כשאנשי כחול לבן חותרים תחת עצמם

אם בכחול לבן מאמינים שיש מקום לדון בעניין חסינות, מה בדיוק המסר שעולה מההצבעה על החסינות לחיים כץ? שהכול קביל, רק לא ביבי?

אריאלה רינגל הופמןפורסם: 06.02.20 , 12:05

הרביעיה הפותחת בכנס כחול לבן (צילום: מוטי קמחי)

מה כל כך מצחיק אתכם?(צילום: מוטי קמחי)

מבלי להיכנס לשאלה אם צריך היה להעניק חסינות לח"כ חיים כץ, התנהלותה של מפלגת כחול לבן בפרשה מעוררת תהיות, שלא לומר אי-נוחות, בעיקר נוכח הפסילה הגורפת של עניין החסינות במה שקשור לבנימין נתניהו, תוך קביעה חד-משמעית שעניינו צריך להתברר בבית המשפט.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בראשית ינואר, זמן קצר אחרי שנתניהו הודיע שיבקש חסינות מהכנסת, הצהיר יו"ר הרשימה בני גנץ כי זה "יום עצוב למדינה ויום עצוב גם לי. נתניהו מסיט אותנו לשוליים. הוא יודע שהוא אשם".

מילא שהחליט, לא ברור על סמך מה, שזה יום עצוב למדינה שבה מיליון איש, פחות או יותר, תמכו בנתניהו בשני סבבי הבחירות האחרונים, מודעים לכתב האישום המרחף מעל ראשו; מילא שקבע, לא ברור על סמך מה, שנתניהו יודע שהוא אשם. אבל הוא גם הבהיר חד-משמעית, עוד קודם שהוחלט אם העניין יידון בוועדת הכנסת, עוד קודם שנשמעו הטיעונים בעד ונגד, כי "כחול לבן תפעל למנוע מתן חסינות למואשם בפלילים".

דברים ברוח דומה אמר גם חבר הרשימה בוגי יעלון, שכתב: "חברי הכנסת שביקשו חסינות – סעיד נאפע – על מגע עם סוכן זר; באסל גטאס – על הברחת טלפונים למחבלים בכלא; והיום, נגיע לשפל חדש – בנימין נתניהו יבקש חסינות על שוחד, מרמה והפרת אמונים".

והנה, אותה רשימה, אפילו לא אותה גברת בשינוי אדרת, לא הודיעה הפעם שתפעל נגד מתן חסינות למואשם בפלילים (שוב, בלי להיכנס לשאלה אם כתב האישום מחזיק מים או, כדברי כץ, הזוי ומופרך), לא הזכירה הפעם את שני הח"כים הערבים, וגם לא הפעילה את המשמעת הסיעתית ולא כפתה הצבעה פה אחד.

וכך, שניים מחבריה בוועדה, צביקה האוזר ומיכאל ביטון, נמנעו. העובדה שהם נמנעו – יחד עם תמיכה בחסינות של שניים מסיעת ישראל ביתנו, יוליה מלינובסקי ועודד פורר – הכריעה את הכף והובילה למתן החסינות, בכפוף להחלטת המליאה.

במה שקשור לשני האחרונים, גם במקרה הזה לא הופעלה משמעת סיעתית. ואביגדור ליברמן, שהכריז שמפלגתו "לא תהיה חלק מקואליציית החסינות" והודיע ש"כולנו, פה אחד, נצביע נגד חסינות לנתניהו", גם הוא לא כפה הפעם, כפי שהוא יודע לעשות, פה אחד על חברי מפלגתו.

רוצה לומר, אם בכחול לבן ובישראל ביתנו מאמינים שיש מקום לדון בוועדת הכנסת בעניין חסינות, ולא פוסלים את ההליך מסיבות עקרוניות, מה בדיוק המסר הציבורי שעולה מאופן הצבעת החברים שלהם בוועדה בעניינו של כץ? הכל קביל, רק לא ביבי? שאין כאן אידיאולוגיה (לגיטימית לגמרי) התומכת בדרישה שאדם יוכיח את צדקתו בבית המשפט ולא ינצל את מעמדו כחבר כנסת, או כראש ממשלה, כדי לעקוף, או אפילו לייתר את הדיון המשפטי? שהשיקולים הם לא שיקולים רלוונטיים לנושא, אלא רלוונטיים לגופו של אדם?

מה בדיוק צריך להבין מכך מצביע פוטנציאלי של שתי המפלגות האלו, ואם יורשה לי - בעיקר מצביעי כחול לבן? וכאשר זה המצב, אין זה מפתיע שברשתות החברתיות יש מי ששמו לב שבניגוד, למשל, לחברי הכנסת של העבודה-גשר-מרצ שנשארו עקביים בעמדתם והצביעו נגד מתן החסינות, ההתפצלות המוזרה בכחול לבן מכתימה את הרשימה. שההצבעה הזו סותרת את האג'נדה שהמפלגה מובילה בדרכה להחליף את השלטון, שעקרונות מנחים, אם להתבטא בבהירות, גם בפוליטיקה, הם לא תלויי זמן, מקום ואדם, ובוודאי לא סחורה עוברת לסוחר.