המכה הכפולה של הנשים המוכות
נשים שמגישות תלונה על אלימות מצד בן הזוג מתשכנעות פעמים רבות לחזור בהן בגלל לחצי הסביבה, תלות או פחד. הרשויות בוחרות לא פעם להפוך אותן לעברייניות - ופותחות נגדן בהליך פלילי שיכול למוטט את חייהן
זה קורה לא מעט: נשים שסובלות אלימות מבן הזוג אוזרות עוז להגיש תלונה במשטרה נגדו, אבל אז משנות את דעתן. לחץ מצד בן הזוג עצמו או בני משפחה אחרים, פחד מפני נקמה אלימה, תלות כלכלית או דאגה לילדים - כל אלו ועוד מובילים לתופעה של נשים החוזרות בהן מהגשת התלונה, כחלק ממעגל הקסמים של בידוד וכאב שאופייניים כל כך לאלימות בזוגיות.
אבל מדהים לגלות שבמקרים לא מעטים המערכת מוסיפה לייסורי הנפגעות גם רישום פלילי והליך משפטי בו הן מוצאות עצמן בעמדת הנאשם. כן - למרות שמדובר בתופעה רווחת, שמערכות המשפט והרווחה מכירות היטב, נשים שחוזרות בהן מתלונה על אלימות סובלות מהפניית ההליך המשפטי נגדן. כך קרה לאורלי, חנאן, אורטל וסעידה (שמות בדויים, השמות המלאים שמורים במערכת).
אורלי הכירה את בן הזוג שלה בגיל 19 במרכז לנוער בסיכון בירושלים. כבת למשפחה חרדית בת 15 נפשות היא גדלה מגיל צעיר בפנימיות, ובעברה אף הייתה קורבן לתקיפה מינית. כשהכירה את בן זוגה הוא התגורר ברחוב, ועם כניסתם למערכת יחסים הזמינה אותו להתגורר בדירה ששכרה. מערכת היחסים בין השניים, מספרת אורלי, הפכה במהרה לאלימה: "זה התחיל באיומים מילוליים, 'אל תעצבני אותי, אני אתהפך עלייך'; אחר כך זה עבר למכות, סטירות, זריקת חפצים. עברתי אלימות לפני כן, אבל לא מבן זוג. בהתחלה הוא הסתיר את זה שהוא אלים, חשבתי לעזוב אותו אבל כל פעם השתכנעתי שאולי הוא ישתנה, שאולי אני אשנה אותו".
היחסים בין אורלי לבן הזוג המשיכו להידרדר, ולאחר שגילתה כי בגד בה דרשה ממנו לעזוב את דירתה. "אמרתי לו שייקח את הדברים שלו ויצא לי מהבית. הוא קפץ עליי וניסה לחנוק אותי", היא מספרת. לאחר שעזב, אורלי החליפה את המנעול, אלא שכעבור זמן קצר הוא חזר ושבר את הדלת. "כל השכנים שמעו ולא התערבו", משחזרת אורלי. "רק כשהבנתי שהוא ממש יכול להרוג אותי ופחדתי על החיים שלי פניתי למשטרה". המשטרה הוזעקה למקום, אך השוטרים הסבירו לאורלי שהיא צריכה ללכת לתחנה ולהגיש תלונה רשמית. "הגשתי, אבל פחדתי מהתגובה שלו אז החלטתי לבטל", היא מסבירה. במשטרה הזהירו אותה כי משמעות ביטול התלונה היא עבירה פלילית של תלונה כוזבת, אך הפחד מבן הזוג גבר על הפחד מפני רישום פלילי: "אמרו לי שהדרך היחידה לבטל את התלונה היא לומר ששיקרתי. אז זה מה שאמרתי". בתגובה, יחידת תביעות ירושלים של המשטרה אכן הגישה נגדה כתב אישום בגין מסירת הודעה כוזבת. "זה היה נורא לדעת שאני הקורבן בסיפור ומתייחסים אליי כמו עבריינית".
לאחר שנתיים של הליך משפטי, שבו ייצגה אותה עו"ד חגית רוזנברג מהסניגוריה הציבורית, הפרקליטות חזרה בה מכתב האישום בעקבות סיפור חייה הקשה. "במקרה של אורלי מדובר היה במקרה מובהק של תקיפה", אומרת עו"ד רוזנברג. "היא הגיעה עם סימני חבלה וטלפון שבור לתחנת המשטרה. זה לא ראוי ולא צודק להגיש כתבי אישום נגד נשים שנמצאות במצבים האלה. לבסוף, ייאמר, הפעילו שיקול דעת".
"לפעמים אישה חווה אלימות וזה נוטע בה פחד: מה בן הזוג עוד עלול לעשות", מסבירה אורלי. "אני מצפה שהמשטרה לא תפיל את התיק על הקורבן".
שיחת טלפון מבוימת
חנאן היא אישה בדואית בת 28, גרושה שהתחתנה בשנית. לפני שלוש שנים הגישה תלונה בתחנת משטרת העיירות שבנגב, כי בעלה תקף אותה וכלא אותה בבית. היא הגיעה לתחנה כשהיא נושאת על פניה וגופה סימני אלימות. שלושה ימים לאחר התלונה הגיע הבעל לתחנה מצויד בהקלטה של שיחת טלפון, בו היא לכאורה מתוודה בפניו שהמשפחה שלה אילצה אותה להגיש נגדו תלונה. בעלה, יש לציין, כבר ריצה לפחות מאסר אחד בגין עבירות אלימות במשפחה. את סימני האלימות הסביר בעלה של חנאן כתוצאה של ריב בין אשתו לאישה אחרת במהלך חתונה. גם חנאן עצמה חזרה בה לאחר מכן מהתלונה.
גם התלונה הזאת נגמרה בכתב אישום נגד המתלוננת. פרקליטות מחוז דרום הגישה לפני שנתיים נגד חנאן כתב אישום בגין מסירת הודעה כוזבת, לפיו באוקטובר 2017 התקשרה למשטרה ודיווחה שבעלה היכה אותה וגרם לה לחבלות, ושהיא סגורה בבית באחד היישובים הבדואיים ולא יכולה לצאת, למרות שזו לא הייתה אמת.
עו"ד ליל פטישי מהסניגוריה הציבורית החלה בניהול התיק, וגילתה כי חנאן התלוננה במספר מקרים על אלימות חמורה שבעלה הפעיל נגדה. בחלק מהמקרים היו עליה חבלות וראיות נוספות, ואחד התיקים נפתח על סמך תלונה של עובדת סוציאלית. אז איך קרה שתלונתה בוטלה? "היא סבלה מאלימות, חזרה לבית משפחתה, אך לא היה רצון לקבל אותה - ולכן נאלצה לחזור לבעלה", מסבירה עו"ד פטישי. "לצורך כך ביטלה את התלונה". עורכת הדין שלה ניהלה הליך גישור מול הפרקליטות אבל זה לא צלח, והתיק עודנו מתנהל.
"בן הזוג הכניס לי לראש שלא יעשו לי כלום במשטרה אם אבטל את התלונה. הוא אמר לי 'אם את רוצה להתגרש ונסגור את התיק, אז נסגור את זה בטוב'", מספרת חנאן. "חשבתי שאם אני נותנת לו עוד הזדמנות ומבטלת את הכל, הכל יסתדר. אבל נהיה יותר גרוע". לדבריה היא חשה שהמשטרה לא יכולה להגן עליה. אולי, היא אומרת, היחס לו זכתה מגיע על רקע היותה אישה בדואית: "אמרתי את זה לחוקר. אצלכם היהודים אישה מקבלת כאפה אחת מבעלה - נותנים לה צו הרחקה, כל מה שצריך. אולי הם 'מכבדים' מה שקורה אצלנו", היא מעירה בציניות. "אני רק מקווה שהמשטרה שלנו תעבוד בטוב ותעמוד לצד האישה לא משנה מה - בדואית, יהודייה, ערבייה. לא חשבתי שהמשטרה תשים אותי במצב כזה".
התוצאה של ההיתקלות הזו בין נפגעת אלימות למשטרה הורס את האמון הרופף גם כך בין כוחות האכיפה לנשים שזקוקות להם. "אם יקרה לי משהו, אני מפחדת ללכת להגיד", אומרת חנאן. "כבר יש לי תלונה שאני יודעת שהם לא יעזרו לי. הדבר הכי חשוב זה שיאמינו, הכי חשוב שהמשטרה תדע שאישה לא סתם ככה באה ואומרת 'בעלי הרביץ לי'".
שיטת ההקלטות לא ייחודית לבעלה של חנאן. גם במקרה של סעידה בת ה-28 הקלטה שבה היא חוזרת לכאורה מתלונתה הולידה כתב אישום. באחד מלילות יולי הגיעה סעידה לתחנת משטרה בירושלים והגישה תלונה נגד בעלה בגין אלימות כלפיה וכלפי בנם בן החמש. כמה ימים לאחר מכן, כשבעלה הגיע למסור את עדותו, הוא הגיע מלווה באשתו ומצויד בהקלטה, בה היא מספרת כי כעסה עליו שיצא עם חברים ולכן הגישה נגדו תלונה.
עו"ד ספא נעאמנה מונתה לייצג אותה מטעם הסניגוריה הציבורית, בעוד הליך של כתב אישום בגין מסירת הודעה כוזבת. "לפרקליטות יש נוהל מתי מגישים כתבי אישום כאלה", מפרטת עו"ד נעאמנה. "סעידה טענה כי מדובר בשיחה מבוימת. מהחקירה ניתן היה להבין שלא בדיוק מדובר בתלונת שווא אבל המשטרה לא האמינה לה. היא נתנה להם רמזים, אמרה שמה שסיפרה להם היה נכון, אבל היא רק 'הגזימה'. לא חקרו את הדברים לעומק".
המתלונן: הגבר המכה
ביטול תלונה על אלימות במשפחה הוא כאמור תופעה רווחת. למעשה, מדובר בתופעה כל כך מוכרת ששופטים מזכירים זאת לא אחת בהחלטותיהם. "זה מאוד נפוץ שמתלוננות חוזרות בהן", מסבירה עו"ד נעאמנה. "או שהן פונות למשטרה או שבמהלך ניהול ההוכחות בביהמ"ש ובעדות שלהן הן חוזרות בהן. זה אחד הסימנים הכי מובהקים של נשים מוכות. המהלך של הפרקליטות מרתיע נשים מלהתלונן, הגשת כתב אישום זה צעד מרחיק לכת. פעמים רבות הנשים חשופות לכל מיני איומים ולחצים מצד בני הזוג והמשפחות, שאם לא יחזרו בהן ינקטו נגדן בכל מיני צעדים, למשל ייקחו מהן את הילדים. פעמים רבות המתלוננות תלויות בבן הזוג, כלכלית או מבחינה אחרת, וחוששות מעוד אלימות. כשהן רואות שהמערכת פועלת כך כלפיהן - זה עוד יותר מרתיע. לא רק שיש את החשש מהמשפחה ובן הזוג, אלא כעת יש רתיעה גם ממערכת אכיפת החוק".
מקרה דומה, ואולי אפילו יותר מקומם, אירע במרכז הארץ. ערב אחד, לפני שלוש שנים, התקשרה אזרחית מודאגת למוקד 100 ודיווחה כי היא רואה ברחוב גבר מכה אישה. ניידת הגיעה בזריזות יחסית והבחינה באורטל בת ה-21 ובבן זוגה, עבריין מוכר, ועצרה את שניהם. אורטל לא רצתה לשתף פעולה עם המשטרה וסיפרה כי "נפלה", ואילו בן זוגה דווקא הגיש תלונה נגדה בגין תקיפה. אורטל לא ציפתה שחוסר הנכונות שלה להגיש תלונה נגד בן זוגה יעלה לה ביוקר, אבל כעבור זמן קצר, בחודש מאי 2017, הגישה נגדה המשטרה כתב אישום לבית משפט השלום ברמלה בגין תקיפה, אחזקת סכין והכשלת שוטר.
במהלך ניהול ההליך הפלילי הגיש סניגורה של אורטל בקשה לעיון בחומרי חקירה, ובה טען כי במשטרת ישראל "נהגו באורטל באופן שרירותי. מחומר הראיות עולה כי עדת הראייה האובייקטיבית שהזמינה את המשטרה למקום ראתה כי מי שהותקף באופן קשה היא אורטל. לא ברור מדוע בחרה המאשימה (הרשויות - א"ק, י"פ) להגיש כתב אישום כנגדה, בעוד שנמנעה מלעשות כן כנגד המתלונן".
הסניגור נלחם כדי לשכנע את בית המשפט שאורטל היא הקורבן. "'המתלונן' בתיק נהג בה באלימות פיזית קשה עוד קודם לכן", כתב בבקשה שהגיש לביהמ"ש בדרישה לקבל את הרישום הפלילי של בן הזוג. "מדובר באישה שהוכתה על ידי בן זוגה כל כך הרבה פעמים ופחדה להתלונן", אמר בבית המשפט.
במשטרה נאטמו. נציגת התביעה הסבירה כי האזרחית שדיווחה על התקרית האלימה בין השניים לא משתפת פעולה ולא מסרה עדות. "הנאשמת בחקירה שלה אומרת שהיא נפלה והוא לא דחף אותה, הנאשמת שוללת לחלוטין שהוא תקף אותה", אמרה.
"כמה צינית יכולה להיות התביעה", אמר סניגורה של אורטל. "התביעה יודעת שהנאשמת מפחדת להעיד, אז היא נתלית בזה. התביעה בחוסר מקצועיות וממלכתיות בוחרת להגן על האיש האלים הזה".
שופט בית משפט השלום ברמלה, הישאם אבו שחדה, שדן בבקשה לחשיפת עברו הפלילי של בן הזוג האלים של אורטל, ציין כי מחומר הראיות עולה שהמתלונן הוא זה שתקף את אורטל במכות נמרצות, וזאת על אף ההכחשות שלה. הוא הורה לתביעה להעביר לידי ההגנה שני תיקים בהם הורשע (מתוך מספר תיקים).
"הם היו בריונים", סיפרה אורטל, כיום בת 24, ל-ynet על התנהלות המשטרה. "אין לי מילה אחרת לתאר את איך שהתנהגו כלפיי. הייתי רוצה שיחשבו על הבנות שלהם, שיתארו לעצמם מצב בו אמא שלהם בוכה כמו שאמא שלי בכתה עליי. שיחשבו איך היו נוהגים אם הבת שלהם הייתה מנסה להתאבד, כמו שאני ניסיתי. אז נראה אם במקרה הבא הם יתנהלו באותה הדרך".
אורטל מעידה שתשו כוחותיה מההליך המשפטי שעודנו מתנהל בגין האירוע. היא שקעה בדיכאון, לא מצליחה להחזיק מעמד בעבודה קבועה ונשרה מהלימודים. "נלחמתי בשיניים, אבל מתישהו בנאדם מתייאש, במיוחד כשאת רואה שאין לך מה לעשות. הרמתי ידיים. עד לפני שנתיים הייתי סטודנטית לפסיכולוגיה עם דירה. עכשיו אני בלי כלום. אני מקווה שאף אחת לא תצטרך לעבור את מה שעברתי. ניסיתי לברוח ממה שקרה וכל פעם זה משך אותי אחורה. המשטרה לוקחת ילדות שאין להן עבר פלילי וביקשו להתקדם בחיים והופכת אותן לאנשים רעים. הם הרסו לי את העתיד. אני רוצה לשים את מה שקרה מאחוריי ולהמשיך עם מה שיש. הנזק כבר נגרם, אין מה לתקן. אני פשוט לא עומדת בזה".
"יש הנחיה של פרקליט המדינה, הנחיה מאוד ברורה שמדברת על מתי מגישים ומתי לא מגישים כתבי אישום בעבירות של תלונה כוזבת", אומרת עו"ד פטישי. "במילים פשוטות, בנוגע לאלימות בין בני זוג ההנחיה היא שאם יש ספק - אין ספק. אם יש ספק שאיזשהו לחץ חיצוני השפיע על מתלוננת לחזור בה מהתלונה שלה - אז אין ספק שלא מגישים כתב אישום".
תגובות
על המקרה של חנאן מסרה המשטרה: "משטרת ישראל רואה בחומרה שימוש לא ראוי ברשויות והסטת משאבים לטיפול בתלונות שווא ועל כן יחידות המשטרה מונחות כי במקום בו קיימות ראיות לכך, ללא קשר לנושא התלונה, יש לפתוח בחקירה בגין ידיעה כוזבת. בעקבות חשד לתלונה כוזבת בגין אלימות במשפחה נחקרה החשודה ובתום ההליך הוגש נגדה כתב אישום בגין ידיעה כוזבת".
מהפרקליטות נמסר בנוגע לחנאן: "תיק זה, כמו כל תיק אחר, נידון לגופו ונבחן על פי נסיבותיו, בהתאם למבחן הראייתי של סיכוי סביר להרשעה, ובהתאם לשיקולים ולאיזונים השונים שנקבעו בהנחיה. לפני קבלת ההחלטה בתיק זה הפרקליטות בחנה בכובד ראש ובזהירות המתבקשת הן את נסיבותיה האישיות של הנאשמת, שאין זה המקום לפרטן בשל צנעת הפרט, והן שיקולים נוספים ביחס למגזר אליו היא משתייכת, וזאת בין היתר לאור התופעה המוכרת בפסיקה, בפרט בתיקי אלימות במשפחה, של חזרת המתלוננת מהתלונה".
ממשטרת ישראל נמסר על המקרה של אורטל: "מחקירתה של הנאשמת ופעולות נוספות שבוצעו עלה כי באותו המקרה לא ננקטה אלימות מצד בן זוגה ומנגד הודתה הנאשמת שהיא פעלה באלימות נגדו. נבהיר כי עוד באותו היום שבו התקבל הדיווח במשטרה החוקרים יצרו קשר עם המודיעה שמסרה פרטים מלאים, אולם סירבה למסור עדות נוספת בהמשך ההליך ובקשתה כובדה. בסיום החקירה הוגש כתב אישום נגד אורטל לבית משפט בגין תקיפה חבלנית, החזקת סכין והפרעה לשוטר".
מהפרקליטות נמסר על בנוגע לאורטל: "התיק מצוי בהליכים משפטיים".
על המקרה של אורלי נמסר מהמשטרה: "בשנת 2016 הגישה האישה תלונה במשטרה על אלימות והיזק נגד בן זוגה ונפתחה חקירה. לאחר מספר ימים הודתה כי שיקרה בזדון במטרה להרע לבן זוגה ובניגוד לנטען, המתלוננת נשאלה וטענה מפורשות בפני חוקר המשטרה כי לא הופעל עליה כל לחץ לעשות כן. נזכיר כי מתן ידיעה כוזבת ועדות שקר על עבירה מסוג פשע היא עבירה חמורה על החוק שבצידה עונש מאסר של חמש שנים. עם סיום החקירה הועבר התיק לפרקליטות שהחליטו כי ייבחן ויטופל על ידי התביעה המשטרתית. כתב האישום הוגש נגד החשודה לפני שנתיים וחצי ולאור מצבה המשפחתי והרגשי המורכב החליטה התביעה מתוקף סמכותה על חזרה מכתב אישום בנסיבות אלו. נדגיש כי בהחלטה זו אין כדי להוריד כהוא זה מחומרת מתן עדות שקר בזדון - מעשה פסול שיש בו כדי להכתים ולפגוע בחייהם של חפים מפשע".
לפנייה לכתב/ת 
