איך מתמודדים עם המב"מ של יחיא סינוואר
בניסיון להגביר את ההקלות מנהל חמאס "מערכה בין המלחמות", שמקשה על ישראל להכריע: ללכת צעד נוסף להסדרה, או לצאת למבצע צבאי
מציאות מוזרה ומופרכת התעצבה ברצועת עזה בחודש האחרון. דווקא כשישראל מקדמת הקלות אזרחיות שלא נראו כמותן שנים (בעיקר הכנסת סחורות, היתרים לייצוא והקלת תנועת הסוחרים), עולה היקף פיגועי הטרור נגדה, בעיקר באמצעות שיטת הפעולה החדשה: טרור הבלונים. הנקודה החשובה היא שהפיגועים הפעם מקודמים ברובם על ידי חמאס, אותו גורם שאמור לרסן את כלל גורמי הכוח ולשמש "פרטנר" של ישראל בביסוס הסדרה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
המציאות הבלתי נסבלת מחייבת בשלב הראשון בחינה ביקורתית ונוקבת של הנחות היסוד שגיבשו מקבלי ההחלטות וגורמי ההערכה בישראל. בראשן התפיסה שלפיה חמאס הכריעה בעד הסדרה ארוכת טווח, ולצידה ההערכה שגובשה על רקע מבצע "חגורה שחורה", ולפיה הדבר היחיד שעמד כמכשול בדרך להסדרה הוא פעיל הג'יהאד האסלאמי בהא אבו אל-עטא, ושעם חיסולו ניתן לבסס מהלך המהווה אינטרס אסטרטגי משותף לישראל ולחמאס.
בהקשר הזה גם נדרש לבחון תפיסה רווחת שלפיה לחמאס יש קושי באכיפת מרות על יתר גורמי הכוח ברצועה. ההסלמה הנוכחית מחדדת את ההבנה שמדובר בעניין של רצון, לא של יכולת, וכי כרגע לפחות חמאס לא רוצה.
המצב בעזה ממחיש שקיימים פערי שפה ותפיסה בסיסיים בין ישראל לחמאס: מה שבישראל תואר כהקלות אזרחיות דרמטיות, העניק בפועל מענה חלקי ביותר למצוקות הקשות ברצועה (ויחיא סינוואר כנראה מאותת באמצעות הטרור על רצונו לחלץ הרבה יותר הקלות). וייתכן שיש גם הבדל בין מה שמוגדר בישראל "רגיעה" - כשהכוונה לשקט מוחלט - לבין האופן שבו הוא מפורש בחמאס, שבראייתה כל מה שאינו ימי קרב, סבבים או מבצע רחב יכול להיכלל ב"מציאות של הסדרה".
כך, בעוד בישראל נאחזים בתפיסה חד-ממדית של "או שקט מוחלט או התקפה רחבה מצד חמאס", התנועה מצידה מפתחת - במידה רבה של תחכום - מרחב אפור של מב"מ ("מערכה בין המערכות") המקשה על ישראל להגיב במלוא הכוח.
עוד דבר שאליו נדרשים המדינאים וגורמי ההערכה הוא שיקוף תמונת מציאות מדויקת בפני הציבור. המשך הדבקות בטיעונים לגבי כמיהת חמאס לרגיעה נתפס כרגע כתלוש ועלול לעורר חוסר אמון. בשלב הנוכחי אנו לא נמצאים בהסדרה או על מפתנה. ניתן לכל היותר לגבש הבנות כלליות שייתכן שיתפתחו לאחר הבחירות להסדר רחב יותר.
ברמה האסטרטגית חשוב שיתקיים מול הציבור שיח כן ומדויק שיבהיר שעזה היא כנראה בעיה ללא פתרון, לפחות בטווח הנראה לעין. אמנם ניתן להקל על המציאות באזור ולבסס תקופות של רגיעה, אך אלה לא יספקו מענה מלא לבעיות היסוד של הרצועה, שמחריפות והולכות וימשיכו להקרין על המצב הביטחוני.
פחות מחודש לפני הבחירות, מסתמן סיכוי נמוך למימוש שני תרחישי הקיצון: מצד אחד ביסוס הסדרה רחבת היקף המלווה בשינוי דרמטי של המדיניות האזרחית מול הרצועה; ומצד שני - מבצע רחב היקף נגד חמאס (אם כי הסבירות של התרחיש השני גבוהה משל ההסדרה).
הממשלה העתידית בישראל תידרש לקיים - זמן קצר לאחר הקמתה - את הדיון לגבי המדיניות האסטרטגית מול רצועת עזה, שגם אם נערך בעבר, הוא לא הסתיים בהכרעות ברורות.
מול הקברניטים יעמדו שתי ברירות אסטרטגיות מרכזיות: לקדם הסדרה ארוכת טווח שתבוסס על שינוי עמוק במדיניות הנוכחית (והכרחי שישולב בה גם נושא השבויים הישראלים), או מנגד לגבש מהלך צבאי רחב נגד חמאס כדי ליצור תנאים שיאפשרו הסדרה עתידית, או אף לקדם שינוי עמוק במציאות האסטרטגית בעזה, ובמוקדו פגיעה קשה בממשל חמאס, שלפחות כרגע מסתמן שאין לו חלופה.
- מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב. מרכז בימים אלה פרויקט בנושא המאבק האלימות ובפשיעה בחברה הערבית בישראל מטעם מכון ה-INSS
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
