פגישת אולמרט-אבו מאזן: הזויה, מביכה, מזיקה

בימים שבהם יו"ר הרשות מאיץ בפלסטינים לצאת ל"ימי זעם", הוא מתקבל בחיבוק נוסטלגי על ידי ראש הממשלה לשעבר. זהו נזק גדול

לימור לבנתפורסם: 13.02.20 , 12:02

אהוד אולמרט מחמוד עבאס אבו מאזן הצהרה תקשורתית ניו יורק (צילום: AFP)

אהוד אולמרט ואבו מאזן, השבוע(צילום: AFP)

לראות, לשמוע ולא להאמין. אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל לשעבר ועבריין מורשע בהווה, שריצה עונש מאסר בכלא, שניהל משא ומתן עם אבו מאזן בשנים 2008-2006 והציע לפלסטינים את ההצעות מרחיקות הלכת ביותר שהוצעו אי-פעם על ידי ממשלה ישראלית – ויתור על ריבונות ישראלית בעיר העתיקה, הסכמה לדיון על הריבונות ב"אגן הקדוש" והכרה ב"שיבה מסוימת" של פליטים, נושאים שממשל טראמפ דחה עתה מכל וכל בתוכנית המאה – מקיים מסיבת עיתונאים הזויה משותפת עם אותו אבו מאזן שדחה את הצעותיו המפליגות וחסרות הפשר כבר לפני כעשור וחצי.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אולמרט ואבו מאזן, במופע הזוי, מתבשמים זה מזה, חולקים מחמאות זה לזה, קוראים אחד לשני "איש של שלום". רק היה חסר שייפלו איש לזרועות רעהו כאחים אבודים בדמעות אושר. אין זאת אלא כי אולמרט, בתסכולו הרב, מתרפק על מחמאותיו של עמיתו לשעבר הפלסטיני, אשר בשבתו לצידו תקף את תוכנית טראמפ.

ואם לא די בכך, אבו מאזן עוד אומר לראש הממשלה לשעבר, שאיבד מזמן את הרלבנטיות שלו, ועתה הולך ומאבד גם את השאריות האחרונות של כבודו העצמי: "מוכרחים לחדש את המשא ומתן מהנקודה שהופסק". ציניות גדולה מזו באמת כבר לא יכולה להיות.

אבל מה לנו להלין על אבו מאזן, אם ראש ממשלה ישראל לשעבר, שר בכיר לשעבר, חבר כנסת שהתחיל את דרכו כמי שנלחם בשחיתות וראש עיריית ירושלים לשעבר, עשרות שנים, מידרדר למקומות כה מביכים וכה מזיקים?

אולמרט לא מייצג אף אחד. הוא אינו נציג ואינו יועץ. הוא ראש ממשלה שנאלץ להתפטר בגין חשדות פליליים שהפכו להרשעות מהדהדות בשחיתות ולמאסר משמעותי בכלא. עתה, הוא חסר כל לגיטימיות ציבורית. נראה שקשה לו להשלים עם המצב הזה, ולכן הוא עושה ניסיונות חוזרים ונשנים להופיע בזירה הציבורית, בתקשורת המקומית והבינלאומית, בהרצאות בארץ ובחו"ל.

ולא, הוא לא מתקיף את הממשלה בחו"ל כפי שהעיד על עצמו, הרי הוא איש של כבוד. הוא "רק" יושב ליד מי שנותן הוראות להתקיף את אזרחיה יום-יום, אבו מאזן, ותוקף את תוכנית המאה של נשיא ארה"ב.

אז עכשיו, גם במסיבת העיתונאים המגוחכת יחד עם מנהיג פלסטיני שסובב לו את הגב ונעלם בשעה שהיה ראש ממשלה, הוא נזכר "להסכים" להתחיל את המשא ומתן שוב, מהמקום בו הפסיק עם האישיות הבלתי-רלוונטית.

זוהי הגחכה של המשא ומתן לשלום. אלא שאירוע שאמור היה לזכות לגילויי ביקורת מימין ומשמאל ללא קשר לעמדות מדיניות מתקבל בחיוך של סלחנות, כמעט ללא ביקורת, למעט עיתונאים בודדים. האם מכיוון שהוא אנטי-ביבי זה מתיר הכל?

חמורה מכך העובדה שבעצם הימים שבהם אבו מאזן מאיץ בפלסטינים לצאת ל"ימי זעם" הוא מתקבל בחיבוק נוסטלגי. זהו נזק גדול – לא לנתניהו, אלא לתוכנית השלום של טראמפ, וגם לכל מי שלא מעוניין בה, מפני שזהו נזק לכל תוכנית אמריקנית עתידית, ובדיחה גרועה על חשבוננו. הפעם אני מסכימה עם ראש הממשלה: זוהי נקודת שפל היסטורית.