הלקח של איילת שקד מסערת רפי פרץ

לאמירות של שר החינוך ב"ידיעות אחרונות" יש משמעויות פוליטיות דרמטיות בשבוע שבו מוגשות הרשימות. ייתכן ששרת המשפטים לשעבר צריכה פסק זמן

חן ארצי סרורפורסם: 13.01.20 , 12:19

רפי פרץ איילת שקד (צילום: רפי קוץ, עמית שאבי)

איילת שקד ורפי פרץ(צילום: רפי קוץ, עמית שאבי)

דבריו של שר החינוך שר החינוך רפי פרץ על קהילת הלהט"ב הובילו לסערה צפויה, אבל יחד עם זאת הם יצרו אדוות נוספות שהן חלק מתהליכים מורכבים יותר. קודם כל - בתי ספר רבים בחרו לפתוח את השבוע בשיעור על קבלת האחר, בדגש על קהילת הלהט"ב. במובן הזה, פרץ בא לקלל ויצא מברך. מי היה מאמין שמערכת החינוך תעסוק בנושא בכזו אינטנסיביות, דווקא כיוון שהמנהל הראשי של אותה המערכת התבטא באופן אומלל.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אפשר לתהות גם איך יכול להיות שהומופוביה הפכה לכזה טאבו מוחלט, בעוד גזענות או שוביניזם הם עדיין משהו שעובר לנו בגרון: הרי הדברים התמוהים שאמר על איילת שקד, האמירות הקשות על הפלסטינים והקבלה של הכהניסטים לא עוררו את אותו הזעם ולא קראו לפעולה מיידית.

כמו כן, בגלל חוסר ניסיונו הפוליטי והתקשורתי, פרץ כרגע מסומן כקיצוני שבין הימנים, אף שזה לא בהכרח תואם מציאות. בצלאל סמוטריץ', נציג החרד"לים עד כה, שספג קיתונות של ביקורת על התבטאויותיו בעבר, נראה כרגע כמו התקווה הלבנה של הימין המתנחלי: שקול, בורר מילים, קונצנזוס.

לאמירות של פרץ ישנן גם משמעויות פוליטיות דרמטיות בשבוע שבו כל המפלגות נדרשות להגיש את הרשימות הסופיות. הוא נבחר על ידי ועדה מסדרת לעמוד בראשות הבית היהודי, ולא בפריימריז. בסיבוב הראשון ההתפצלות הובילה לכך שהימין החדש לא עברו את אחוז החסימה. בסיבוב השני, שבו רצו כל המפלגות מימין לליכוד יחד, פרץ נדחק היטב. הוא התקשה לקבל את שקד בראש הרשימה, והרגיש שפוליטיקאים מנוסים ממנו כמו נפתלי בנט וסמוטריץ' מאפילים עליו.

אז הפעם הקדים פרץ והתאחד עם הכהניסטים, על מנת להציב את עמידתו בראש הרשימה כעובדה, עוד לפני שפנה לאיחוד הלאומי או לימין החדש. כרגע מימין לליכוד יש מפלגת ימין ליברלית, מפלגה חרד"לית ומפלגה חרד"לית בשילוב כהניסטים.

מבולבלים? גם אנחנו. ובדיוק בגלל הכאוס הזה, הראשונה שצריכה לעשות חושבים היא איילת שקד. היא פוליטיקאית מוערכת מאוד מכל עברי המפה הפוליטית. היא הייתה שרה בכירה וסומנה כמי שתתאים לימים גם להיות ראש ממשלה. הסחרחורת הפוליטית שאליה נקלענו לא מחמיאה לה. היא הובילה אותה פעם אחר פעם להרפתקאות שהורידו מערכה הציבורי ושחקו את מעמדה.

בתחילה, כשהימין החדש התפצל מהבית היהודי, שקד הלכה אחרי בנט בלב חצוי. את הכישלון היא גילגלה לבסוף לפתחו. לאחר מכן ניסתה להשתלב בליכוד ונתקלה בחומה בצורה. אז היא פנתה לימינה. שם אמנם היא עמדה בראש רשימה מאוחדת וקיבלה את הפוקוס, אבל המנדטים היו דלים מאוד והקרבות מאחורי הקלעים היו מפוארים.

כעת עומדת שקד בין שתי בחירות רעות: לרוץ במפלגה מאוחדת מימין לליכוד, במיקום לא אטרקטיבי, כאשר מי שמוביל את המפלגה הוא טירון פוליטי רווי טעויות ומי שנתפס כקיצוני אפילו במגזר עצמו; או לרוץ שוב עם בנט, שוב כמספר 2 או אפילו 3 (תלוי באיחוד עם סמוטריץ') ושוב להמר על אחוז החסימה.

שתי האפשרויות הללו קטנות מאוד על מידותיה של שקד. ממותג מנצח היא תהפוך לדמות לא רלוונטית שמונהגת על ידי דמויות שוליים.

הבחירה הקשה והנכונה של שקד בסיטואציה הבלתי אפשרית הזו, אם כן, היא לקחת פסק זמן. לוותר על התמודדות בסיבוב הזה, להיבנות כמו שצריך ולהקים לעצמה בסיס מצביעים שראוי לה, ולשוב בבחירות הבאות עם כוחות חדשים. מי יודע, אם לא יהיו בחירות רביעיות, אולי היא גם תוכל להתברג בליכוד, ולממש את עצמה במפלגת שלטון ימנית.