אחי אוטיסט, וזה הכניס את חיי לפרופורציה
שואלים אותי למה אני לא רבה בכביש, לא כועסת על אקסים ששברו לי את הלב ומסתפקת ב-80 באוניברסיטה. דעה בדקה ביום ההתרמה לאלו"ט
אחי אוטיסט, וזה הכניס את החיים לפרופורציה (צילום: שמוליק דודפר, אלי סגל)
אני אחות לילד שנמצא על הספקטרום האוטיסטי. בעצם, אריאל כבר לא ילד, בן 26, אבל אולי זה העניין בכל הסיפור: הרבה מהאוטיסטים נשארים ילדים בהתנהגותם, גם בגיל 60. אצל אחי הסיפור קצת מורכב, שכן הוא נמצא בתפקוד גבוה מאוד ולא תמיד אפשר להבחין בחריגות שלו, כשפוגשים אותו בפעם הראשונה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מאז ומתמיד הרגשתי שיש לי חיים נורמליים, שאני לא שונה, וההתמודדות שלי עם המסלול הרגיל של לימודים בתיכון, שירות, תואר, חתונה - הם די בנאליים ושגרתיים כמו כל אדם אחר. ובכל זאת, ככל שעובר הזמן אני מתחילה לקלוט דברים שאחרים לא רואים.
אני חיה במציאות אחרת, שדורשת ממני התמודדות יום-יומית. רוב הצעירים בגילי בעיקר עסוקים בעצמם, ובהגשמת החלומות והשאיפות שלהם, וטרודים בעיקר במה שאחרים חושבים עליהם. אני לפעמים חושבת איך הסביבה מקבלת את אחי, ומה יהיה עם הגשמת החלומות שלו. אני חושבת על כל האתגרים שאני מתמודדת איתם, ומשווה אותם אל הקשיים הבלתי אפשריים של אחי. הבדל של שמיים וארץ.
אפרת קרסנר
סטודנטים שלמדו איתי באוניברסיטה שאלו אותי מדוע אני מסתפקת בציון 80 ולא ב-100, למה אני לא מעירה למרצים אם אני לא מסכימה איתם, איך זה שאני לא עושה דרמה מהאיחור המוגזם שהחברה הכי טובה שלי דפקה לקפה שקבענו בערב, ולמה אני לא מסוכסכת עם האקסים שריסקו לי את הלב. למה בכביש אני לא מקללת את כל המטורפים שחותכים אותי ולא מאותתים, ולא הולכת ומחפשת מריבות עם האנשים שעקפו אותי בתור ליד הכספומט.
איך זה יכול להיות שאני בוחרת תמיד להתפשר ולוותר על דברים שנראים לאחרים מרכזיים? פשוט כי אצלי הם נראים כל כך זעירים ושוליים. אני חושבת שרק אדם שגדל במשפחה עם ילד או ילדה אוטיסטים יודע, שבחיים האלו, יש דברים חשובים יותר מכבוד עצמי, הצלחה ואגו. זר לעולם לא יבין זאת.
- אפרת קרסנר היא עיתונאית רדיו ynet. היום הוא יום ההתרמה למען אלו"ט (האגודה למען ילדים ומבוגרים אוטיסטים)
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
אפרת קרסנר
מומלצים
