שתף קטע נבחר

האבסורד בקריאת הערבים לא לצאת להצביע

אם נשתתף בבחירות אנחנו אמנם עלולים לנחול כישלון. אולם אם נישאר בבית – הכישלון הזה מובטח לנו. והסכנה גדולה מדי

 

מטה הרשימה המשותפת (צילום: AFP)
מטה הרשימה המשותפת אחרי בחירות ספטמבר(צילום: AFP)

ב-2 במרץ יתייצבו אזרחי ישראל בקלפיות ויצביעו בבחירות לכנסת וכולם מקווים שהפעם התוצאות תאפשרנה לאחת המפלגות הגדולות – הליכוד או כחול לבן – להרכיב ממשלה. נראה שעד לאותו תאריך נתמודד אנחנו, אזרחי ישראל הערבים, עם אותן סוגיות שהעסיקו אותנו בשתי מערכות הבחירות הקודמות. המפה הפוליטית אצלנו נותרה דומה לזו של השנים האחרונות והמחנה שלנו חצוי, כרגיל, לשניים.

 

 

מצד אחד נמצאים אלה הקוראים להשתתף בבחירות. הם טוענים שבזכות גישתם נכשל בנימין נתניהו בהרכבת אחת הממשלות המסוכנות ביותר שהיו עלולות לקום מאז ומעולם. מהצד השני ניצבים אלה שקוראים להחרים את הבחירות וטוענים שאין הבדל בין סוגי הימין השונים ובין "השמאל", משום שכל המפלגות הציוניות גרועות באותה מידה. אולם הפעם אירעו שתי התפתחויות חמורות שמעידות על הזמנים הקשים שאנו נמצאים בהם, ואשר לדעתי מחייבים הצבעה.

 

הראשונה היא דרישת הליכוד לפסול את מועמדותה של ח"כ היבא יזבק מבל"ד בתואנה שהיא תומכת בטרור. הדרישה הזו אינה חסרת תקדים, אולם הפעם סיכויי ההצלחה שלה גבוהים מבעבר. השנייה היא מיזוג מפלגות מרצ והעבודה–גשר ודחיקתו המכוונת של אחד הפעילים הבולטים של מרצ, ח"כ עיסאווי פריג', אל העשירייה השנייה של הרשימה. זו הייתה סטירת לחי מצלצלת למי שקיווה, כמוני, שלמרות העמדות הבעייתיות שנקטה מרצ בעבר היא עשויה לתפקד כבעלת ברית במאבקינו בעתיד.

 

יש מי שצוהלים לנוכח פנייתה של מרצ ימינה אל עבר העבודה וגשר. הם מתפארים בכך שנבואתם התגשמה ועתה ברור כשמש שאין שום גוף ציוני חיובי שיכול לסייע לאזרחים הערבים בישראל במאבקינו ובדרישותינו. אני לא מבין אותם. איזו תועלת פוליטית יש בהתפארות הזאת? זו פוליטיקה חסרת תקווה, הפועלת מתוך אמונה שלמה בכך שניכשל.

 

איך שלא נסתכל על זה, בעלי ברית יהודים נחוצים לנו במאבק. אסור לנו לוותר עליהם גם אם אנחנו נוחלים מהם שוב ושוב מפח נפש ומרגישים שהפוליטיקה של הציבור היהודי עושה את הברית עימם לבלתי אפשרית.

 

גם אני כמובן מתוסכל מכך שמרצ הסירה את המסכה ופרצופה נחשף לעיני כול, אולם הטעות שלה הגדילה את נחישותי למצוא בעלי ברית מול סכנת הכיליון המרחפת מעלינו. מפלגות הימין אינן מסתירות את התוכניות הרעילות שלהן ביחס אלינו, ולכן אין לנו את הפריווילגיה להישען על סיסמאות פופוליסטיות.

 

 

אני קורא לכל מי שמדבר ארוכות על מזימותיהן של מפלגות הימין: אנא, הואילו להסביר לנו כיצד החלשה של ייצוג הערבים בכנסת תועיל לנו לצאת נגד מגמות קיצוניות אלו. אם נחרים את הבחירות ונוותר אפילו על התחום הצר ממילא של מאבק אזרחי שמאפשרת לנו הפעולה במישור הפרלמנטרי, איך נבלום את אלו שעוד רגע מכפיפים אותנו לחוקיהם ולשליטתם המוחלטת?

 

זו משימה קשה למצוא בעלי ברית בין היהודים, אולם קשה יותר יהיה להחזיק מעמד בלעדיהם. אנחנו חייבים להבטיח שילדינו יחיו בביטחון בדיוק כפי שההורים שלנו הבטיחו את קיומנו במולדת שלנו. לא חייבים להביט אל העבר הרחוק כדי להבין את גודל הסכנה; מספיק לבחון את שני העשורים האחרונים. בעבר הימנים הקיצונים והגזענים נודו מהממסד ומהמרחב הציבורי והוצאו אל מחוץ לחוק. היום הם אוחזים ברסן השלטון וקובעים את הטון במפלגות השונות.

 

ייתכן שהבחירות הקרובות לא יביאו איתן הישג מכריע, וייתכן שהן לא יזמנו לנו כלים לנצח בהם את המדיניות של הממשלה הבאה. אולם אסור שזה יגרום לנו לשגות בהזיות על הבלתי אפשרי. אלה שמריעים לנוכח ההקצנה בישראל – המתבטאת בפנייה ימינה או בדה-לגיטימציה לח"כים ערבים – ומביעים שמחה על כך שהם "צדקו" ושיש לנו פחות אפיקי תקווה, צריכים לחשוב מחדש. עליהם לחשוב על הנקודה שאנו רוצים להגיע אליה ולשקול כיצד ניתן לעשות זאת בדרך פרקטית והגיונית ולא בחזיונות תעתועים.

 

בעבר יצאתי נגד הקריאה להחרים את הבחירות, ואני עושה זאת גם היום; גם לאחר הצעד של מרצ וגם לאחר ההתבטאויות הקשות נגד יזבק. כפי שאמרתי, אם נשתתף בבחירות אנחנו עלולים לנחול כישלון, אולם אם לא נעשה דבר – הכישלון הזה מובטח לנו.

 

  • עו"ד ג'וואד בולוס הוא פרשן פוליטי פלסטיני אזרח ישראל. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אל-קודס אל-ערבי". גרסה מקוצרת זו מתפרסמת במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", מיזם משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. תרגום מערבית: איתי מלאך

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים