השאלות הפתוחות בתוכנית של הרמטכ"ל כוכבי

מי שיידרש לאשר את התוכנית הרב-שנתית של צה"ל, כדאי שיבחן את נקודת האיזון בין הבשורות שלה לבין הסיכונים שהיא כוללת

גיורא איילנדפורסם: 16.02.20 , 12:04

(צילום: דובר צה"ל)

הרמטכ"ל הציג ביום חמישי את התוכנית הרב-שנתית (תר"ש) החדשה לקצונה הבכירה, לתקשורת, לשר הביטחון ולראש הממשלה. מעבר לעובדה שעל מנת לאשרה יש לאשר את התקציב, ולא ברור כיצד היא מתכנסת לאור הגידול הנדרש בתקציב הצבא, אי-הוודאות הפוליטית וההכרזות של פוליטיקאים על מחויבות לנושאים אחרים, כמו למשל בריאות, ניתן להצביע על הבשורה שהיא כוללת מחד גיסא, ועל הסיכונים שיש בה מאידך גיסא.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

היעד של התוכנית הוא להשיג הכרעה אסטרטגית לפחות מול האויבים המיידיים: חיזבאללה בלבנון וחמאס בעזה. הכרעה תושג אם הפגיעה ביכולותיהם תהיה כה קשה ובזמן כה קצר, עד שהם לא יוכלו לחזור למצב הנוכחי, וייאלצו לכל הפחות להירתע מעימות חוזר במשך שנים רבות, ואולי אף לזנוח כליל את האסטרטגיה שבנו. השגת יעדים אלה ויעדים נוספים בזירות אחרות - כמו סוריה ואיראן - חייבה לקיחה של שלושה סיכונים.

סיכון ראשון נוגע למתח שבין מוכנות מקסימלית למלחמה כאן ועכשיו לבין השקעה ביכולות עתידיות. התוכנית מתבססת על הנחה משתמעת שהסיכוי למלחמה בחזית הצפון בשנת 2020 הוא נמוך יחסית, ולכן עדיף להפנות משאבים ליכולת מתקדמת יותר בשנים הקרובות תוך ויתור מחושב על מקסום המוכנות הנוכחית.

הסיכון השני נוגע לאיזון שבין ההשקעה בהתקפה לעומת הדאגה להגנה. השקעה בהתקפה מתבססת על הרצון לנצל את היתרון היחסי שלנו על האויב ולהגדיל אותו למקסימום, מה שייאלץ את האויב להשקיע יותר בהגנה ופחות בהתקפה. הגישה ההפוכה, ההגנתית, מנתחת את נקודות התורפה שלנו ומשקיעה יותר בצמצום שלהן. כמו בסוגיה הקודמת, מדובר בצורך במציאת נקודת האיזון הנכונה. גם כאן, התוכנית החדשה מבטאת לקיחת סיכון מחושב להעדיף את ההתקפה על ההתגוננות.

הסיכון השלישי מתייחס למתח שבין שני עקרונות מלחמה: עקרון "מיצוי הכוח", שמשמעו ניצול מקסימלי של כל הפוטנציאל הצבאי שלנו, אל מול עקרון "הפשטות", שמדגיש בין היתר את העצמאות של כל יחידה בגזרתה ובמשימתה ללא תלות, או עם תלות מועטה בסיוע של המפקדות שמעליה.

התוכנית החדשה של הצבא מעדיפה את "מיצוי הכוח", והדבר מתבטא בעקר ביצירת תקשורת יעילה בזמן אמיתי בין גורמי המודיעין של כל הרמות, יחד עם היכולת להפעיל אש מדויקת, וכן אמצעים נוספים, כמו סייבר ולוחמה אלקטרונית.

הסיכון נובע מעצם העובדה שמלחמה מתאפיינת גם באי-ודאות גבוהה וגם במאמץ של האויב לשבש את יכולותינו, והתבססות רבה על זרימת מידע ואמצעים מרמות גבוהות לרמות נמוכות עלולה לגרום לפגיעה באפקטיביות בשל שיבוש של אותה תקשורת או לפגיעה במישור הפסיכולוגי. מג"ד שיתרגל באימונים לקבל הרבה מידע והרבה סיוע מחיל האוויר או מרמות הפיקוד הגבוהות, עלול להתקשות בתפקוד כאשר המציאות תחייב לפעול לפי הציווי "זה מה יש ועם זה ננצח".

תוכנית כוכבי לא אושרה עדיין על ידי הקבינט, ומעבר לסוגיית התקציב הייתי ממליץ למי שיידרש לאשר אותה לבחון בעיקר דבר אחד: אם נקודת האיזון בין המתחים שהוצגו בשלושת הנושאים היא הנכונה ביותר. כדי לעשות זאת, יידרש הקבינט להשקיע כמה ימים, ולא כמה שעות, בנושא גורלי זה.