחיש הייחוס המוביל.
הסלמה כזאת, אם תידרדר למלחמה כוללת, יכולה לבוא לידי ביטוי בשני מתארים עיקריים: "מלחמת לבנון השלישית" עם חיזבאללה בלבנון שתהיה עצימה והרסנית בהרבה ממלחמת לבנון השנייה; ו"מלחמת הצפון הראשונה" עם חיזבאללה בלבנון, אך גם עם כוחות בסוריה ובעיראק ואולי גם באיראן ובמדינות נוספות.
הסלמה יכולה להתפתח גם בעקבות תגובה איראנית נגד מטרות ישראליות לאחר החיסול של סולימאני על-ידי האמריקנים. במתארים אלו, צפויה ישראל להתמודד עם ירי מסיבי לעורף, שמקצתו טילים מדויקים, עם מאמץ להכנסת כוחות קרקעיים לשטחה ועם מתקפה תודעתית רחבה לערעור כושר העמידה של הציבור והאמון שלו בהנהגה המדינית והצבאית.
סיכוני ההסלמה מחייבים את ישראל לקיים גם דיון עקרוני על התועלת הכוללת ועל הסיכונים הכרוכים במאמץ למנוע מהלכי התעצמות קונבנציונלית של האויב (בניגוד למאמצי התעצמות בתחום הגרעין, שלגביהם קיימת הסכמה רחבה כי נכון להפעיל את הכוח במטרה לסכלם). יש לקיים גם דיון מעמיק על הרעיון של "מתקפת מנע" כלפי חיזבאללה ועל העיתוי הנכון למתקפה כזאת, לנוכח התקדמות "פרויקט הדיוק" ומול חלופות אחרות.
תוכנית הגרעין של איראן: דחיפות איום זה נמוכה יותר בשנת 2020 אך חומרתו הפוטנציאלית לעתיד היא הגבוהה ביותר. על ישראל להיערך לתרחיש הקיצוני, גם אם סבירותו השנה נמוכה, שאיראן תחליט על פריצה לעבר הפצצה.
על ישראל להתכונן, במקביל, לשני תרחישים ריאליים יותר - משא ומתן מחודש (שסבירותו פחתה, כנראה, עקב חיסול סולימאני) ו"זחילה" איראנית לסף הגרעין. שני תרחישים אלה מחייבים הבנות קרובות ותוכנית פעולה משותפת, גם צבאית, עם ארצות הברית. חיסולו של סולימאני יכול להוביל גם לתרחיש נוסף המחייב חשיבה ישראלית ותיאום עם ארצות הברית - עימות רחב היקף בין איראן לאמריקנים.
עימות צבאי בדרום: פוטנציאל ההתלקחות מול חמאס נותר גבוה על אף מאמצי ההסדרה. בכל מקרה, חומרת איום זה פחותה משמעותית מזה הנשקף לישראל מצפון. אם ישראל וחמאס לא יגיעו להבנות בדבר הפסקת אש ממושכת ויישמו אותן, תעלה הסבירות לעימות צבאי רחב היקף ברצועת עזה שיהווה למעשה הסלמה בלתי רצויה ששני הצדדים אינם מעוניינים בה, בדומה ל"צוק איתן" בקיץ 2014. אם תפרוץ מערכה, ישראל צריכה לנהל אותה כמפתיעה, מתמרנת, ממוקדת בזרוע הצבאית של חמאס - ללא "שימור חמאס ככתובת" וללא כיבוש עזה - ולסיים אותה במהלך מדיני של הסדרה מעמדת כוח.
אתגרי 2020
הפלסטינים: בנושא הפלסטינים המכון שב וממליץ לממשלה לעשות ניסיון למשא ומתן נוסף. במקרה של כישלון - יישום צעדי עיצוב עצמאיים לשימור אופיה של ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה ומוסרית. היערכות ליום שאחרי אבו מאזן היא הכרח, כמו גם המשך עידוד הפיתוח הכלכלי ברשות. המכון רואה חשיבות בפרסום תוכנית טראמפ, שתנסה לקבע פרמטרים חדשים להסדר ולהכיר במציאות שנוצרה בחמישים השנים האחרונות. בהערכה מצוין כי השלכות המצוקה האסטרטגית במערכת הפלסטינית אינן לטובת ישראל וגוברת הסבירות להסלמה הן ברצועת עזה והן בגדה המערבית.
הבחירות בארה"ב: בעוד פחות משנה האמריקנים יילכו לקלפו, והבחירות יכולות להעביר את ישראל ממציאות של ממשל ידידותי בוושינגטון לממשל בעייתי. מול הבדלנות האמריקנית, שחוצה מפלגות, המכון ממליץ לישראל לחזור ולהדגיש כי אינה רוצה שארצות הברית תילחם ותקיז דם עבורה, ושהיא נכס אסטרטגי ובעלת ברית אמינה עבור וושינגטון, ולכן נכון לחזק אותה מבחינה ביטחונית ומדינית. על ישראל לעשות הכול כדי לחזור להיות נושא שבהסכמה רחבה בין המפלגות. ישראל צריכה גם לעשות מאמץ משמעותי לקרב חזרה ציבור יהודי גדול, שהתנתק ממנה עקב מדיניות שאינה רגישה לזרמי היהדות השונים בארצות הברית.
העולם הסוני: המכון למחקרי ביטחון לאומי מדגיש כי ישראל נדרשת למצוא את הדרך לפרוץ את תקרת הזכוכית של שיתוף הפעולה עם המדינות הסוניות הפרגמטיות. המפתח מורכב משני מאמצים: האחד הוא שיווק יכולות טכנולוגיות, כלכליות וביטחוניות שיסייעו למדינות אלה במאבק מול איראן ובהתמודדות עם אתגרי הכלכלה והחדשנות בטרנספורמציה למאה ה-21. השני הוא התקדמות משמעותית בנושא הפלסטיני, שתאפשר למדינות אלו לקדם את היחסים עם ישראל.
ירדן: נושא אחר שחייב להיות בחשיבות עליונה הוא שיקום היחסים עם ממלכת ירדן. גם כאן "פירות השלום" (מים, ביטחון, גז ופרויקטים משותפים) כרוכים בקידום הסדר מדיני עם הפלסטינים, וזה המפתח ליציאה מהנקודה הנמוכה ביותר שאליה הגיעו היחסים בין המדינות מאז נחתם הסכם השלום ב-1994.
תקציב הביטחון: לנוכח התגברות התעוזה האיראנית והמשך ההתבססות בסוריה, בעיראק ובלבנון, נדרש לחזק את מוכנות צה"ל לעימותים בכל הזירות - שכולן נפיצות במידה משתנה: איראן, חיזבאללה, סוריה והזירה הפלסטינית. חשוב לסכם ולתקצב את התוכנית הרב-שנתית של צה"ל, להוציא לדרך את תוכנית ההצטיידות במט"ח סיוע (המתעכבת זה שנתיים), לחזק את יכולות הפגיעה באיראן, לתגבר אימונים ומלאים ובעיקר לפעול לגיבוש אסטרטגיות ותוכניות מבצעיות מתאימות ליכולות העדכניות ולדרכי הפעולה שפותחו על ידי איראן, חזבאללה וחמאס.
נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין אמר עם קבלת ההערכה האסטרטגית: "השיתוק הפוליטי בישראל מגיע בנקודת זמן גרועה במיוחד. אזרחי ישראל לא תמיד חשופים למידע ולמשמעויות של פרויקט הדיוק של חיזבאללה, ושל התשתיות שפורסת איראן ברחבי המזרח התיכון. באופן טבעי הם עסוקים, בעיקר, באיומים המיידים, ובוויכוח הפוליטי החריף, הנוקב, והמסובך".
"לצערי", הוסיף ריבלין, "השחקנים הפוליטיים המרכזיים מודעים היטב לסכנה, אך נמנעים מלשלב ידיים ולנסות לצמצם את הפערים ביניהם. אינני יודע מה ילד יום, ומה יהיו תוצאות הבחירות השלישיות. אבל יהיו התוצאות אשר יהיו, ובהנחה שתקום ממשלה בישראל, ולא ניגרר לבחירות רביעיות, על ממשלה זו תוטל המשימה - גם להתמודד באופן אפקטיבי עם האיום האיראני, וגם להתמודד באופן מהותי עם הקיטוב הפוליטי המחריף, קיטוב המערער את החוסן הלאומי שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
