רק את הפלסטינים שכחו מחוץ לעסקת המאה

זה נראה כמו תוכנית שלום בין השמאל לימין הישראלי, ואולי זו הסיבה שהנושא לא תופס כותרות ברחוב הערבי: כולם מבינים שמדובר בענייני בחירות

עפיף אבו מוךפורסם: 26.01.20 , 12:37

עפיף אבו מוך(צילום: עמית שעל)

במארס 2017, בשיאה של אחת מחקירות בנימין נתניהו על ידי המשטרה, התקבלה שיחת טלפון במעון ראש הממשלה והנשיא האמריקאי טראמפ היה על הקו. השיחה העניקה לנתניהו הפסקה של חצי שעה מהחקירה, כשהדעות חלוקות עד היום לגבי עיתויה: האם הייתה מתוזמנת ופרי תיאום מוקדם - או לא.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

קצת פחות משלוש שנים לאחר מכן, ערב בחירות 2019 מועד ב', התחילו לצוץ ידיעות על כינון ברית הגנה בין ארה"ב לישראל, כשהשיא היה ציוצו של טראמפ בנושא. קרה משהו מאז? האם התקיימו דיונים בנושא? אף אחד לא יודע.

ביום שלישי השבוע תתכנס מליאת הכנסת כדי לדון בבקשת החסינות שהגיש נתניהו, שמשום מה עושה כל שביכולתו כדי שהדיון לא יתקיים. ומי צץ פתאום משום מקום? ניחשתם נכון, הנשיא טראמפ. מי אם לא הוא ייחלץ לעזרת חברו הטוב. בחמישי האחרון נחשפה הזמנתו של ראש ממשלת ישראל לבית הלבן ביום שלישי הקרוב, מועד הדיון על החסינות, על מנת לקדם את תוכנית טראמפ להסדר ישראלי-פלסטיני, "עסקת המאה".

אין ספק שזה נראה תמוה שמכל ימות השנה, לא מצאו לנכון בבית הלבן לקבוע את מועד הפגישה חוץ מאשר ביום שתקום בו ועדת החסינות. האם זה מקרי לחלוטין? ימים יגידו, אך בהסתמך על ניסיון העבר - קשה לשער שאצל נתניהו הדברים לא מתוכננים מראש.

אחרי שגנץ וכחול לבן השתלטו על סדר היום בשבועות האחרונים, לפחות עד סיפור סיפוח הבקעה, עם סדר יום שעסק בדיוני החסינות, בא נתניהו ונטל מהם את ההובלה כששם על השולחן סדר יום מדיני-ביטחוני, המגרש הביתי שלו. בקשתו להזמין גם את גנץ לוושינגטון, במטרה להציג אותו כלא יותר מאשר נער פוסטר או עוזר זוטר שמתלהב מהביקור בבית הלבן, נועדה בעיקר כדי להכניס אותו לפלונטר, ולכל היותר להשאיר אותו כמי שמעקש לנהל דיוני חסינות בכנסת בזמן שנתניהו מקדם לכאורה את עסקת המאה - כלומר, כפוליטיקאי המעדיף את האינטרס האישי על פני האינטרס הלאומי.

נתניהו, אין ספק, עשה לגנץ בית ספר לפוליטיקה, שתחילתו עוד בטעות הפטאלית של יו"ר כחול לבן שנגרר אחר ראש הממשלה לדיון מיותר לגמרי על בקעת הירדן, והסתובב בבקעה בעודו מדבר על סיפוח והחלת ריבונות כמו אחרון מצביעי האיחוד הלאומי והבית היהודי. אך לשם שינוי, ואולי בפעם הראשונה מאז שנכנס לפוליטיקה, הצליח גנץ להחזיר לנתניהו עם מהלך חכם משלו – כשהודיע שייסע לוושינגטון וייפגש עם הנשיא טראמפ ביום שני בנפרד, וישוב לישראל "כדי להוביל מקרוב את הדיונים הנוגעים בבקשת החסינות של נתניהו", כלשונו.

ומי חסר בכל הדיונים והדיווחים סביב עסקת המאה? הפלסטינים. זה נראה כמו תוכנית שלום בין השמאל לימין הישראלי, בזמן בחירות, כשהפלסטינים אינם חלק בעניין, ואולי זו בעצם הסיבה שהתוכנית לא ממש תופסת כותרות בעולם הערבי וברחוב הערבי: כולם מבינים שמדובר בענייני בחירות. בסוף, הצגת התוכנית באה לסייע אלקטורלית לנתניהו במצוקתו, לאחר הגשת כתבי אישום, ולקבוע סדר יום לבחירות ותו לא. הרי כל בר דעת יכול לנחש שאין סיכוי ששני הצדדים יקבלו את התוכנית.