שוות בין שווים, גם על הדשא

כדורגל הנשים בארץ צריך לגשר על פער של 100 שנים: בחשיפה התקשורתית, במתקנים, בנראוּת, בהסללה המגדרית, ביחס מהחברה ובתקצוב

אשרת עיניפורסם: 03.02.20 , 12:15

אשרת עיני(צילום: יובל חן)

הייתי שם ב-22 במאי 2001, כשאיריס פישר הניפה את גביע המדינה מול 40 אלף אוהדי היריבה המיתולוגית, וקבעה: הפועל "טבעול" תל אביב אלופת המדינה ומחזיקת הגביע. הייתי שם גם שנה לאחר מכן, באותו יום שישי עצוב, כשמאיר אורנשטיין הודיע לנו שהוחלט לסגור לאלתר את אותה קבוצת הנשים של הפועל תל אביב. והייתי שם בשבת, כשקבוצת הנשים המתחדשת של הפועל תל אביב הוצגה לראווה בהיכל הכדורגל ע"ש האחים בלומפילד.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בכל אחד מהרגעים הללו - השמחים, העצובים והמרגשים - הייתה לי צמרמורת, ודמעות הציפו את הגרון ואת העיניים. עכשיו רק ניתן לקוות ולדרוש שההנהלה של הפועל תל אביב תתייחס לקבוצת הנשים של המועדון כשווה בין שווים: לא כפרויקט קהילתי, אלא כאחת משתי קבוצות-העל של המועדון, יחד עם קבוצת הגברים.

שיתייחסו לשחקניות בכבוד הראוי וייתנו להן את כל התנאים להצלחה (כן, גם תקציבים ומשכורות זה חלק מהעניין). שינצלו את ההשפעה שלהם בהתאחדות לכדורגל ובמינהלת הליגות ליצירת תנאים וחוקים שיעיפו את הענף הזה קדימה – ליגת העל, הליגה הלאומית והליגה הארצית, שבה משחקת קבוצת הנשים של המועדון השנה.

הפועל "טבעול" תל אביב הייתה חלוצה ואחת מהקבוצות הראשונות בליגה הראשונה שהוקמה בישראל, והתפרקה ב-2002. לקח למועדון המפואר והאהוב הזה 17 שנים כדי להקים מחדש את קבוצת הנשים שלו. צריך הרבה עבודה ומחשבה כדי לגשר על פער של כמעט שני עשורים שבהם לא הייתה יישות כזו, הפועל תל אביב, בליגות הנשים השונות.

אבל ספורט הנשים צריך לגשר על פערים הרבה יותר גדולים, וכדורגל הנשים בישראל צריך לגשר על פער של כמעט 100 שנים: פער בחשיפה התקשורתית, במתקנים, בנראוּת, בהסללה המגדרית, ביחס מהחברה ובתקצוב.

כן, בתקצוב הציבורי ישנה אפליה ברורה ומתמשכת, שמונעת ממועדוני כדורגל הנשים בישראל לקום, לגדול ולהתפתח. היום (ב') נגיע לאחת מנקודות השיא של המאבק לתקצוב ציבורי: דיון שני בבג"ץ במעמד נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות.

אני מזמינה את בעלי הפועל תל אביב - ובמיוחד את בועז תושב הנהדר - להגיע לאולם ג' של בית המשפט, להביע תמיכה במאבק ולהראות שהפועל תל אביב נשים כאן כדי להישאר.

גם שאר ראשי המועדונים של ליגת העל מוזמנים - נניח, משה חוגג, אלי אוחנה ויוסי בניון שהחיו השנה את קבוצת הנשים של בית"ר. או ברק אברמוב וכפיר אדרי שפתחו העונה קבוצת נשים לבני יהודה, ומתמודדים גם הם על עלייה לליגה הלאומית. או הבעלים של מכבי עירוני אשדוד, שהם בעצם אוהדי הקבוצה, שראו חשיבות גדולה מאוד בהקמת קבוצת נשים למועדון קהילתי צומח.

ואם כבר במועדונים קהילתיים עסקינן - אורי שרצקי ודפנה גולדשמידט היקרים, שעומדים בראש הפועל קטמון ירושלים שמשקיעה המון בפיתוח קבוצות שכונות, של ילדות ושל נערות - תגיעו, כי ברור לכולם שהשלב הבא הוא קבוצת נשים שתייצג את הערכים של קטמון במלואם. כי המאבק הזה הוא של כולנו.