מה ההבדל בין איתמר בן גביר להיבא יזבק
לימין בישראל יש היסטוריה מתועדת ונטולת בושה של תמיכה בטרוריסטים יהודים. זה לא הפריע לו להזדעזע מהפייס של יזבק. זה כנראה לא אותו דבר
רוצח על הקיר בפייסבוק vs רוצח על הקיר בסלון(צילום: אבי מועלם)
היבא יזבק. את השם הייחודי הזה כמעט איש לא הכיר עד לשבועות האחרונים. עד שבחר הימין הישראלי להפוך אותה למפורסמת ודרש את פסילתה, הייתה ח"כ יזבק - על דעותיה וקיר הפייסבוק שלה - כמעט אנונימית ובעלת השפעה שולית על השיח הפוליטי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מנגד, בשתי מערכות הבחירות האחרונות זכה הכהניסט איתמר בן גביר בלא פחות מ-612 דקות שידור בטלוויזיה: נתוני חברת יפעת בקרת תקשורת מראים כי מלבד בנימין נתניהו ובני גנץ, בן גביר היה הפוליטיקאי שקיבל הכי הרבה זמן מסך להפיץ את עמדותיו הקיצוניות והמגונות. הודות למאמץ של ראש הממשלה להכניס אותו לרשימות שונות לכנסת, הפך האיש שבסלון ביתו נתלתה תמונת הטרוריסט היהודי ברוך גולדשטיין, לדובר בולט של הימין בישראל.
החיבור האמיץ בין נתניהו לבן גביר, שנתקל בישראל באדישות בלתי נתפסת, אינו נחלת העבר. אתמול (יום ד') התבשרנו בפעם המי יודע כמה שראש הממשלה בוחש במגעים ישירים להכנסת בן גביר ומפלגתו לכנסת בבחירות הרביעיות, אם וכאשר יגיעו.
נניח לרגע בצד את העובדה המדאיגה למדי שראש הממשלה כבר מכין את הקרקע לסבב בחירות נוסף. הדבר הבולט ביותר בסיפור הוא הצביעות הפוליטית הגזענית שמפגין הימין הישראלי.
בקושי חלפו ימים בודדים מאז הזדעזע "המחנה הלאומי" עד עמקי נשמתו מאישור ההתמודדות של ח"כ יזבק – כי לפני כמה שנים היא פרסמה ושיתפה פוסטים שתמכו במחבלים דלאל מוגרבי וסמיר קונטאר (ומאז הספיקה להבהיר ולהתחרט על דבריה) – והופ, באורח פלא נעלם הזעזוע מפרצופיהם ומקלדותיהם של אנשי הימין ברגע שהחיבה לטרור הגיעה מכיוון החצר האחורית שלהם.
כשמדובר בבן גביר, זה שדעתו על הטרוריסט גולדשטיין ידועה כמו הרזומה שלו בייצוג חשודים בטרור יהודי, פתאום המחנה שלו לא רק שלא מזועזע, אלא שהעומד בראשו שוב מנסה להכניס אותו לכנסת. וכל זה שבועות ספורים בלבד מאז חזה הציבור הישראלי בניסיונות מעוררי הרחמים של שר החינוך רפי פרץ לשכנע את הכהניסט להסיר את תמונת הטרוריסט מסלון ביתו (חלילה הוא לא התבקש לחזור בו מהערצתו לרוצח, רק לתקן קצת את הדקורציה בבית), כדי לרוץ עם נפתלי בנט, בתיווכו ובהדרכתו של נתניהו.
בן גביר על תמונת ברוך גולדשטיין (צילום: אלי מנדלבאום)
ככה זה בישראל: השותפות והקשר המלא של הימין הישראלי עם מהללי טרור יהודי עובר בשקט מוחלט. מקסימום, פה ושם מחיאות כפיים.
וזה לא רק ברוך גולדשטיין. הקשר והחיבור עם טרוריסטים יהודים ממש לא נדיר בתולדות הימין בישראל: שר הביטחון הזמני בנט בחר לו כיועץ פוליטי את נתן נתנזון, טרוריסט מורשע מהמחתרת היהודית. מחבל מורשע אחר מאותה מחתרת, חגי סגל, הפך עם השנים להוגה דעות ועורך עיתון הימין "מקור ראשון". וזה עוד לפני שהזכרנו את עברו העמום של שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' במהלך ההתנתקות, ואת סירובו להגדיר את שריפת משפחת דוואבשה בדומא כ"טרור". איפשהו הוא אפילו גמגם משהו על רגשות נקמה ודחיקה של ציבור המתנחלים לפינה.
כל אלו הן רק מספר דוגמאות מצומם לעצימת העין בואכה תמיכה בקריצה שלהן זוכים מבצעי טרור ומעשי אלימות כשהם מגיעים מהצד הימני של המפה. הן כמובן לא מפריעות לעלות מיצגי בחירות גזעניים של זעזוע צבוע כשמדובר בפייסבוק של חברת כנסת ערבייה. איך אומרים, זה לא אותו דבר.
- סני ארזי הוא מנהל פרויקט שישים של מכון מולד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
